לא יעמוד אדם ברה"ר ויחבר ידו למזחילה שהוא צינור ארוך מונח לאורך הגג... ולקבל המים ממנה
ובמשנ"ב:
והוי כמוציא מן הגג לרשות הרבים
ובשו"ע הרב:
שהוא כשואב ומוציא מן הגג עצמו שהוא רה"י לרה"ר
ולא זכיתי להבין איסור זה, והלא המים ממילא יפלו לרשות הרבים מאליהם, א"כ לא הוא עוקר אותם ומוציאם אלא הם נעקרים מאליהם מרה"י לרה"ר, ומה לי אם יפלו לארץ או יפלו לתוך ידו?
ות"ח אחד אמר לי שאכן האיסור הוא רק מדרבנן, משום 'הנחה' בלא 'עקירה', דהיינו שאמנם הוא לא עושה את ה'עקירה' אלא נעקרים מאליהם, אך הוא עושה את ה'הנחה' ברשות הרבים, שלולי ידו היו נחים הארץ וכעת נחים במקום אחר - בידו או בכלי, אך לשון המפרשים והפוסקים [כגון לשון המשנ"ב והרב שהבאתי] הוא שהוא 'מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים', ולא שהוא 'מניח ברה"ר'
אשמח להסבר