מיללער כתב:לכאורה אם הגמ' משמע ליה שרוצה לקדשה בכוליה פטר החמור הרי אף לר"ש לא קשה מידי, דאף שס"ל שפטר חמור מותר בהנאה מחיים, אבל בוודאי כשהאשה מקבלת את החמור תתחייב לפדותה בשה, וממילא אין בה כל שיווי החמור, וא"כ אף לר"ש לא צריך לאוקמא בלאחר עריפה?
רב סבירא ליה כרבי יוחנן ואיתימא רבי אלעזר דעדיין היא מחלוקת. ותו לא מידי.מיללער כתב:למה לא תירץ רבה בר אבוה לפי האיכא דאמרי כמו שתירץ ללישנא קמא דמיירי בלאחר עריפה ודברי הכל?
אדקשיא לך ארשב"א תקשי לך אאיכא דאמרי, דמקשו 'אי רבי שמעון, תיקדש בכוליה'.מיללער כתב:לכאורה אם הגמ' משמע ליה שרוצה לקדשה בכוליה פטר החמור הרי אף לר"ש לא קשה מידי, דאף שס"ל שפטר חמור מותר בהנאה מחיים, אבל בוודאי כשהאשה מקבלת את החמור תתחייב לפדותה בשה, וממילא אין בה כל שיווי החמור, וא"כ אף לר"ש לא צריך לאוקמא בלאחר עריפה?
ביקורת תהיה כתב:אדקשיא לך ארשב"א תקשי לך אאיכא דאמרי, דמקשו 'אי רבי שמעון, תיקדש בכוליה'.מיללער כתב:לכאורה אם הגמ' משמע ליה שרוצה לקדשה בכוליה פטר החמור הרי אף לר"ש לא קשה מידי, דאף שס"ל שפטר חמור מותר בהנאה מחיים, אבל בוודאי כשהאשה מקבלת את החמור תתחייב לפדותה בשה, וממילא אין בה כל שיווי החמור, וא"כ אף לר"ש לא צריך לאוקמא בלאחר עריפה?
ותו, תיקשי לך אשינויא דרבה בר אבוה אמר רב 'לעולם רבי יהודה וכגון שאינו שוה אלא שקל',
אי אינו שוה אלא שקל, מאי טעמא דר"ש דמקודשת, הא תצטרך לפדותו בכל שויו.
ביקורת תהיה כתב:רב סבירא ליה כרבי יוחנן ואיתימא רבי אלעזר דעדיין היא מחלוקת. ותו לא מידי.מיללער כתב:למה לא תירץ רבה בר אבוה לפי האיכא דאמרי כמו שתירץ ללישנא קמא דמיירי בלאחר עריפה ודברי הכל?
דברי הרשב"א 'מקדשה בכוליה פטר חמור' הן הן דברי הגמרא בבכורות 'תיקדש בכוליה',מיללער כתב:יכולה לישא עליו משא וכדו' ושאר הנאות עד הפדייה.
מיללער כתב:או לכה"פ רצה להעמיד המשנה דתיתוקם גם אליבא דרבי יוחנן.ביקורת תהיה כתב:רב סבירא ליה כרבי יוחנן ואיתימא רבי אלעזר דעדיין היא מחלוקת.
אָמַר לֵהּ (רבי יוחנן לאיסי בר היני), מַאן רֵישׁ סִדְרָא בְּבָבֶל. אָמַר לֵהּ, אַבָּא אֲרִיכָא. אָמַר לֵהּ, אַבָּא אֲרִיכָא קָרֵית לֵהּ, דְּכִירְנָא כַּד הֲוָה יָתֵבְנָא אַחַר שַׁבְסְרֵי שׁוּרָן אֲחוֹרֵהּ דְּרַב קַמֵּהּ דְּרַבִּי, וְנָפְקִי זִקּוּקִין דְּנוּר מִפֻּמֵּהּ דְּרַב לְפֻמֵּהּ דְּרַבִּי וּמִפֻּמֵּהּ דְּרַבִּי לְפֻמֵּהּ דְּרַב, וְלֵית אֲנָא יָדַע מָה הֵן אָמְרִין, וְאַתְּ אַבָּא אֲרִיכָא קָרֵית לֵהּ.
ביקורת תהיה כתב:דברי הרשב"א 'מקדשה בכוליה פטר חמור' הן הן דברי הגמרא בבכורות 'תיקדש בכוליה',מיללער כתב:יכולה לישא עליו משא וכדו' ושאר הנאות עד הפדייה.
וכמו שתפרש את דברי הגמרא כך תפרש את דברי הרשב"א.
ביקורת תהיה כתב:ועל גוף דברי הרשב"א יש להעיר:
בפשטות לישנא קמא פליג אאיכא דאמרי, ולדידיה לעולם אין האשה מתקדשת בפטר חמור לרבי יהודה ואפילו הוא שוה הרבה, דלית ליה הך סברא דמיקדשא בהך דביני ביני, כיון שבשעה שהיא מתקדשת החמור אסור כולו בהנאה, והיינו טעמא דלא פריך אלא לרבי שמעון 'לימא מתניתין דלא כרבי שמעון'. ורב נחמן נמי הכי ס"ל, ולהכי מוקים מתניתין 'לאחר עריפה ודברי הכל'.
תדע כי כן הוא!
הרי הלכה כחכמים דפודין פטר חמור בשה כל שהוא, והלכה כרבי יהודה דהמקדש בפטר חמור אף לפני עריפה אינה מקודשת, ואמאי? תיקדש בהך דעדיף אכל שהוא! אלא ודאי נקטינן להלכה כלישנא קמא (וכסתמא דגמרא דקדושין), דלעולם אין האשה מתקדשת בפטר חמור.
פֶּטֶר חֲמוֹר אָסוּר בַּהֲנָיָה עַד שֶׁיִּפָּדֶה. וְאִם מְכָרוֹ קֹדֶם פִּדְיוֹן – דָּמָיו אֲסוּרִים. וְאִם מֵת קֹדֶם פִּדְיוֹן
אוֹ שֶׁעֲרָפוֹ – הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה אַף לְאַחַר עֲרִיפָתוֹ הוֹאִיל וְלֹא נִפְדָּה.
הַמְקַדֵּשׁ בְּדָבָר שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה, כְּגוֹן חָמֵץ בְּפֶסַח אוֹ בָּשָׂר בְּחָלָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר אִסּוּרֵי הֲנָאָה – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
ביקורת תהיה כתב:ועל גוף דברי הרשב"א יש להעיר:
בפשטות לישנא קמא פליג אאיכא דאמרי, ולדידיה לעולם אין האשה מתקדשת בפטר חמור לרבי יהודה ואפילו הוא שוה הרבה, דלית ליה הך סברא דמיקדשא בהך דביני ביני, כיון שבשעה שהיא מתקדשת החמור אסור כולו בהנאה, והיינו טעמא דלא פריך אלא לרבי שמעון 'לימא מתניתין דלא כרבי שמעון'. ורב נחמן נמי הכי ס"ל, ולהכי מוקים מתניתין 'לאחר עריפה ודברי הכל'.
תדע כי כן הוא!
הרי הלכה כחכמים דפודין פטר חמור בשה כל שהוא, והלכה כרבי יהודה דהמקדש בפטר חמור אף לפני עריפה אינה מקודשת, ואמאי? תיקדש בהך דעדיף אכל שהוא! אלא ודאי נקטינן להלכה כלישנא קמא (וכסתמא דגמרא דקדושין), דלעולם אין האשה מתקדשת בפטר חמור.
ביקורת תהיה כתב:בהלכות בכורים כתב הרמב"ם:פֶּטֶר חֲמוֹר אָסוּר בַּהֲנָיָה עַד שֶׁיִּפָּדֶה. וְאִם מְכָרוֹ קֹדֶם פִּדְיוֹן – דָּמָיו אֲסוּרִים. וְאִם מֵת קֹדֶם פִּדְיוֹן
אוֹ שֶׁעֲרָפוֹ – הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה אַף לְאַחַר עֲרִיפָתוֹ הוֹאִיל וְלֹא נִפְדָּה.
ובהלכות אישות ריש פרק חמישי:הַמְקַדֵּשׁ בְּדָבָר שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה, כְּגוֹן חָמֵץ בְּפֶסַח אוֹ בָּשָׂר בְּחָלָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר אִסּוּרֵי הֲנָאָה – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
אראל כתב:ביקורת תהיה כתב:ועל גוף דברי הרשב"א יש להעיר:
בפשטות לישנא קמא פליג אאיכא דאמרי, ולדידיה לעולם אין האשה מתקדשת בפטר חמור לרבי יהודה ואפילו הוא שוה הרבה, דלית ליה הך סברא דמיקדשא בהך דביני ביני, כיון שבשעה שהיא מתקדשת החמור אסור כולו בהנאה, והיינו טעמא דלא פריך אלא לרבי שמעון 'לימא מתניתין דלא כרבי שמעון'. ורב נחמן נמי הכי ס"ל, ולהכי מוקים מתניתין 'לאחר עריפה ודברי הכל'.
תדע כי כן הוא!
הרי הלכה כחכמים דפודין פטר חמור בשה כל שהוא, והלכה כרבי יהודה דהמקדש בפטר חמור אף לפני עריפה אינה מקודשת, ואמאי? תיקדש בהך דעדיף אכל שהוא! אלא ודאי נקטינן להלכה כלישנא קמא (וכסתמא דגמרא דקדושין), דלעולם אין האשה מתקדשת בפטר חמור.
אם הפנאי בידך, תעיין היטב בדברי הנודע ביהודה מהדו"ק סי' פ"ד ד"ה ומעתה, הדורך בדרך כמעט הפוך ממה שכתבת פה
ביקורת תהיה כתב:א. בפשטות לישנא קמא לית ליה הך סברא דמיקדשא בהך דביני ביני, כיון שבשעה שהיא מתקדשת החמור אסור כולו בהנאה.
ב. אלא ודאי נקטינן להלכה כלישנא קמא (וכסתמא דגמרא דקדושין), דלעולם אין האשה מתקדשת בפטר חמור.
פירוש, אף על פי שהאשה יכולה לפדותו בשה ולהיות מותרת בו, אפילו הכי כל זמן שלא פדאתו הוי איסורי הנאה, ונמצא שלא נתן לה כלום. והוא הדין בהקדש, אע"פ שהאשה יכולה לחללו על שוה פרוטה, אפילו הכי כל זמן שלא חיללן אינה מקודשת, דבשעת קדושין לאו מידי יהב לה, וה"ה הכי נמי הכא.
הרמב"ם והתוס' רי"ד סברו דהא דבכורות אינה להלכה, כיון דבסוגיא דקידושין שהוא עיקר ההלכה לא הוזכר זה שיהיה אפשר לקדש בפטר חמור בהא דביני ביני, ואדרבה מוכח דלרבי יהודה ניחא מתני' כפשטה וכהלכה.
מיללער כתב:ביקורת תהיה כתב:בהלכות בכורים כתב הרמב"ם:פֶּטֶר חֲמוֹר אָסוּר בַּהֲנָיָה עַד שֶׁיִּפָּדֶה. וְאִם מְכָרוֹ קֹדֶם פִּדְיוֹן – דָּמָיו אֲסוּרִים. וְאִם מֵת קֹדֶם פִּדְיוֹן
אוֹ שֶׁעֲרָפוֹ – הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה אַף לְאַחַר עֲרִיפָתוֹ הוֹאִיל וְלֹא נִפְדָּה.
ובהלכות אישות ריש פרק חמישי:הַמְקַדֵּשׁ בְּדָבָר שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה, כְּגוֹן חָמֵץ בְּפֶסַח אוֹ בָּשָׂר בְּחָלָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר אִסּוּרֵי הֲנָאָה – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
אינו מוכרח בדבריו ממש שהמקדש בפור חמור לא תהא מקודשת בהני דביני וביני
ביקורת תהיה כתב:דברי הרשב"א 'מקדשה בכוליה פטר חמור' הן הן דברי הגמרא בבכורות 'תיקדש בכוליה',מיללער כתב:יכולה לישא עליו משא וכדו' ושאר הנאות עד הפדייה.
וכמו שתפרש את דברי הגמרא כך תפרש את דברי הרשב"א.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 160 אורחים