והשיטה מוחלפת, דאדרבה, הלימוד 'ליי הוא – בהוייתו יהא' שמביא הר"ב הוא טעמו של רבי מאיר דאמר מע"ש ממון גבוה הוא ואין מקדשין בו את האשה, אבל לרבי יהודה לא משמע ליה.נראה דלא איצטריך אלא לרבי יהודה, אבל לרבי מאיר הא סבירא ליה מעשר שני ממון גבוה הוא, וכן כתב רש"י בפירוש המשנה: במעשר שני בין שוגג בין מזיד לא קידש, דקסבר רבי מאיר מעשר ממון גבוה הוא.
ביקורת תהיה כתב:עד שאתה תמֵה על דברי תפארת ישראל שהם נגד גמרא מפורשת, תמה על דברי תוספות יו"ט באותה משנה עצמה, שעל דברי הר"ב שם 'ובמעשר כתיב ליי הוא – בהוייתו יהא', כתב וז"ל:והשיטה מוחלפת, דאדרבה, הלימוד 'ליי הוא – בהוייתו יהא' שמביא הר"ב הוא טעמו של רבי מאיר דאמר מע"ש ממון גבוה הוא ואין מקדשין בו את האשה, אבל לרבי יהודה לא משמע ליה.נראה דלא איצטריך אלא לרבי יהודה, אבל לרבי מאיר הא סבירא ליה מעשר שני ממון גבוה הוא, וכן כתב רש"י בפירוש המשנה: במעשר שני בין שוגג בין מזיד לא קידש, דקסבר רבי מאיר מעשר ממון גבוה הוא.
כיצד הבעל מקדש בכסף לא לו? הרי הכסף לא נתחלל והרי הוא של הקדש.מיללער כתב:מה יהי' הדין לר' יהודה אם הבעל יודע שזה מעות הקדש והאשה אינה יודעת?
ביקורת תהיה כתב:כיצד הבעל מקדש בכסף לא לו? הרי הכסף לא נתחלל והרי הוא של הקדש.מיללער כתב:מה יהי' הדין לר' יהודה אם הבעל יודע שזה מעות הקדש והאשה אינה יודעת?
ביקורת תהיה כתב:הכי השתא, התם הוא מקדש בחפץ שלו, אלא דלאו ממונא הוא לגביה; הכא מקדש בחפץ של הזולת.
אם אינו מיקרי 'שלו' – הרי הוא הפקר, ואינו שייך לשום אחד.מיללער כתב:תלוי אם דבר שאסור בהנאה מיקרי שלו
ביקורת תהיה כתב:אם אינו מיקרי 'שלו' – הרי הוא הפקר, ואינו שייך לשום אחד.מיללער כתב:תלוי אם דבר שאסור בהנאה מיקרי שלו
הגע בעצמך, היעלה על הדעת שאיש יקדש אשה בחפץ חבירו?!
ביקורת תהיה כתב:אל נא יחר למר ואדברה:
א. אכתי אין הנדון דומה לראיה.
מנת הקדשים ואיסורי הנאה, אף על פי שאין הם קנינו של האדם, מכל מקום ברשותו הם ותחת בעלותו, כי לו לבדו הם ואין לזרים אתו, והמקדש בהם את האשה - הרי הוא כמי שנתן לה דבר משלו.
לעומתם מעות הקדש, אין להדיוט שום זיקה אליהם, והמקדש בהן את האשה - לא הגיע אליה מידו מאומה.
ב. מה פשר 'קיבלה מעות שכשתוציאן יהיו נעשין שלה למפרע'? כשתוציא את המעות ותחללן, או אז תהיינה שלה.
ג. ומה פשר 'אף עכשיו קיבלה זכות זו בהמעות'? זכות זו היתה לה גם תמול גם שלשום, אילו היתה מועלת בהן היו נעשות שלה.
כן כתב הרשב"א דאפר פרה ומי חטאת איסורי הנאה נינהו.מיללער כתב:במשנה (דף נח.): המקדש במי חטאת ובאפר חטאת הרי זו מקודשת.
יש מפרשים, שמקדשה בגוף המים ובגוף האפר, ואף שאסורים בהנאה.
סתם ולא פירש מה טעם אי אפשר לקדש במים ובאפר גופייהו.אַלְמָא יָכוֹל לִטֹּל שָׂכָר; דְּאִי לָא, בְּמַאי מְקַדֵּשׁ לָהּ?
ביקורת תהיה כתב:כן כתב הרשב"א דאפר פרה ומי חטאת איסורי הנאה נינהו.מיללער כתב:במשנה (דף נח.): המקדש במי חטאת ובאפר חטאת הרי זו מקודשת.
יש מפרשים, שמקדשה בגוף המים ובגוף האפר, ואף שאסורים בהנאה.
והדבר פלאי: היכן מצאנו איסור הנאה זה? אדרבה, בהדיא תניא בפרק התכלת: 'חטאת היא' – בה מועלין, באפרה אין מועלין.
וביותר יש לתמוה על איסור ההנאה של המים: כלום המילוי לשם מי נדה אוסרם בהנאה?!
והשם יאיר עינינו.
הדברים בלתי מובנים, שהרי פשיטא ליה לתלמודא שאי אפשר לקדש אשה באפר הפרה עצמו בתור שוה כסף, אלא או בשכר הזיה וקידוש (כדסלקא אדעתין) או בשכר הבאה ומלוי (כדמסקינן).מיללער כתב:ראיתי במקדש דוד שכתב שהגם שפרה אדומה באה מתרומת הלשכה, מכ"מ צ"ל שלב בי"ד מתנה שאח"כ שנתנוהו לבני המשמרות יהיו שלהם לגמרי אף לקדש בה אשה.
כל סדר מילוי המים השנוי בפ"ג דפרה, אמור במים שממלאים לצורך מי נדה שמזין על השורף את הפרה כל שבעת ימי הפרישה בלבד; אך שאר כל מי הנדה שמזין על טמאי מת – הכל שואבים אותם לפי הצורך.למדנו במס' פרה את כל אופן מילוי המים בילדים ושוורים וכו'.
ביקורת תהיה כתב:הדברים בלתי מובנים, שהרי פשיטא ליה לתלמודא שאי אפשר לקדש אשה באפר הפרה עצמו בתור שוה כסף, אלא או בשכר הזיה וקידוש (כדסלקא אדעתין) או בשכר הבאה ומלוי (כדמסקינן).מיללער כתב:ראיתי במקדש דוד שכתב שהגם שפרה אדומה באה מתרומת הלשכה, מכ"מ צ"ל שלב בי"ד מתנה שאח"כ שנתנוהו לבני המשמרות יהיו שלהם לגמרי אף לקדש בה אשה.
ביקורת תהיה כתב:א. דבריו של הרב 'מקדש דוד' מורים שהבין שאפר הפרה הם קנינו ורכושו של המקדש, והוקשה לו הלוא רכוש הקדש הוא, ועל כך תירץ שלב בית דין מתנה עליהם.
אך מדברי הגמרא והמפרשים עולה, שאין האפר קנינו של המקדש כלל, ואעפ"כ היא מקודשת, משום שיש לו באפר שוה פרוטה מצד אחר - שכר הזיה וקידוש (כדסלקא אדעתין) או שכר הבאה ומלוי (כדמסקינן).
ב. מי הנדה נשאבים בשביל הנזקקים להיטהר בכל מקומות מושבותיהם של ישראל ומכל מעיין שהוא, והשואב רשאי לגבות מן המיטהר שכר טרחה. ומעות הקדש מאי עבידתייהו?
אין בכל התלמוד כולו זכר לדבר ואף לא רמז לדבר, ואין אנו רשאים לבדות דברים מכח קושיא זו או אחרת.מיללער כתב:מי הנדה היו נשאבים ע"י הקדש ורק לצורך טהרה ושייך להקדש.
מיללער כתב:הבנתי את דברי המקדש דוד דוקא להיפך, כיון שאין האפר קנינו של המקדש למה יש לו רשות להנות ממנה דרך הבאה ומילוי, ולא נחשב שנהנה מנכסי הקדש.
מפורש בדבריו שהאפר ניתן לחלוטין למשמרות והוא נעשה קנינם, ולא היתר הנאה משכר ההבאה בלבד הותר להם.לגמרי היו נותנין אותן להמשמרות ונעשה שלהם, וע"כ דלב בית דין מתנה עליהם שיהיו נתנין להם.
ביקורת תהיה כתב:מיללער כתב:הבנתי את דברי המקדש דוד דוקא להיפך, כיון שאין האפר קנינו של המקדש למה יש לו רשות להנות ממנה דרך הבאה ומילוי, ולא נחשב שנהנה מנכסי הקדש.
זה לשון מקדש דוד:מפורש בדבריו שהאפר ניתן לחלוטין למשמרות והוא נעשה קנינם, ולא היתר הנאה משכר ההבאה בלבד הותר להם.לגמרי היו נותנין אותן להמשמרות ונעשה שלהם, וע"כ דלב בית דין מתנה עליהם שיהיו נתנין להם.
הדברים בלתי מובנים, שהרי פשיטא ליה לתלמודא שאי אפשר לקדש אשה באפר הפרה עצמו בתור שוה כסף, אלא או בשכר הזיה וקידוש (כדסלקא אדעתין) או בשכר הבאה ומלוי (כדמסקינן).
עושה חדשות כתב:בענין אחר.
המקדש בעגלה ערופה אינה מקודשת מפני שאסורה בהנאה.
לכאו' בלא"ה הרי העגלה באה משל ציבור, ומיהו ה'בעלים' שיוכל לקדש בה?
[שמעתי מחכ"א שהאחרו' עמדו בזה, אבל לא תי' בריוח].
עושה חדשות כתב:בענין אחר.
המקדש בעגלה ערופה אינה מקודשת מפני שאסורה בהנאה.
לכאו' בלא"ה הרי העגלה באה משל ציבור, ומיהו ה'בעלים' שיוכל לקדש בה?
[שמעתי מחכ"א שהאחרו' עמדו בזה, אבל לא תי' בריוח].
עזריאל ברגר כתב:עושה חדשות כתב:בענין אחר.
המקדש בעגלה ערופה אינה מקודשת מפני שאסורה בהנאה.
לכאו' בלא"ה הרי העגלה באה משל ציבור, ומיהו ה'בעלים' שיוכל לקדש בה?
[שמעתי מחכ"א שהאחרו' עמדו בזה, אבל לא תי' בריוח].
א. אולי שייך לומר שהוא אחד מבני העיר שהביאוה, ומקדש בחלקו.
ב. אולי אחרי עריפתה שהיא הפקר.
איוב באויב נתחלף לך.מיללער כתב:בגמ' מוקי דמיירי לאחר עריפה.
עזריאל ברגר כתב:א. אולי שייך לומר שהוא אחד מבני העיר שהביאוה, ומקדש בחלקו.
ב. אולי אחרי עריפתה שהיא הפקר.
ואין לומר כיון שיש לו בה חלק שוה פרוטה יכול לקדשה בחלקו, דמ"מ אין לו זכות בזה לקדש, שהרי קנוה למצותה, ואין לו זכות בה ליקח חלקו, דהרי היא של כל בני העיר לעשות בה מה שנקנית בעבורו.
ואין לומר דכאן מיירי אחר שכבר נערפה, דבגמרא שם מפרש 'מאי טעמא, כפרה כתיב בה כקדשים', וכתבו התוספות שם דקרא זה איירי מחיים.
והשיב לי מרן החזו"א שליט"א, דמשכחת לה שז' טובי העיר הסכימו לתת לו את העגלה, או לתת לה בעבורו מדין ערב, וערפו עגלה אחרת (כגון שמצאו אחרת נאה הימנה, ועיין לקמן סימן ח ריש סק"א מה שהבאנו בשם מרן [ומשמע מדבריו המובאים שם דאחר שנאסר אין שייך נתינה ואפילו אין צריך לו] וצ"ע).
ביקורת תהיה כתב:איוב באויב נתחלף לך.מיללער כתב:בגמ' מוקי דמיירי לאחר עריפה.
מיללער כתב:בסוגיא דהקדש בחלקו נחלקו רש"י ותוספות במסכת בבא קמא (יב:) אם מה שאמרו בגמרא בב"ק ובקידושין דכי קאמר רבי יוסי הגלילי קדשים קלים ממון בעלים הם זה דוקא מחיים אבל לאחר שחיטה משלחן גבוה קא זכו, שרש"י פירש שזה קאי בין על חלק הכהנים החזה ושוק ובין חלק הבעלים לאחר שחיטה אף לריה"ג אינה ממון הדיוט לקדש בה את האשה, ותוס' ס"ל שהחילוק בין מחיים ובין לאחר שחיטה זה רק להו"א בגמרא, ולמסקנא יש חילוק רק בין חלק הכהנים דאינה ממון שלהם לעולם דמשלחן גבוה קא זכו, אבל חלק הבעלים הוי ממון שלהם אף לאחר שחיטה, עיי"ש בדבריהם.
ולכאורה לא הבנתי פירוש הפשוט לשיטת רש"י, אם להבעלים לאחר שחיטה לא זכו בהבשר אלא משלחן גבוה, מה שייך שמחיים זה נקרא ממון בעלים שיכול לקדש בהם אשה, מה זכות יש לו בהבהמה בחייה, הרי אסור לעבוד וליהנות בה (אף שאין בה מעילה אסורה בהנאה מה"ת עי' מנ"ח מצוה קכז אות א')) ולאחר השחיטה הרי כבר לא יהי' שלו.
עזריאל ברגר כתב:בהמת קדשים קלים יש בה שווי ממוני, שהרי סוף סוף בשרה לבעלים, והוא יכול להחליט למי להאכיל את הבשר (כמו מעשר שני, שאמנם ממון גבוה הוא, אבל יש עליו בעלות מסוימת). ולכן להלכה שור תם של קדשים קלים שנגח - גובה הניזק מבשרו.
ולכן לריה"ג אפשר לקדש בה את האשה.
מיללער כתב:. אבל אם קידש במזיד בגבולין דס"ל לר"י שהקידושין חלין, משמע מדברי רש"י שאין הקידושין חלין רק לאחר שתעלה אותה לירושלים דבחוץ לירושלים אין בו שוה פרוטה שלא ניתן להוציאו. ובתוס' נחלקו בזה על רש"י מסוגיא דבכורות, ולכאורה צריך הדבר תלמוד דאף אם אינו ניתן להוציאו כאן משו"ז נאמר שוה פרוטה? נכון שאנחנו צריכים להתחשב בזה שהמעות צריכים להיות בירושלים, אבל כל זה ניקח בחשבון - חוץ אם נאמר שקידש אותה בשוה פרוטה מצומצמת ועד שהמעות לא יהיו בירושלים אינם שוין פרוטה, אולם אף בזה הרי הוא כמו קידושין בתמרה דאמר שמואל דמקודשת חיישי' שמא שוה פרוטה במדי ומשמע דאם בוודאי שווה פרוטה במדי מקודשת.
מיללער כתב:עושה חדשות כתב:בענין אחר.
המקדש בעגלה ערופה אינה מקודשת מפני שאסורה בהנאה.
לכאו' בלא"ה הרי העגלה באה משל ציבור, ומיהו ה'בעלים' שיוכל לקדש בה?
[שמעתי מחכ"א שהאחרו' עמדו בזה, אבל לא תי' בריוח].
אם נתכוין לגוזלה מהקדש, לכאורה מדין מעות ציבור היה יכול לקדש בה אשה, אבל כיון שהוא עגלה ערופה שאסורה בהנאה אינה מקודשת.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 54 אורחים