אוצר החכמה כתב:לא הבנתי את השאלה.
האם יש חיוב להאמין בקריעת ים סוף? וודאי.
וכן בכל הניסים המוזכרים בתורה שבכתב ושבעל פה.
האם יש לי חיוב להאמין לסיפור שמספר לי הרב זאב ערבות על נס שנעשה לו (עם כל הכבוד) וודאי שלא. אין לי גם חיוב להאמין (שוב עם כל הכבוד) לסתם סיפור שמספר לי הרב זאב ערבות.
אז על איזה מקרה השאלה?
אוצר החכמה כתב:לא הבנתי את השאלה.
האם יש חיוב להאמין בקריעת ים סוף? וודאי.
וכן בכל הניסים המוזכרים בתורה שבכתב ושבעל פה.
האם יש לי חיוב להאמין לסיפור שמספר לי הרב זאב ערבות על נס שנעשה לו (עם כל הכבוד) וודאי שלא. אין לי גם חיוב להאמין (שוב עם כל הכבוד) לסתם סיפור שמספר לי הרב זאב ערבות.
אז על איזה מקרה השאלה?
ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר
והגדולה שבטובות שהיטיב בהם הבורא לאדם, והראיה החזקה עליו התורה הנתונה למשה נביאו ע"ה, והראות האותות על ידו, ושנות המנהגים והטבעים, והראות המופתים הנוראים, כדי להאמין בבורא יתברך ובנביא, כמ"ש וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ואמר אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו, ואמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש. ואם יבקש אדם בזמן הזה לראות מה שהוא דומה לענינים ההם, יביט בעין האמת עמדנו בין האומות מעת הגלות וסדור ענינינו ביניהם, עם מה שאנו בלתי מסכימים עמהם בסתר ובגלוי, והם יודעים בזה. ויראה, כי עניננו אפשר שיהיה קרוב מעניניהם במזונות ובטרפים, ואפשר שיהיה טוב מעניניהם בעתי המלחמות והתגרות. ותראה הבינונים והכפריים שבהם טורחים יותר מן הבינוניים שבנו והדלים אשר בקרבנו, כמו שהבטיחנו יוצרנו יתברך: ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו', ואמר עזרא: כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו, ונאמר לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל וגו', בקום עלינו אדם ושאר המזמור.
אבל אחרי היותנו בגלות בארצות אויבינו לא נתקללו מעשה ידינו ולא אלפינו ועשתרות צאננו ולא כרמינו וזיתינו ואשר נזרע בשדה, אבל אנחנו בארצות כשאר העמים יושבי הארץ ההיא, או בטוב מהם שרחמיו עלינו, כי ישיבתנו בגלות היא בהבטחה שאמר לנו (ויקרא כו מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם. וכבר פירשתי בסדר אם בחקותי (שם שם טז) סוד הברית הזאת, וכי הוא על זמן גלותנו היום ביד החיה הרביעית. ואחר כן יבטיח בגאולה ממנו:
מקדש מלך כתב:ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר
פלגינן כתב:אוצר החכמה כתב:לא הבנתי את השאלה.
האם יש חיוב להאמין בקריעת ים סוף? וודאי.
וכן בכל הניסים המוזכרים בתורה שבכתב ושבעל פה.
האם יש לי חיוב להאמין לסיפור שמספר לי הרב זאב ערבות על נס שנעשה לו (עם כל הכבוד) וודאי שלא. אין לי גם חיוב להאמין (שוב עם כל הכבוד) לסתם סיפור שמספר לי הרב זאב ערבות.
אז על איזה מקרה השאלה?
[סתם יהיה מעניין לחקור פעם מדוע כת"ר פותח כל הודעה ב'לא הבנתי', ולאחר מכן כותב תשובה לכל דבר, למשל בניד"ד גדר שמחלק בין סוגי נסים. נשמע כפתיח שמכריח את התשובה שבהמשך. פשוט לאחרונה נתקלתי בתופעה זו עשרות פעמים, ו'לא הבנתי'.]
ומר רב שמואל גאון ז"ל וכיוצא בו שהרבו לקרות בספרי נכרים אומרים אין המראות הללו נראות אלא לנביאים ולא יעשה נס אלא לנביא ומכחישין בכל מעשה שנאמר כי נעשה בו נס לצדיקים ואמרו כי אין זה הלכה. ואף במעשה של ר' עקיבא שצפה בהיכלות ומעשה ר' נחוניא בן הקנה ור' ישמעאל וכיוצא בהן על כל אלה אומרים אינם הלכה. ואנו סוברים כי הקדוש ברוך הוא עושה נסים לצדיקים ונפלאות גדולות ולא רחוק ממנו שהוא מראה אותן בפנימיות מראות היכליו ומעמד מלאכיו.
זאב ערבות כתב:מקדש מלך כתב:ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר
ייש"כ. אז מדוע הרמב"ם לא כולל זאת בי"ג עיקרים?
דרומי כתב:לענ"ד הלא קובעת אין חיוב להאמין בנסים שמסופרים. מצד שני, יש נסים רבים - גם בזמננו - שמי שלא מאמין בקיומם ומנסה להסבירם באופן טבעי הוא פשוט טיפש מטופש.
דרומי כתב:לענ"ד הלא קובעת אין חיוב להאמין בנסים שמסופרים. מצד שני, יש נסים רבים - גם בזמננו - שמי שלא מאמין בקיומם ומנסה להסבירם באופן טבעי הוא פשוט טיפש מטופש.
עקביה כתב:דרומי כתב:לענ"ד הלא קובעת אין חיוב להאמין בנסים שמסופרים. מצד שני, יש נסים רבים - גם בזמננו - שמי שלא מאמין בקיומם ומנסה להסבירם באופן טבעי הוא פשוט טיפש מטופש.
גם אם הוא רק מנסה הוא כבר טיפש מטופש?
ישא ברכה כתב:הטרמינולגיה 'חיוב להאמין בניסים', היא לא ברורה.
מי שיודע שהיו ניסים יודע שאכן היו, ומי שלא יודע לא חייב להאמין, אנו יודעים שבאמת היו ניסים היפך דרך הטבע כי יש לנו עדויות מוצקות שהם אכן היו.
מי שיודע שהתנ"ך הוא אמת, אז ממילא הוא יודע שהניסים המתוארים בו אכן היו. מי שיודע שתורת חז"ל הינה אמת, אז הוא יודע שאכן היו הניסים המתוארים בספריהם.
מי שיודע שיש בורא עולם כל יכול, יודע שבורא עולם יכול לעשות ניסים.
אדם שראה נס אז הוא יודע ומכיר את המושג מקרוב. אדם ששמע מאדם שהוא סומך עליו במאת האחוזים על נס שקרה אז הוא יודע שאכן היה נס כי הוא סומך על המספר שאינו משקר ואינו טועה וכו' וכו'.
הדוגמא של קיום עולם התורה בנס. צריך לבדוק את הנתונים, אם אכן זה יכול להיות הגיוני בדרך הטבע או שזהו נס. אם אינך יכול לבדוק, תברר על סמך מה אתה מקבל שזה נס. כי ככה אמר לך חבר בעבודה?? אז המשקל צריך להיות בהתאם לאיכות שיקול דעת החבר הנ"ל, אם ברור לך שאינו טועה או משקר, אז אתה יכול לדעת על סמך דעתו.
האם לחתן ילדים בזמנינו, זה אפשרי בדרך הטבע שה' מנהיג את העולם או רק בניסים שה' עושה? תבדוק את הנתונים.
בקיצור, ניסים וטבע (כמובן הכל מהבורא, השאלה רק כיצד הוא עושה), זו שאלה עובדתית, ולא שאלה של חיוב להאמין.
זאב ערבות כתב:מקדש מלך כתב:ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר
ייש"כ. אז מדוע הרמב"ם לא כולל זאת בי"ג עיקרים?
ישא ברכה כתב:זאב ערבות כתב:ישא ברכה כתב:הטרמינולגיה 'חיוב להאמין בניסים', היא לא ברורה.
מי שיודע שהיו ניסים יודע שאכן היו, ומי שלא יודע לא חייב להאמין, אנו יודעים שבאמת היו ניסים היפך דרך הטבע כי יש לנו עדויות מוצקות שהם אכן היו.
מי שיודע שהתנ"ך הוא אמת, אז ממילא הוא יודע שהניסים המתוארים בו אכן היו. מי שיודע שתורת חז"ל הינה אמת, אז הוא יודע שאכן היו הניסים המתוארים בספריהם.
מי שיודע שיש בורא עולם כל יכול, יודע שבורא עולם יכול לעשות ניסים.
אדם שראה נס אז הוא יודע ומכיר את המושג מקרוב. אדם ששמע מאדם שהוא סומך עליו במאת האחוזים על נס שקרה אז הוא יודע שאכן היה נס כי הוא סומך על המספר שאינו משקר ואינו טועה וכו' וכו'.
הדוגמא של קיום עולם התורה בנס. צריך לבדוק את הנתונים, אם אכן זה יכול להיות הגיוני בדרך הטבע או שזהו נס. אם אינך יכול לבדוק, תברר על סמך מה אתה מקבל שזה נס. כי ככה אמר לך חבר בעבודה?? אז המשקל צריך להיות בהתאם לאיכות שיקול דעת החבר הנ"ל, אם ברור לך שאינו טועה או משקר, אז אתה יכול לדעת על סמך דעתו.
האם לחתן ילדים בזמנינו, זה אפשרי בדרך הטבע שה' מנהיג את העולם או רק בניסים שה' עושה? תבדוק את הנתונים.
בקיצור, ניסים וטבע (כמובן הכל מהבורא, השאלה רק כיצד הוא עושה), זו שאלה עובדתית, ולא שאלה של חיוב להאמין.
אשריך ומה טוב חלקך על דבריך. אז למשל מה דעתך אתה: האם קיום עולם התורה בימינו זה נס או השתדלות של הסכמים קואליציוניים, וכן של עסקנים ור"י ור"כ המבלים חלק ניכר מזמנם היקר עבור איסוף כספים לאברכים. מה יקרה לדעתך אם לא יהיו הסכמים וראשי הישיבות והעסקנים לא יעברו מדלת לדלת.
אינני מכיר טוב את הנתונים, ההסכמים וכן איסוף הכספים הם פעולות השתדלות. מה השאלה, מה יקרה אם לא יעסקו בהשתדלות? ה' יודע. בני אדם מצדם צריכים לנהוג בדרכי ההשתדלות.
זאב ערבות כתב:דרך אגב: בקשר להודעה הפותחת של הרב אוצר החכמה, כבר שמתי לב שלא מאמינים לנסים ולנפלאות שאני מספר אז חדלתי.
בן מיכאל כתב:זאב ערבות כתב:מקדש מלך כתב:ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר
ייש"כ. אז מדוע הרמב"ם לא כולל זאת בי"ג עיקרים?
הרמב"ן הזה נאמר נגד דברי הרמב"ם שהכל טבע.
ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב +ירמיהו ה'+ עונותיכם הטו וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם.
הלכה ג
אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה +ויקרא כ"ו+ והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי, כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי
אוצר החכמה כתב:זאב ערבות כתב:דרך אגב: בקשר להודעה הפותחת של הרב אוצר החכמה, כבר שמתי לב שלא מאמינים לנסים ולנפלאות שאני מספר אז חדלתי.
רק להדגיש: אני לא כתבתי שאיני מאמין. כתבתי שאין חיוב על פי תורה להאמין ולזה בודאי תסכים גם אתה.
זאב ערבות כתב:בעקבות דברים אלו עיינתי בי"ג עיקרים של הרמב"ם ולא נזכר שם חיוב להאמין בנסים או במופתים. אז לדוגמא, כאשר אומרים למאן דהו שקיום עולם התורה בארץ הוא נס ולמעלה מן הטבע, משהו בדומה לקיום בנ"י במדבר, האם יש עליו חיוב להאמין בכך? ואם מפקפק בכך, האם זה מראה על חסרון באמונה? אשמח לשמוע את דעתכם (הערה: פרט להצגת השאלה, אם תהיינה תגובות אני מושך ידי מהשתתפות).
מקדש מלך כתב:תשובות הגאונים סימן צט (מרב האי גאון, לפי זכרוני).ומר רב שמואל גאון ז"ל וכיוצא בו שהרבו לקרות בספרי נכרים אומרים אין המראות הללו נראות אלא לנביאים ולא יעשה נס אלא לנביא ומכחישין בכל מעשה שנאמר כי נעשה בו נס לצדיקים ואמרו כי אין זה הלכה. ואף במעשה של ר' עקיבא שצפה בהיכלות ומעשה ר' נחוניא בן הקנה ור' ישמעאל וכיוצא בהן על כל אלה אומרים אינם הלכה. ואנו סוברים כי הקדוש ברוך הוא עושה נסים לצדיקים ונפלאות גדולות ולא רחוק ממנו שהוא מראה אותן בפנימיות מראות היכליו ומעמד מלאכיו.
יקים כתב:שמעתי פעם, שאחרי מלחמת ששת הימים, כולם שחו בניסים הגדולים של המלחמה כידוע, ושמעתי שהרבי מסאטמאר זצ"ל ביטל את הדברים, וטען שלא היה שום נס, אלא בגלל כמה נסיבות מציאותיות הצליח צה"ל במלחמה, והכל היה בדרך הטבע ממש, ללא שום נס ופלא מיוחד מהשמים.
אז כנראה שלהאמין זה לא רק אמונה אלא גם דעה...
איתן כתב:מקדש מלך כתב:תשובות הגאונים סימן צט (מרב האי גאון, לפי זכרוני).ומר רב שמואל גאון ז"ל וכיוצא בו שהרבו לקרות בספרי נכרים אומרים אין המראות הללו נראות אלא לנביאים ולא יעשה נס אלא לנביא ומכחישין בכל מעשה שנאמר כי נעשה בו נס לצדיקים ואמרו כי אין זה הלכה. ואף במעשה של ר' עקיבא שצפה בהיכלות ומעשה ר' נחוניא בן הקנה ור' ישמעאל וכיוצא בהן על כל אלה אומרים אינם הלכה. ואנו סוברים כי הקדוש ברוך הוא עושה נסים לצדיקים ונפלאות גדולות ולא רחוק ממנו שהוא מראה אותן בפנימיות מראות היכליו ומעמד מלאכיו.
ר"א בן הרמב"ם כותב במאמר על האגדה שהרבה ניסים שהוזכרו על חכמי התלמוד הם משל או שקררו בחלום וכו' כי איך יתכן שניסים היו משהו נדיר ומיוחד בזמן המקרא שנעשו ע"י ה' רק במקרים מיוחדים ולא לכל אחד עד שהמקרא מדגיש אותם מאד. ואילו אצל חז"ל זה משהו הרבה יותר שגרתי.
כזכור לי הרב ראובן מרגליות מביא בהערות עוד מקורות בנושא.
ולא אוכל לעיין בספר כרגע ולהביא ציטוטים. והנני כותב מן הזכרון.
ורבי אברהם השיב ואמר כי זה תימה, אם כן למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה שהולידה משה והיא בת מאה ושלשים שנה, ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים. ולא די לנו זה הצער עד שעשו הפייטנים פיוטים ביום שמחת תורה יוכבד אמי אחרי התנחמי, והנה היא בת מאתים וחמשים שנה. וכי אחיה השילוני חיה כך וכך שנים, דרך הגדה, או דברי יחיד, אלו דבריו:
והנה פן יהיה חכם בעיניו בסתירת דברי רבותינו, אני צריך לענות אליו. ואומר, כי על כל פנים יהיה בדבר יוכבד פלא גדול מן הנסים הנסתרים שהם יסוד התורה, כי היא בת לוי עצמו, לא מתיחסת אליו, כמו שכתוב (במדבר כו נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים. ועוד כתוב (שמות ו כ) את יוכבד דודתו. והנה אם נאמר כי הוליד אותה בבחרותו כאשר הוליד כל בניו, והיתה לידתה אחר רדתו למצרים מעט, הנה היא בלדת משה זקנה מאד כמנין שאמרו רבותינו או קרוב לו:
ואם נאמר שנולדה לו אחר שבתו במצרים ימים רבים, והנה נחשוב שהוליד אותה אחר רדתו למצרים חמשים ושבע שנה, והוא יהיה בן מאה שנה, כי ברדתו היה בן מ"ג שנים, והנה יהיו בזה שני פלאים, שיהיה הוא זקן כאברהם אשר הזכיר הכתוב (לעיל יז יז) הלבן מאה שנה יולד, וכתיב (לעיל יח יב) ואדני זקן, ותהיה היא זקנה בלדת משה בת ע"ג, ואם נאחר עוד לידתה לסוף ימי לוי, הנה יהיה פלא גדול משל אברהם:
אבל אומר לך דבר שהוא אמת וברור בתורה, כי הנסים הנעשים על ידי נביא שיתנבא כן מתחילה או מלאך נגלה במלאכות השם יזכירם הכתוב, והנעשים מאליהן לעזור צדיק או להכרית רשע לא יזכירו בתורה או בנביאים, וזהו זהב רותח יוצק בפי החכם הזה ממה שהשיב על רבותינו בענין פינחס (במדבר כה יב) וזולתו במקומות הרבה, ולמה יזכירם הכתוב, כל יסודות התורה בנסים נסתרים הם. ועם התורה אין בכל ענינו רק נסים לא טבע ומנהג, שהרי יעודי התורה כולם אותות ומופתים, כי לא יכרת וימות בטבע הבא על אחת מן העריות או האוכל חלב, ולא יהיו השמים כברזל בטבעם מפני זרענו בשנה השביעית, וכן כל יעודי התורה בטובות ההן וכל הצלחת הצדיקים בצדקתם, וכל תפלות דוד מלכנו וכל תפלותינו נסים ונפלאות, אלא שאין בהם שנוי מפורסם בטבעו של עולם כאשר הזכרתי זה כבר (לעיל יז א), ועוד אפרשנו בעזרת השם (שמות ו ב, ויקרא כו יא):
והנה אתן לך עד נאמן על מה שאמרתי. ידענו, כי מעת בוא ישראל לארץ עד לדת אדונינו דוד היה כשלש מאות ושבעים שנה. והימים יתחלקו לארבעה דורות, שלמון ובועז ועובד וישי, ויגיע לכל אחד מהם צ"ג שנה, והנה כלם זקנים קרוב לאברהם, והיו מולידים כל אחד בשנת מותו שלא כדרך כל הארץ, כי אין החיים בזמנם מאה שנה. ואם הוליד אחד מהם בבחרותו כמנהג, יהיו האחרים זקנים מאד יותר מאברהם, ויהי בהם הפלא גדול יותר מאד, כי ימי האדם בדור אברהם ארוכים, ובשנות דוד חזרו למחציתם:
ואולי חיו יותר, כי אפשר שהיו לשלמון ימים רבים בבואם לארץ, ולכן נתנו אנשי הקבלה והם חכמי אמת לעובד ימים רבים, והוא נס נסתר נעשה לאבי המלוכה בן הצדקת הבאה לחסות תחת כנפי השכינה. וכן יזכירו באמו ארך ימים רבים:
וכבר פרשתי כי הפלא באברהם איננו כאשר יחשוב החכם הנזכר וזולתו מבעלי המקרא, כי אברהם הוליד את יצחק טרם מותו שבעים וחמש שנה, והנה לא עברו עליו שני חלקים בימיו, והאנשים בכל דור אין הזקנה בהם עד עבור עליהם שלשת חלקי ימותם, כאשר יחשבו הרופאים הילדות והבחרות והאישות והזקנה. ובדורות האלה אשר הימים בהם כשבעים שנה לא יחשבו לו הרופאים זוקן עד אחר ששים:
ועוד כי אברהם הוליד בנים רבים אחרי ארבעים שנה מלדת יצחק, ויהיה הפלא כפלי כפלים. ואם נאמר שהחזירו האל לימי בחורותיו יקשה עליו, כי לא הזכיר הכתוב הפלא הגדול הזה, והוא נס גלוי ומפורסם בהפך מן הטבע:
ומן הידוע כי האנשים בדור הזה, מהם שיולידו בזקנתם עד מלאת שבעים שנה או שמונים שנה ויותר, כפי התקומם בהם הלחות לפי טבעם. וגם הנשים אין להם זמן, וכל עוד היות להן האורח תלדנה, רק התימה באברהם ושרה כאשר פירשתי שם, מפני שלא הולידו בנעוריהם ועתה הולידו זה מזה. ועוד בשרה היה פלא כי חדל ממנה ארח כנשים ואחרי כן לא תלדנה:
והנה אם יהיו ימי יוכבד כימי אביה, ותתקיים בה הלחות עד קרוב לזקנתה כמשפט הנשים, איננו פלא אם תוליד בזמן אשר נתנו לה רבותינו, מפני שרצה האלהים לגאול את ישראל על ידי האחים האלה ולא הגיע הקץ, איחר לידתם ימים רבים עד כי זקנה אמם. ולא יפלא מה' דבר:
מקדש מלך כתב:בן מיכאל כתב:זאב ערבות כתב:מקדש מלך כתב:ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר
ייש"כ. אז מדוע הרמב"ם לא כולל זאת בי"ג עיקרים?
הרמב"ן הזה נאמר נגד דברי הרמב"ם שהכל טבע.
הנה דעת הרמב"ם
רמב"ם הלכות תעניות פרק יאודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב +ירמיהו ה'+ עונותיכם הטו וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם.
הלכה ג
אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה +ויקרא כ"ו+ והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי, כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי
מקדש מלך כתב:ומה בדיוק ההבדל בין 'נס' ל'טבע' אם שניהם מודים שכל מה שקורה עם האדם מכוון על פי הבורא בהשגחה פרטית (חוץ מקריאת שם) ?
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת פסחים פרק ד [י] הלכה זו היא תוספתא, אבל ראיתי לפרשה ג"כ לפי שיש בה תועליות. ספר רפואות, היה ספר שהיה בו סדר רפואות במה שאין מן הדין להתרפות בו, כגון מה שמדמין בעלי "הטלסמאת" שאם עושין "טלסם" בסדר מסוים מועיל לחולי פלוני וכיוצא בזה מדברים האסורים, ומחברו לא חברו אלא על דרך הלימוד בטבעי המציאות לא כדי להשתמש במשהו ממה שנכלל בו, וזה מותר כמו שיתבאר לך שדברים שהזהיר ה' מלעשותם מותר ללמדם ולדעת אותם, כי ה' אמר לא תלמד לעשות ובא בקבלה אבל אתה למד להבין ולהורות. וכאשר קלקלו בני אדם ונתרפאו בו גנזו. ואפשר שהיה ספר שיש בו הרכבת סמים המזיקין כגון סם פלוני מרכיבין אותו כך, ומשקין אותו כך, וגורם למחלה זו וזו, ורפואתו בכך וכך, שכשיראה הרופא אותם המחלות ידע שסם פלוני השקוהו ונותן לו דברים נגדיים שיצילוהו, וכאשר קלקלו בני אדם והיו הורגין בו גנזו. ולא הארכתי לדבר בענין זה אלא מפני ששמעתי וגם פירשו לי ששלמה חבר ספר רפואות שאם חלה אדם באיזו מחלה שהיא פנה אליו ועשה כמו שהוא אומר ומתרפא, וראה חזקיה שלא היו בני אדם בוטחים בה' במחלותיהם אלא על ספר הרפואות, עמד וגנזו. ומלבד אפסות דבר זה ומה שיש בו מן ההזיות, הנה ייחסו לחזקיה ולסיעתו שהודו לו סכלות שאין ליחס דוגמתה אלא לגרועים שבהמון. ולפי דמיונם המשובש והמטופש אם רעב אדם ופנה אל הלחם ואכלו שמתרפא מאותו הצער הגדול בלי ספק, האם נאמר שהסיר בטחונו מה', והוי שוטים יאמר להם, כי כמו שאני מודה לה' בעת האוכל שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני, כך נודה לו על שהמציא רפואה המרפאה את מחלתי כשאשתמש בה. ולא הייתי צריך לסתור פירוש זה הגרוע לולי פרסומו.
בן מיכאל כתב:מקדש מלך כתב:ומה בדיוק ההבדל בין 'נס' ל'טבע' אם שניהם מודים שכל מה שקורה עם האדם מכוון על פי הבורא בהשגחה פרטית (חוץ מקריאת שם) ?
את זה צריך לשאול את הרמב"ם עצמו... אני הערתי שלא ניתן לשאול למה הרמב"ם לא מנה בין הי"ג עיקרים דבר שהרמב"ן כותב כמחלוקת נגדו, מה בדיוק כונת הרמב"ם יש לדון.
ואגב, הנה ציטוט אחר מדברי הרמב"ם.פירוש המשנה לרמב"ם מסכת פסחים פרק ד [י] הלכה זו היא תוספתא, אבל ראיתי לפרשה ג"כ לפי שיש בה תועליות. ספר רפואות, היה ספר שהיה בו סדר רפואות במה שאין מן הדין להתרפות בו, כגון מה שמדמין בעלי "הטלסמאת" שאם עושין "טלסם" בסדר מסוים מועיל לחולי פלוני וכיוצא בזה מדברים האסורים, ומחברו לא חברו אלא על דרך הלימוד בטבעי המציאות לא כדי להשתמש במשהו ממה שנכלל בו, וזה מותר כמו שיתבאר לך שדברים שהזהיר ה' מלעשותם מותר ללמדם ולדעת אותם, כי ה' אמר לא תלמד לעשות ובא בקבלה אבל אתה למד להבין ולהורות. וכאשר קלקלו בני אדם ונתרפאו בו גנזו. ואפשר שהיה ספר שיש בו הרכבת סמים המזיקין כגון סם פלוני מרכיבין אותו כך, ומשקין אותו כך, וגורם למחלה זו וזו, ורפואתו בכך וכך, שכשיראה הרופא אותם המחלות ידע שסם פלוני השקוהו ונותן לו דברים נגדיים שיצילוהו, וכאשר קלקלו בני אדם והיו הורגין בו גנזו. ולא הארכתי לדבר בענין זה אלא מפני ששמעתי וגם פירשו לי ששלמה חבר ספר רפואות שאם חלה אדם באיזו מחלה שהיא פנה אליו ועשה כמו שהוא אומר ומתרפא, וראה חזקיה שלא היו בני אדם בוטחים בה' במחלותיהם אלא על ספר הרפואות, עמד וגנזו. ומלבד אפסות דבר זה ומה שיש בו מן ההזיות, הנה ייחסו לחזקיה ולסיעתו שהודו לו סכלות שאין ליחס דוגמתה אלא לגרועים שבהמון. ולפי דמיונם המשובש והמטופש אם רעב אדם ופנה אל הלחם ואכלו שמתרפא מאותו הצער הגדול בלי ספק, האם נאמר שהסיר בטחונו מה', והוי שוטים יאמר להם, כי כמו שאני מודה לה' בעת האוכל שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני, כך נודה לו על שהמציא רפואה המרפאה את מחלתי כשאשתמש בה. ולא הייתי צריך לסתור פירוש זה הגרוע לולי פרסומו.
עקביה כתב:עקביה כתב:דרומי כתב:לענ"ד הלא קובעת אין חיוב להאמין בנסים שמסופרים. מצד שני, יש נסים רבים - גם בזמננו - שמי שלא מאמין בקיומם ומנסה להסבירם באופן טבעי הוא פשוט טיפש מטופש.
גם אם הוא רק מנסה הוא כבר טיפש מטופש?
נזכרתי שפעם כבר דנו בכיוצא בזה viewtopic.php?f=56&t=32850&start=40#p353267
הרואה כתב:אני לא מבין את צמד המילים "חיוב להאמין".
חרסון כתב:הרואה כתב:אני לא מבין את צמד המילים "חיוב להאמין".
אולי: 'חיוב לנסות להשתכנע'?
הרואה כתב:אני לא מבין את צמד המילים "חיוב להאמין".
והרמב"ם בס' המצות ובחבורו (פ"א מה' יסה"ת) חשב מצוה זו למ"ע, והרב ר' חסדאי קרשקש בס' אור ה' אמר שהוא טעות כי לא יצויר מִצְוה בזולת ניקוד מְצַוה ידוע, וא"כ כשתאמר שהוא מצוה להאמין במציאות ה' כבר הודעתי שיש מְצַוה שהוא ה', וא"כ הנחת אמונת מציאות ה' קודם מה שתאמר שמצוה להאמין באמונה זו, ואין זה מן הקושי, כי יתכן שיקבל צווי ולא יאמין שהוא מחויב המציאות, כי גם עע"ז היו להם מצות כמ"ש כי הואיל הלך אחרי צו, הגם שהניחו שיש עליון עליהם דקרו לי' א-להא דאלהיא, ובאה המצוה שידע שהוא מחויב המציאות, והרמב"ם באר דבריו וז"ל שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו, ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות וכו', המצוי הזה הוא א-להי עולם וכו', וידיעת דבר זה מ"ע שנאמר אנכי ה' א-להיך, הרי שעקר המצוה לידע שיש מחויב המציאות, וזה כולל כל פרטי האמונות הנתלות בזה, לא זה לבד שיש מצוה, רק שהמצוה הזה הוא מחויב המציאות שכולל כל השלמיות, ובזה נכלל כל האמונות הנתלות בא-להות, וכן מה ששאלו איך יצדק מצוה על האמונה שאין לבחירה מבוא בה, הנה הרמב"ם דייק וכתב לידע שיש שם מצוי ראשון, וידיעת דבר זה מ"ע, ולא אמר להאמין שיש מצוי ראשון והאמנת ד"ז מ"ע, הרי באר שהמצוה הוא לידע זה בידיעת השכל, והוא כמ"ש במורה עמ"ש אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו שהיינו מפי גבורת המופת, ר"ל שכל המצות קבלו ממשה דרך אמונה כשידעו שהוא שליח ה' והאמינו בכל מה שצוה אותם בשם ה', אולם שתי המצות האלה שהם מציאות ה' ושאין זולתו, זה ישיג האדם בשכלו, וה' נטע בשכל האדם ידיעות נשתלו בו מלדה ומבטן ואשר [כפי דעת אפלטון] תביא הנפש אתה ממקור מחצבתה, שיש א-לוה נמצא ושהוא אחד כמ"ש בפי' איוב במענה אליהוא (סי' לו) ע"ש, עד שמי שיביט בעין השכל בבתי נפשו ימצא דעות אלה טבועות בנפש כל אדם, ומשורשות בנפשות כמו השכלות ראשונות, ולא היה צריך לקבלם ממשה בדרך אמונה, וע"כ באו הצווים האלה מאת ה' יוצר הנפשות, והמצוה הוא שישתדל לדעת זה בידיעה ברורה, כמ"ש מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת (איוב יב), וכמ"ש בפי' בראשית שלכן לא אמר א-להים ברא בראשית:
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 15 אורחים