ז"ל האגלי טל בהקדמתו: "ויען אברהם ויאמר הפעם אודה ה' אשר מיושבי ביהמ"ד שם חלקי ומעודי ממבקשי חכמת התורה הייתי ועוד כד הוינא טליא למדני אדאמ"ו זצ"ל דרכי פלפול וכד הוינא כבר עשר חדושים חדשתי אח"כ נכנסתי לפני ולפנים לבית חמי אדומו"ר זצ"ל מקאצק מקור החכמה והתבונה ממנו דרכי העיון למדתי וממנו נתודעתי מה יקרא חדושי תורה באמת כי לא כל הפלפולים חדושים המה ולא יאומן כי יסופר השגחה הגדולה אשר השגיח עלי בעינא פקיחא גם בענין סדר הלימוד וחדושים".
נראה שהוא מחזיק עצמו כתלמיד של חותנו, אשר "ממנו דרכי העיון למדתי וממנו נתודעתי מה יקרא חדושי תורה באמת".
ובשם משמואל (הבן/הנכד) יש לזה איזכור בהדגש אחר קצת, ז"ל בפרשת תצווה "והדבר ידוע שלעומת הבדלת האדם מעניני החומר ותכונותיו בה במדה הוא זוכה לחכמת התורה וזולת זה אין לו חכמת התורה ומאור התורה אלא כשאר מיני חכמות ויכול לטהר השרץ במ"ט פנים וזה שרמז כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בהקדמתו לספר אגלי טל על מה שלמד מכ"ק זקיני זצללה"ה אדמו"ר מקאצק עיי"ש".
מה עוד ידוע על כך?