הגמ' מביאה את המשנה מקידושין שכותיים נכללים בגדר ספק ממזר ורש"י מפרש סיבת הספק משום "שכותי אין מקפיד על קידושי כסף ושטר, דלית להו גזירה שוה דקיחה קיחה, וכי מקדש חד מנסבא לאידך לפיכך כולן ספק ממזרים הם שמא נתקדשה אמו לאחר" עכ"ל.
א. מהו המקור לדברי רש"י ז"ל? בגמ' קידושין עה-עו יש איזה טעמים לסיבת הדבר שכותי נחשב כספק ממזר, ולא נמצא שם טעם זה
ב. האם הכותיים היו קראים? נחלקו על חז"ל בהלכות ולימודים? או שהו סתם עמי הארץ וכמ"ש שם בקידושין "לפי שאין בקיאין בדוקדוקי מצות". (באמת שם בקידושין יש מ"ד שחלקו על חז"ל ודרשו לעצמם מקראות לענין חליצה בארוסה וכמ"ש שם "מאי דרשי? וכו')
ג. מה זה שרש"י נותן להם הסבר דלית ליה גזירה שוה, היינו שגז"ש אין אדם דן מעצמו אא"כ מרבו, אבל מה זה שייך לכותיים הלא היו גרים גרורים ולא היה להם קבלה עד למשה מסיני?
[ד. הלימוד של קיחה קיחה הוא על קידושי כסף בלבד, קידושי שטר נלמד מויצאה והיתה, ורש"י נקט חד מינייהו לכאורה]