איך מותר במלחמת הרשות להרוג גויים "חפים מפשע"?

[גאולה בקרוב]

בפרשתנו מובא לראשונה ענין מלחמת הרשות
כתב הרמב"ם לבארה: "... מלחמת הרשות, והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו" (הלכות מלכים פרק ה). וברש"י ריש סנהדרין כתב שכל מלחמה היא רשות חוץ ממלחמת כיבוש הארץ.
ויש לעיין מה היתר לזה. יש כאן דבר חמור, סיכון חילי ישראל, ודבר שגם לא פשוט, והוא מלחמה כנגד הגויים תמימים לכאורה, ומה חטאם שאנחנו זקוקים לפרנסה, או המלך רוצה להרבות כבודו? ומכח מה ניתן להרוג את הזכרים הגדולים, אם אינם משלימים?
והנה לגבי הבעיה של החילים היהודים ראיתי שכתבו שהכח לזה הוא ע"פ הסנהדרין והמלך, כח המשפט והמלוכה בישראל, אבל מה חטאו הגויים?
וצ"ל:
א. בגלל שלא קיימו שבע מצוות בני נח (ואז צע"ג, מאי שנא הנשים מהגברים?)
ב. המלך והסנהדרין באמת בודקים שהמלחמה כנגד גויים רשעים בלבד. (ואז הנשים פחות שייכות ברשע?)
ג. כל המטרה של הגויים בעולם היא בשביל ישראל, וכמו שמותר להרוג בהמה לצורך האדם.

והואיל ומהלך ג' הוא לא פשוט בסברא, נראה שעדיף לומר כמהלך א' ו-ב'.

וצ"ע עדיין. אודה למעיינים.

[חסיד חבד]

איפה שמעת שמותר להרוג גוי בשביל תועלת?

ברור שגוי עם כל נחיתותו כוו' זה גדר אחר לגמרי מאשר בהמה. גם בנוגע לתועלת האדם.

[אוצר החכמה]

כנראה שמותר לצאת להלחם, וזו רשות שיש לציבור ובמלחמה אין דיון על האדם הפרטי ולא צריך לג' ההסברים.

[גאולה בקרוב]

לאוצר החכמה: אולי תסביר את כוונתך. לא הבנתי בעונייי.

[אפרקסתא דעניא]

בברכות ג: איתא שהיו באין לדוד המלך ואומרים לו שעמך ישראל צריכים פרנסה ואין הבור מתמלא מחולייתו וכו', והציע להם לפשוט ידיהם בגדוד, וכך עשו אחרי שנמלכו בסנהדרין ובאורים ותומים.

אמנם בלקט הפירושים בש"ס שוטנשטיין ראיתי שמביא שמדובר בגדודי עמלקים (שמלבד חטא עמלקיותם גם נהגו לבוא ולבוז את ישראל), ולכן מותר לפשוט עליהם בגדוד. לפ"ז משמע שבאופן אחר לא היו מתירין להתנפל סתם על עם שוקט ובוטח הגר בארץ רחבת ידיים ולשדוד אותם בשביל פרנסה.

עוד יש להעיר, שהרי יש מ"ד גזל הגוי אסור וכן קיי"ל להלכה. וא"כ מתחזקת קושייתו של פותח האשכול.

[אוצר החכמה]

אתם יוצאים מהנחה שדבר זה דומה לגזל אבל כנראה שזה לא נכון ומלחמת אומה באומה זה עניין אחר לגמרי מגזל אדם פרטי, וכנראה שזה מותר.
אני כותב כנראה כי אין לי ראייה אחרת אלא אני אומר שזה עצם הדין של מלחמת הרשות שעליו דנים.

ועל מה שהביאו משוטנשטיין, בבקשה תביא מבטן מי יצאו הדברים ונדע אם מר בר רב אשי חתים עלה.

[אפרקסתא דעניא]

ועל מה שהביאו משוטנשטיין, בבקשה תביא מבטן מי יצאו הדברים ונדע אם מר בר רב אשי חתים עלה.

אינו תח"י.

[גימפעל]

אסור להרוג גויים חפים מפשע !!!

ואכן כך נפסק ברמב"ם כשצרים על עיר לא להקיף אותה מארבע רוחותיה כדי שיתנו להם מקום לברוח מהעיר וכל מי שלא בורח אינו חף מפשע.

[יצג]

יעויין כאן בענין קרוב לזה:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?144241&&page=16

ובמקורות שבספר הבא:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?144004&&page=122 ואילך.

הציטוט מ"שוטנשטיין" מקורו כאן, אות כב:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?144633&&page=67

[חכם באשי]

מסתבר שבספר 'תורת המלך' דן בענין. למישהו יש את הספר לבדוק?

[תולעת ספרים07]

בטרם אתה שואל איך מותר להרוג גוי עליך לשאול איך זה שמותר להכניס את עצמו בספק פקוח נפש משום מלחמת הרשות, ודומני שהמנ"ח נשאר בזה בצ"ע
ובעניין הריגת גוי גם בזה יש אריכות גדולה מאוד אם יש איסור לא תרצח אצל גוי שאינו גר תושב, ועל גר תושב אמרה תורה שצריך להחיותו, אך לא על סתם גוי, ועיין גם בזה במנ"ח ותחכים.
ומעניין לעניין:
מעולם אני תמה מהו שמא ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה וכדומה הרי אם ימות במלחמה זהו הדבר הגרוע מכל ומה שייך לומר, שמא ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה.

[אוצר החכמה]

אני לא מכיר את המנ"ח אבל השאלה תמוהה בתרתי
א. זה לא נקרא ספק פיקוח נפש אלא סכנה ומותר לאדם להכניס עצמו לחשש סכנה לצורך פרנסתו למשל כמו שמבואר בנו"ב מוכי לחינם נתלה זה באילן, וכמו כל מפרשי ימים.
ב. גם לעניין זה כנראה מלחמה זה עניין אחר, וכבר כתב בעניין זה בהעמק דבר כמדומני בפרשת נח.

[תולעת ספרים07]

ולא נתברר לי מהש"ס ומהר"מ אם אלו החוזרין כגון בונה וכו' נתנה התורה רשות להם לחזור אם רוצים, אבל אם רוצים להיות במלחמה הרשות בידם, או שצריך לחזור, ומה שאמר ילך וישוב לביתו הוא חובה עליו דצריך לחזור ואסור לו לצאת למלחמה. וכו' ומ"מ בש"ס ובר"מ לא נתבאר זה וצ"ע בדין זה.מנחת חינוך פרשת שופטים.
ובזמנו אמרנו לפרש שזהו כוונת המנ"ח שחייב לחזור משום ספק פיקוח נפש.
לדבריו דמר אין כל הסבר בכוונת המנ"ח מדוע יהא אסור להמשיך במלחמה.
ולעת עתה לא מצאתי מי שעמד בזה.

[גאולה בקרוב]

לקושיית התולעת ספרים:

רש"י כותב שדבר זה עוגמת נפש הוא.

כתב קהלת פרק ב פס' יח-כב שיש עוגמת נפש מיוחדת כשהוא עמל ומשאיר לאחר, ואינו יודע מי יהיה, עיי"ש היטב, ודוק.

[תולעת ספרים07]

הייתכן שחסה התורה על עוגמת נפש מסוג שהוא ולא על עצם זה שימות במלחמה?

[גאולה בקרוב]

לתולעת ספרים:

הרי כל חייל שמת במלחמה הוא עוגמת נפש!
אלא שהתורה פטרה עוגמת נפש מיוחדת, שכבר עמל כ"כ הרבה ולא קוצר הנאתו, וממילא המשיכה התורה יותר לפרט את העוגמת נפש, וכמו שכתבתי בס"ד לעיל. ודוק.

[תולעת ספרים07]

אני לא מכיר את המנ"ח אבל השאלה תמוהה בתרתי
א. זה לא נקרא ספק פיקוח נפש אלא סכנה ומותר לאדם להכניס עצמו לחשש סכנה לצורך פרנסתו למשל כמו שמבואר בנו"ב מוכי לחינם נתלה זה באילן, וכמו כל מפרשי ימים.
ב. גם לעניין זה כנראה מלחמה זה עניין אחר, וכבר כתב בעניין זה בהעמק דבר כמדומני בפרשת נח.

כהמשך למה שכתב הרב אוצה"ח להביא שמותר לסכן עצמו לצורך פרנסה מצאתי לנכון להעתיק כאן מתוך שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן יז

ועוד זאת נלפענ"ד דבהיות דהרופא עושה כן ליטפל בחולים עבור פרנסתו א"כ מותר לו משום כך ליכנס גם בספק סכנה, ובדומה למה שהתירה תורה לפועל ליכנס למקומות סכנה עבור פרנסתו כדכתיב ואליו הוא נושא את נפשו ודרשינן בב"מ ד' קי"ב ע"א: מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה לא על שכרו, (עיין יו"ד סי' קט"ז סעי' ה'), הרי דמותר לאדם למסור את עצמו למיתה. דהיינו ליכנס למקומות מסוכנים שיתכן שיהרג שם לשם פרנסתו. [דבל"כ הרי אסור. ויעוין בספר חסידים סי' תרע"ה דההולך למקום סכנה כגון על קרח או בחורבה ישנה וכו' גורם מיתה לעצמו וכו' עיי"ש]. וא"כ ה"ה גם ברופא העובד לשם פרנסה, ובפרט כשמחוק המדינה הוא שאם לא יתנהג בכזאת ויתרשל ליטפל בחולים כאלה ישללו ממנו רשיונו ותישלל פרנסתו ממנו.
ובכזאת מצינו באמת גם בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת חיו"ד סי' י' שהתיר לאיש יהודי להכניס א"ע למקום גדודי חיות רעות אם עני הוא ועושה זאת לפרנסתו, ובנמקו, דלזה התורה התירה כמו כל סוחרי ימים מעבר לים, שכל מה שהוא לצורך מחייתו ופרנסתו אין ברירה והתורה אמרה ואליו הוא נושא את נפשו ואמרו רז"ל מפני מה זה עלה בכבש וכו' עיי"ש.

ובאמת לפי"ז לא ידעתי מה הפשט במנחת חינוך מדוע הסתפק אם אסור לו להמשיך במלחמת מצווה שהרי לא גרע מפרנסה וכפי שהק' רבינו אוצה"ח וצ"ע.