אוצר החכמה כתב:אולי תסביר למה עולה בדעתך רעיון כזה שלא מיקרי ברית
בזמנה
מלבד זאת לענד קצת ראיה מהגמרא של חסידים הראשונים שהווה מילה בזמנה שהרי כוע לא חשו ובזה ומלו בזמנה
קאצ'קלה כתב:ראה הפרדס, מו (כסלו תשל"ב), עמ' 10-11, מה שהשיב חכם אחד על דברי הגרי"א הענקין.
הצעיר באלפי כתב:קאצ'קלה כתב:ראה הפרדס, מו (כסלו תשל"ב), עמ' 10-11, מה שהשיב חכם אחד על דברי הגרי"א הענקין.
קישור או pdf בבקשה
ייש"כ בהקדם.
קאצ'קלה כתב:הצעיר באלפי כתב:קאצ'קלה כתב:ראה הפרדס, מו (כסלו תשל"ב), עמ' 10-11, מה שהשיב חכם אחד על דברי הגרי"א הענקין.
קישור או pdf בבקשה
ייש"כ בהקדם.
הנה:
עזריאל ברגר כתב:אוצר החכמה כתב:אולי תסביר למה עולה בדעתך רעיון כזה שלא מיקרי ברית
בזמנה
מלבד זאת לענד קצת ראיה מהגמרא של חסידים הראשונים שהווה מילה בזמנה שהרי כוע לא חשו ובזה ומלו בזמנה
הרי אין הלכה כחסידים הראשונים, אלא (ע"ד מארז"ל בענין אחר) "משמש והולך ושומר פתאים ה'"!
אבל כאן - הרי היה הזירוז שלא כדרך העולם, ובאיסור, ושמא באיסור דאורייתא (חובל וכיו"ב בשבת)!
אלא שכל זה איננו שווה לי, ואילולי הורה זקן - הייתי תמה על עצם השאלה, דהא קרא צווח ואמר "וביום השמיני ימול", וארז"ל "שמיני ואפילו בשבת" וזהו שמיני שלו, משא"כ הנימול בתשיעי - אין זה שמיני שלו!
והנולד בניתוח דמתקרי "יוצא דופן" - הרי איכא למ"ד שנימול בשמיני ואפילו בשבת, ומה שאיננו מלים אותו בשבת הוא מצד המ"ד שזמן מילתו הוא ביום שנולד (וצ"ע אם דוחה שבת, ואולי תלוי בדעות השונות בגמרא במקור דרשת מילה שדוחה שבת), ובמילא לשבת הבאה הויא מילה שלא בזמנה, אבל אי לאו הכי - לכאורה כו"ע מודו שנקרא מילה בזמנה ודוחה את השבת.
נ.ב. לא קראתי את דברי הרב הענקין ולא את דברי מי שהשיג עליו, מפני שאינם תח"י, אלא כתבתי הנלפענ"ד, ואם טעיתי ה' יכפר.
עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת. וזה כעין ההמצאה הנ"ל. אולי תדעו פרטים ע"ז.
עזריאל ברגר כתב:עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת. וזה כעין ההמצאה הנ"ל. אולי תדעו פרטים ע"ז.
אם הותר לנתח בשבת - הרי שזהו הזמן הנכון ללידה!!!
הצעיר באלפי כתב:עזריאל ברגר כתב:עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת. וזה כעין ההמצאה הנ"ל. אולי תדעו פרטים ע"ז.
אם הותר לנתח בשבת - הרי שזהו הזמן הנכון ללידה!!!
ואם לא הותר ?!?
רק שעשתה כן לנוחיות בעלמא ?
אולי יש משהו.עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת.
עושה חדשות כתב:יוצא דופן אינו נימול בשבת, אפילו בשמיני.
ומה הדין אם יש לפנינו ב' תינוקות בשמיני שחל בחול, ואי אפשר למול אלא אחד מהם, האם י"ל דהנולד רגיל בהכרח קודם ליוצא דופן?
עושה חדשות כתב:אולי יש משהו.עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת.
בתבונה כתב:עושה חדשות כתב:אולי יש משהו.עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת.
בן מלך שבת קודש שער שני אות ד עמ' רנ"ז
ביאר זאת בטעמא דקרא לשיטת הרמב"ם שיוצא דופן אין דוחה את השבת אע"פ שלשיטת הרמב"ם יוצא דופן נימול לשמונה.
עזריאל ברגר כתב:בתבונה כתב:עושה חדשות כתב:אולי יש משהו.עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת.
בן מלך שבת קודש שער שני אות ד עמ' רנ"ז
ביאר זאת בטעמא דקרא לשיטת הרמב"ם שיוצא דופן אין דוחה את השבת אע"פ שלשיטת הרמב"ם יוצא דופן נימול לשמונה.
מאוד קשה להבין איך אפשר לבאר "טעמא דקרא" של דבר שלכו"ע בגמרא איננו נכון, ואנו עושים כך רק מספק!
בגמרא יש ב' דעות:
א. נימול ביום שנולד.
ב. נימול בשמיני ודוחה שבת.
ואנו מספק מלים בשמיני ולא דוחים שבת.
סעדיה כתב:עזריאל ברגר כתב:בתבונה כתב:עושה חדשות כתב:אולי יש משהו.עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת.
בן מלך שבת קודש שער שני אות ד עמ' רנ"ז
ביאר זאת בטעמא דקרא לשיטת הרמב"ם שיוצא דופן אין דוחה את השבת אע"פ שלשיטת הרמב"ם יוצא דופן נימול לשמונה.
מאוד קשה להבין איך אפשר לבאר "טעמא דקרא" של דבר שלכו"ע בגמרא איננו נכון, ואנו עושים כך רק מספק!
בגמרא יש ב' דעות:
א. נימול ביום שנולד.
ב. נימול בשמיני ודוחה שבת.
ואנו מספק מלים בשמיני ולא דוחים שבת.
עי' בחי' הגר"ח הל' מילה (וכ"ה בכמה אחרונים, וקדם לכולם הערוגת הבשם ח"ג עמ' 166).
עזריאל ברגר כתב:בתבונה כתב:עושה חדשות כתב:אולי יש משהו.עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת.
בן מלך שבת קודש שער שני אות ד עמ' רנ"ז
ביאר זאת בטעמא דקרא לשיטת הרמב"ם שיוצא דופן אין דוחה את השבת אע"פ שלשיטת הרמב"ם יוצא דופן נימול לשמונה.
מאוד קשה להבין איך אפשר לבאר "טעמא דקרא" של דבר שלכו"ע בגמרא איננו נכון, ואנו עושים כך רק מספק!
בגמרא יש ב' דעות:
א. נימול ביום שנולד.
ב. נימול בשמיני ודוחה שבת.
ואנו מספק מלים בשמיני ולא דוחים שבת.
זה כמו לבאר "טעמא דקרא" של הנולד בבין השמשות שנימול לתשעה לעשרה לאחד עשר ולשנים עשר...
אפשר לתת בזה רמזים ופרפראות, אבל בוודאי שאי אפשר לבנות הלכות על רמזים!
זוהי השקפתי בנושא הזה כפי שביארתיה מתחילת האשכול, ודברי גדול"י שנטו לאמירה הזאת - צע"ג בעיני.
בתבונה כתב:עזריאל ברגר כתב:בגמרא יש ב' דעות:
א. נימול ביום שנולד.
ב. נימול בשמיני ודוחה שבת.
ואנו מספק מלים בשמיני ולא דוחים שבת.
השפת אמת (שבת קלה ע"ב)וכן הגר"ח הלוי (הל' מילה פ"א הל"י), פירשו ברמב"ם שנימול לשמונה מתורת ודאי ואעפ"כ אינו נימול לשמונה.
(מדובר בחידוש הגר"ח שיש שתי דיני מילה דין מילת אברהם ודין מילת ישראל).
ז"ל ערוגת הבושם שם - אבל אם ילדה ואחר כך טבלה אינו נימול בשבת, שנ׳ אשה כי תזריע וילדה זכר וטמא׳ שבע׳ ימים וביום השמיני, כל שאמו טמאה לידה נימול בשבת וכל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול בשבת. וילדה ואח׳ כך טבלה אינה טמיאה לידה, דמא׳ דאמ׳ בפ״ר אליע׳ יוצא דופן אין מחללין עליו שבת מהאי טעמ׳ קאמ׳, וא״ת הא בפ״ר אליעז׳ משמ׳ דלתנא קמא, דקיימ׳ לן כוותיה, ילדה ואחר כך טבלה נימול לשמונה, ואמרי׳ התם דהא בהא תליא, דכל הנימול לשמונה נימול בשבת, אומ׳ אני דלא קיימ׳ לן דהא בהא תליא אלא כסברת המקשה, ועד כאן לא פליגי אלא נימול לחלל עליו את השבת, אבל לשמונה ודאי מהלינן, אלמ׳ אע״ג דנימול לשמונה אין מחללין עליו את השבת למאן דאמ׳ וכוותיה קיימ׳ לן. וטעמ׳ דמילתא דוביום דמיניה נפקא לן דמילה דוחה את השבת סמיך לוטמאה שבעת ימי׳, דרשינ׳ כל שאמו טמאה לידה נימול בשבת וכל שאין אמו טמיאה לידה אינה נימול בשבת, אבל השמיני דלא סמיך לוטמאה שבע׳ ימים לא דרשינן כל שהוא טמיא׳ לידה נימול לשמונה, אי נמי לא אתי סמוכין לאפוקי מקרא ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית, דהוקש יליד בית לבן שמונת ימים של דורות, ומסתמ׳ בילדה ואחר כך טבלה, דאי טבלה ואחר כך ילדה נפיק לן מאשה כי תזריע, הילכך למול בשבת דלא מפקי מקרא דרשינן סמוכין, אבל למול בשמונה דמפקי מקרא לא דרשינן סמוכין. והחילוקין אלו למדתי מספר ה״ר משה ב״ר מימון, שכתב כשם שמילת הבנים דוחה את השבת כך מילת עבדים שהם נימולים לשמונה דוחה את השבת אם חל שמיני שלהם בשבת חוץ מילידי בית שלא טבלה אמו עד שילדה, שאע״פ שנימול לשמונה אינו דוחה את השבת עד כאן, והמבין יבין כי דבריו כלל ודברי פרט. ועל טעם ראשון שכתבתי, דהשמיני דלא סמיך לוטמאה שבעת ימים לא דרשי׳ כל שאמו טמיאה לידה נימול לשמונה וכל שאין אמו וכו' אין להקשות מהא דאמרי׳ ביש נוחלין...עזריאל ברגר כתב:יישר כח על המ"מ, אלא שאינם תח"י, אז אשמח אם מישהו יביא לכאן את דבריהם, או יתן לינק למקום שבו זה זמין בלי תשלום.סעדיה כתב:עי' בחי' הגר"ח הל' מילה (וכ"ה בכמה אחרונים, וקדם לכולם הערוגת הבשם ח"ג עמ' 166).
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 100 אורחים