נתינת כל המצוות בקולי קולות ובלפידים והנה שמעינן עוד בדברי רש"י בתענית הנ"ל
"ומשם ניתנו כל המצות בקולי קולות ולפידים כיום קבלת עשרת הדברות", ומבואר בדברי רש"י שגם ההמשך של מתן תורה ונתינת כל המצוות בלוחות אחרונות וכן בהר סיני במהלך כל ימות החורף היה בקולי קולות ובלפידים.
ומטו להקשות בזה מדברי המדרש (תנחומא פרשת כי תשא) הידועים:
הלוחות ראשונות על שנתנו בפומבי לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשתברו וכאן א"ל הקדוש ברוך הוא אין לך יפה מן הצניעות שנאמר ומה ה' דורש ממך כי אם עשה משפט ואהבת חסד והצנע לכת.
וכבר נרמזה קושיא זו בלשון התוס' בביצה שם שהקשו על שיטת רש"י בתוך דבריהם, וז"ל,
ודוחק הוא דהא במשוך היובל משמע שגם בו ביום דמתן תורה הותרו לעלות כשימשוך היובל שלא היו קולות רק בלוחות הראשונות בסיון וא"כ ליכא למימר שריותא דבמשוך היובל לא היה עד השנה שניה וכו'.
ובאמת גם לולי התמיהה בדברי רש"י, יש ליתן את הדעת, אם אמנם אין לך יפה מן הצניעות מפני מה לוחות ראשונות ניתנו בפרסום גדול.
ברם יתכן לבאר פשר דבר בהקדם תיבה אחת שנתווספה בלשונו המזוקק של רש"י בפירושו עה"ת פר' כי תשא (לד, ג)
ואיש לא יעלה עמך - הראשונות על ידי שהיו בתשואות וקולות וקהלה, שלטה בהן עין רעה, אין לך מדה יפה מן הצניעות.
ופתח השמועה בדברי הגמ' במועד קטן (טז, א-ב),
שוב פעם אחד גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק. מאי דרש חמוקי ירכיך כמו חלאים, מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר. יצא רבי חייא ושנה לשני בני אחיו בשוק, לרב ולרבה בר בר חנה. שמע רבי איקפד... מאי טעמא עבד מר הכי. אמר ליה דכתיב חכמות בחוץ תרנה. אמר ליה אם קרית לא שנית, ואם שנית לא שילשת, ואם שילשת לא פירשו לך. חכמות בחוץ תרנה כדרבא. דאמר רבא: כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ. והא כתיב לא מראש בסתר דברתי. ההוא ביומי דכלה.
ובדברי הגמ' הנ"ל נראה לבאר החילוק שכאשר התורה מכוונת לרבים כגון ביומי דכלה, אזי לא נאמר הכלל ש'אין לך יפה מן הצניעות, אלא אדרבה חכמות בחוץ תרנה, ו'לא בסתר דברתי', וענין 'חמוקי ירכיך' נאמר על דברי תורה שנמסרים ליחידים שלא יוציאו אותם לשוק. [ובדומה לזה פירש בספר ערוך לנר סוכה מט, ב].
ומעתה מבואר שגדר לוחות ראשונות היה שנמסרו לכל העולם כולו, והיה זה דומיא ד'יומי דכלה', ולכן היה דינם להיות בקולי קולות ובתשואות, וזה לפי היו ל'קהלה', אולם לוחות אחרונות ניתנו בצנעה ובסתר, לפי שלא היו מיועדות לכל העולם, אלא רק אל עם ישראל.
והענין מבואר בשפת אמת (בלק תרמ"ח) שלוחות ראשונות שהיו "קודם החטא היו מוכנים בנ"י לקבל לוחות הראשונות בקולי קולות היינו שהיה מתוקן כל העולם והיו משועבדים כל האומות תחת בנ"י ולא הי' הסט"א יכול לעכב התפשטות התורה והיה הולך מסוף העולם כו'. אך אחר החטא נאמר אין לך יפה מן הצניעות שצריך להיות התקונים בהסתר". [וראה עוד בשפ"א ויקרא וזכור תרמ"ג].
ולפי"ז מיושבים היטב דברי רש"י, שאף כי דברי התורה והמצוות שנמסרו בהר היו בקולי קולות, אבל לא היו ב'קהילה' אלא נמסרו ליחידים, והם שמעו את הקולות וראו את הלפידים ואין זולתם.
ויתירה מזו שמעינן בדברי התנחומא גופא בפרשת עקב (סי' י), וז"ל,
כראשונים מה הראשונים נתנו בקולי קולות אף השניים כן, מה הראשונים בששים רבוא אף השניים כן, והרי כתיב ואיש לא יעלה עמך, אלא שהעמיד הקדוש ברוך הוא ממשה רבינו ששים רבוא באותה שעה, שכן כתיב בדברי הימים ובני רחביה רבו למעלה ודרשו רבותינו למעלה מששים רבוא.
ועדיין צריך תלמוד טעמא דמילתא דהך גיסא דמספקא ליה לרש"י שהשכינה לא נסתלקה מן ההר גם אחר הקמת המשכן עד ליום בו בו נעלה הענן בכ' באייר.