גמ' ר"ה כ"ו עמוד א עולא אמר היינו טעמא דרבנן וכו' דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב וכו' לפי שאין קטיגור נעשה סניגור וכו' שופר נמי מבחוץ הוא, כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי.
והדברים תמוהים לכאו' מדוע שופר לזכרון הוא שהרי לא אמרו בשום מקום שתוקעים שופר משום זכרון והדברים הוזכרו אלא בגמ' לעיל ט"ז עמוד א' אמר רבי אבהו למה תוקין בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם וכו' ורבי אבהו שם חולק על דברי התנאים האלו שמתירים גם בשל איל וגם בשל יעל והוא מבואר שם בתוס' ד"ה בשופר של איל.
וצ"ע
עוד קשיא הייתכן לפרש בזה משום אין קטיגור נעשה סניגור וכו' והרי אין קטיגור הכוונה בזה שלא יתכן לרצות את הקב"ה בדבר המזכיר את העבירה, ומה כל זה קשור שכיון שלזכרון הוא - ולכאו' מדוע שלא נאמר כן כלפי כל קרבן שבא לכפר.
ועי"ש רש"י ד"ה כיון בזה"ל כיון לדזכרון קא אתי כבגדי כהן גדול שלפנים דמי.
וצע"ק
אשמח לשמוע פשט דברי הגמ' מחכמי ורבני הפורום.