שמואל ברמה כתב:רצוני שיבארו לי חכמי הפורום רד"ק מסויים, ע"פ מה שנתבאר לעיל.
הרדק בשמואל ב' פי"ב פ כ', כתב וז"ל:
"הרחיצה והסיכה וחילוף הבגדים אסור לאבל בימי אבלו".
ולכאורה שמה מדובר על מיתת ילד דוד ביום השמיני והרי הוא נפל?
איש_ספר כתב:הרי אמרו בגמ' מו"ק, שלושה לבכי ואסור להתקשות על מת יותר מזה וכ"פ הרמב"ם בפי"ג מאבילות וכ"ה בשו"ע והוא מקרא דאל תבכו למת. ומבואר שיש הקפדה מיוחדת בענין אבילות על המת ומן הסתם שורש הדבר משום מתרעם על מידותיו של הקב"ה. ומעתה קרוב יותר להבין הדברים המיוחסים להגרי"ז.
שמואל ברמה כתב:אמנם לפי המצודות לא יקשה מידי, אבל אם תאמר שזה ללידתו יקשה.
אכן, גם הרד"ק מגיע למסקנה של הרמב"ם שהוא היה אונן, אבל הוא מגיע לזה ע"י שאלתו שדוד היה אבל ואיך יכל להתרחץ. ויכול, שגם הרמב"ם הגיע ע"י כך למסקנה זו, וא"כ קשה קושייתי?
zsg כתב:אולי ברמב"ן הזה יש תחילת כיוון:
הרי מבואר דמה שאין מתאבלין על נפל אינו דאינו חשוב אדם וכד', אלא שאין ליבו של אדם דוה עליו ואין בו אבילות, ולא נתקררה דעתהרמב"ן עד שהוסיף "ולבו נמשך בשמחה" (יש למישהו ביאור בזה?)
עכ"פ ודאי שאם זה הטעם יש ענין שלא לבכות והראות סימני צער, דא"כ שוב צריך להתאבל.
לענין כתב:אין כוונת 'נמשך בשמחה' לומר שהוא שמח בזה ח"ו, אלא הפירוש הוא שבמקרה שיהיה לו משהו משמח, מיתת הנפל לא תפריע לו מלהיות נמשך אחרי השמחה שתבא לו מאיזה צד . .
מבי מדרשא כתב:כוונת הרמב"ן 'ולבו נמשך בשמחה' היא דסתם אדם שמת לו מת, הוא כל כולו באבילות ואף שמחה אחרת לא יכולה לשמחו, כי אין לבו פנוי לשמוח בה, אך בנפל אינו אבל ולבו יוכל להימשך אחר שמחה אחרת. וז"פ.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Majestic-12 [Bot] ו־ 281 אורחים