זכור לי שיש כעי"ז במאירי, וכעת ל"מ.מקדש מלך כתב:במנחת חינוך מצוה י, דאין אדם משמר מה שביד חבירו.
עושה חדשות כתב:עכ"פ אם זה כל הענין, אז שאלת ה'לשמה' במכונה לא תהיה תלויה כלל בגדרי מעשה וגרמא וכו', אלא נידון אחר, האם אדם משמר מה שביד מכונה. וצ"ע.
עושה חדשות כתב:זכור לי שיש כעי"ז במאירי, וכעת ל"מ.מקדש מלך כתב:במנחת חינוך מצוה י, דאין אדם משמר מה שביד חבירו.
סגי נהור כתב:עושה חדשות כתב:עכ"פ אם זה כל הענין, אז שאלת ה'לשמה' במכונה לא תהיה תלויה כלל בגדרי מעשה וגרמא וכו', אלא נידון אחר, האם אדם משמר מה שביד מכונה. וצ"ע.
מה הצ"ע? כיון שהשימור הוא דוקא ע"י העשיה וההתעסקות בבצק, ממילא במכונה השאלה היא אם האדם הוא העושה והמתעסק.
סגי נהור כתב:לא מצאתי הכרח במנ"ח שכוונתו שונה לגמרי מכוונת שאר האחרונים.
בינתיים ראיתי שכבר הביאו סברא זו שהעלה עו"ח להקל על יסוד זה במצות מכונה (ראיתי מובא ממקראי קודש להגרצ"פ פרנק).
ולא הביישן למד לא אבוש לאמר מנ"ל לכל הראשונים ד"ז נהי דבעי שימור לשמה מ"מ א"ד כלל לגט או לזבחים דגבי גט כתיב וכתב לה דרשינן דמעשה הכתיבה תהי' לשמה א"כ צריך הכותב לכוין ע"כ אם חש"ו כותבין לשיטות שמהני באחרים עע"ג צריך ללמד את הקטן שיכוין כי הוא צריך לכוין (ע' סברת ר"י בב"י דכוונת העע"ג כיון דהוא ע"י שליח אבל בחליצה ל"ש זה) וכן בזבחים ילפינן מקראי דהשחיטה והקבלה והזריקה צריכים כוונה א"כ צריך לכוין העושה המעשה א"כ כשעושה מעשה זה שאינו בר כוונה צריכים לבא לאלו הענינים אם עע"ג אי מהני ויש עושים אדעתא דנפשם ע' באריכות באלו הענינים אבל כאן וכי מבואר בתורה דאיזה מעשה אי הלישה או הקצירה צריך לשמה רק מבואר דהשימור צריך לשמה א"כ העיקר הוא השימור א"כ אפי' לש עכו"ם או חש"ו וישראל עומד ומשמר לשמה למה ל"מ ואפי' הם אינם מכוונים כיון דישראל שומר והוא מכוין לשמה וא"ד לחלות תודה דעומדים לתודה אבל בכל המצות העיקר הוא השימור א"כ מאי זה שפשוט בראשונים דהלש והאופה צריך שיהיו בר דעת בר כוונה ילוש מי שירצה והישראל העומד הוא השומר והוא מכוין לשמה ובכל הראשונים הנ"ל מבואר דגם כאן עיקר העושה איזה מעשה במצה צריך שיכוין וא"י מהיכן נלמד זה כמו גבי גט גילתה התורה דמעשה הכתיבה צריך לשמה ה"נ גילתה התורה דהשימור צריך שיהי' לשמה א"כ הכל תלוי בשומר ומ"ל מי הלש או הקוצר או הטוחן וכדומה כיון דיש שומר שמכוין ליסגי. ובנותי בספרים וראיתי בס' נוה שלום לאחד מחכמי ספרד עמד בזה וכתב שבאמת כ"ה דעת ר"ה גאון מובא בטור סי' ת"ס וגם דעת הרי"ף והרא"ש כן והספר הזה בא לידי בשאלה ונהנתי מאוד שעמד ע"ז ומ"מ מ"ש שכ"ה באמת דעת הראשונים הנ"ל הוא דוחק בעיני דאדרבא באמת דעת הרבה ראשונים ובאחרונים ובטוש"ע מבואר להדיא דעושה מעשה צריך לעשות לשמה ע' בדבריהם. ואנהרינהו לעיינין בעזה"י דהאמת כ"ה דהעושה מעשה צריך כוונה דהיינו שהוא ישמור לשמה ול"מ כוונת אחר שיעמוד ע"ג לשמור לשמה והוא גמרא ערוכה חגיגה ך' לענין טומאה דמקשה הש"ס לר"י בן עמרם ליעבד לי' שימור בידי' דחברי' ומתרץ ר"י חזקה אין אדם משמר מה שביד חבירו ע"ש וע' במס' פרה גבי נתנו לשומר תמצא ג"כ כמה משמעות לזה א"כ כמו דלגבי טומאה אין אדם משמר מה שביד חבירו כן בכל הדברים הצריכים שימור ובפרט בחמץ דצריך שימור הרבה עמג"א סי' תנ"ט א"כ כיון דאמרה תורה ושמרתם וכו' דצריך לשמור מחימוץ והשימור מחימוץ תהי' לשם מצת מצוה אבל השימור הוא מחימוץ א"כ ל"מ שימור של אחר אלא מי שעושה המעשה ובידו הוא החטים או העיסה זה צריך לשמור[b] אבל שמירה של אחר ל"מ דזה הוי חזקה שאינו משמר מה שביד אחר [/b]א"כ שפיר מבואר דזה שהעיסה בידו לש או שאר מעשה הוא צריך לשמור והשימור יהי' לשמה ע"כ אם לשה עכו"ם אף דאחר משמר כיון דא"י לשמור ביד אחרים א"כ העכו"ם בעצמו שומר והוא אדעתי' דנפשי' קעביד ואינו מכוין לשמה ע"כ לא מהני וכן בחש"ו צריך לעע"ג שהם יכוונו לשמה דהם הוי השומרים דאחר א"י לשמור כמ"ש. הן אמת שד"ז המבואר בחגיגה דנפלה מעפרתו וכו' דאמרינן חזקה וכו' והגמרא מקשה מהברייתא הרי שהיו חמריו וכו' ומתרץ במטהר פועליו וכליו לכך ע"ש וער"מ פי"ג מהמו"מ הביא דינים אלו ויש בדבריו לפלפל ואכ"מ ובאתי לעורר ישמע חכם וכו'.
א"כ כיון דאמרה תורה ושמרתם וכו' דצריך לשמור מחימוץ, והשימור מחימוץ תהי' לשם מצת מצוה אבל השימור הוא מחימוץ [כלומר, השימור הוא למנוע את החמצת הבצק ולא רק לכוון לשם מצוה], א"כ לא מהני שימור של אחר אלא מי שעושה המעשה ובידו הוא החטים או העיסה [והוא בפעולותיו מונע את החמצת הבצק] זה צריך לשמור.
מקדש מלך כתב:אם השימור הוא עשיית הפעולות, כל הקושיא שהאריך בה כל כך, לא מתחילה ולא צריך את כלל ההוא כמובן.
עושה חדשות כתב:זכור לי שיש כעי"ז במאירי, וכעת ל"מ.מקדש מלך כתב:במנחת חינוך מצוה י, דאין אדם משמר מה שביד חבירו.
עכ"פ אם זה כל הענין, אז שאלת ה'לשמה' במכונה לא תהיה תלויה כלל בגדרי מעשה וגרמא וכו', אלא נידון אחר, האם אדם משמר מה שביד מכונה. וצ"ע.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 176 אורחים