אם נתתח משפט זה כן עשה הילל בזמן שבית המקדש היה קיים היה כורך פסח מצה ומרור ואוכלן יחד,
אנו אומרים משפט זה תוך כדי אכילת 2 פרוסות מצה ותמכא\חסה וחרוסת בינהם,
אולי נבדוק איזה חלק ממה שאנו אוכלים נכון לומר עליו "כן עשה" ובכן פסח - אין לנו לעת עתה, מצה - זו שאנו אוכלים האשכנזים כולם ורוב הספרדים ורוב עם ישראל היא רקיק קרקר בלשונינו שאינו נכרך, כריכה היא גילגול המתקיים רק במצות כמו אשתנורא\לאפא, המצות שלנו הם בני כחמש מאות שנה, וראו בפוסקים המוקדמים יותר שאף אחד לא הזכיר את עניין השרויה שאינו שייך במצה רכה כלל וכלל, מרור - הילל ודאי אכל חסא עלים שהוא הראשון במעלה ולא אכל תמכא, הוא יסתדר מצוין עם עלי חסה השטופים במי גשמים ששייך שיהיו בהם תולעים הנוצרים מן המים שמותר לאכלן, וכמובן לא היה צריך לייבשן כין אין חשש שרויה, ולאחר מכן הטבילם בחרוסת בלולה היטב ביין שוב ללא חשש שרויה,
למרות השינויים המוכרחים שנעשו במשך הדורות ולמרות שהלילה הזה הוא סמל לאי שינוי ממסורת אבות, הכורך לעומת זאת מסמלת את השינויים הגדולים ובכל זאת נאמר עליו "כן עשה הלל" כי לא צריכים ללכת כסומא בערובה ואם יש שינויים נצרכים לחומרא ולקולא אפשר לשנות ועדיין להגיד "כן עשה" ורק מפני הדמיון הכללי.
דורנו משתנה ומשנה לשנה יש עוד ועוד מוצרים כשרים למהדרין וללא שום חשש, ע"כ ננהג בדרך דומה ולא נענה את ילדינו באיסורים שלא שייכים היום ואף אם האבא בא בחלום, אם היום אין שום חשש בדגים אין שום סיבה לאסור ולתלות במנהג ובאיסור קדום