פ"ק דסנהדרין - משום ר' ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה, מ"ט דרבי ישמעאל אמר אביי אתיא רשע רשע מחייבי מיתות כתיב הכא והיה אם בן הכות הרשע וכתיב התם אשר הוא רשע למות מה להלן בעשרים ושלשה אף כאן בעשרים ושלשה רבא אמר מלקות במקום מיתה עומדת אמר רב אחא בריה דרבא לרב אשי אי הכי אומדנא למה לי למחייה ואי מאית לימות א"ל אמר קרא ונקלה אחיך לעיניך כי מחית אגבא דחיי מחית אלא הא דתניא אמדוהו לקבל עשרים אין מכין אותו אלא מכות הראויות להשתלש וכמה הן תמני סרי למחייה עשרים וחדא וכי מיית בהך חדא לימות דהא כי מחית אגבא דחייא קא מחית אמר ליה אמר קרא ונקלה אחיך לעיניך אחר שלקה אחיך בעינא וליכא.
התעוררתי לדון, מהו אותו אומדן שאומדים את המוכה. האם זה בגדרי פיקו"נ, או שצריך אומדן ברור יותר כדי לפטור, או שאולי זה באמת תלוי בפלוג' הזאת האם מלקות במקום מיתה. ולדוג' אדם שאם יכו אותו זה יחליש את גופו ואז הוא עלול למות ממחלות וכד', בודאי לגבי שבת וכד' זה נחשב פיקו"נ להצילו מכאלו מלקות, האם זה גם פטור מחיוב מלקות או לאו. ומהו שיעור הזמן של "אחר שלקה אחיך בעינא וליכא".