הודעהעל ידי בר ששת » ב' ספטמבר 12, 2011 2:20 pm
עם שאין לי להשיבך על כל השאלות, דבר אחד יודע אני כמעט בבירור.
רוב רובם של מחברי ומלקטי זמנינו, כאשר באו לציין בחיבוריהם (תוכל לראות בכ-ל החיבורים על ד' מינים וסוכה, וזו רק דוגמא) 'פסקי-חזון-איש', כמעט כולם נטלוהו מן המוכן, מעבודת ה'שונה הלכות', אף שמתאמצים הם ליצור רושם כביכול ראו את הדברים במקומם.
[הבחנתי בדבר, כשלמדתי פסק כלשהו בדין ההדס. עם שהפסק מצוטט בשם חזו"א, הלימוד בגוף הדברים יכול - וקרוב - להביא להבנה שונה לגמרי. נוכחתי לראות, שרוב הכותבים 'כתב החזו"א' לא טרחו לבדוק את הדבר בתוך ספרו, רק הסתמכו על הנ"ל. לאח"מ, הבטתי וראיתי שכך נהגו בכל מקום - למעט מחברים בודדים].
ואליבא דאמת, נקל להבין את המחברים המקצרים, שמטופלים בהשלמת החיבור לדד-ליין האורב לפתחם. אלו מסתמכים על גברא רבא שטרח לברר את הדברים במקומם. הטענה אליהם אחת היא: מן היושר לציין מהיכן שאבתם, והלומד המבקש לברר יעיין במקור הדברים.