בנביא (מלכים א' פרק י' פסוק כב) נזכר שפעם בשלש שנים נשלחו קופים לארץ ישראל מאפריקה (ע"פ תרגום יונתן)
כִּי֩ אֳנִ֨י תַרְשִׁ֤ישׁ לַמֶּ֙לֶךְ֙ בַּיָּ֔ם עִ֖ם אֳנִ֣י חִירָ֑ם אַחַת֩ לְשָׁלֹ֨שׁ שָׁנִ֜ים תָּב֣וֹא׀ אֳנִ֣י תַרְשִׁ֗ישׁ נֹֽשְׂאֵת֙ זָהָ֣ב וָכֶ֔סֶף שֶׁנְהַבִּ֥ים וְקֹפִ֖ים וְתֻכִּיִּֽים
אולם בפשטות גודלו הם בבית המלך ולא חיו בין האנשים.
במשניות נזכר הקוף לענין הנהגה בכלאים (כלאים פרק ח' משנה ו')
הפיל והקוף מין חיה ואדם מותר עם כולם למשוך ולחרוש ולהנהיג
ולענין נטילת ידים על ידו במסכת ידים (פרק א' משנה ה').
ומשמע שגידלו קופים ואימנו אותם למלאכות, אולם אפשר שלא היה זה נפוץ בארץ ישראל רק שכתבה המשנה היאך יהיה דינם לענין כלאים ונטילת ידים. ועל כל פנים לא מבואר שהיו מצויים בין האנשים כחולדות ועכברים שהיו מצויים בזמנם.
לעומת זאת מהתלמוד הירושלמי (מגילה פרק ד' הלכה א') נראה שבתקופת בית שני היו מצויים בין האנשים. וז"ל שם:
הוא התקין (עזרא הסופר) שתהא אשה חוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה, א"ר תנחום בר חייה מפני מעשה שאירע מעשה באשה שבעלה קוף מכדרכה ושלא כדרכה
ואם היה זה מקרה נדיר שקוף הגיע למקום ישוב, וכי יגזור גזירה למקרה רחוק ביותר?. ואמנם בתלמוד בבלי (ב"ק צב.) לא הובא המעשה עם הקוף הנ"ל, רק נכתב שתיקן לחגור משום צניעות, וכמה ראשונים פירשו דהיינו בתוך ביתה. אבל במסכת יבמות (נט:) מופיע מקרה דומה שאירע בהיתלו
מעשה בריבה אחת בהיתלו שהיתה מכבדת את הבית, ורבעה כלב כופרי מאחריה, והכשירה רבי לכהונה
ובחלק מכתה"י המעשה אירע עם 'קוף' וכ"ה בבה"ג (סימן כט), [וכנראה לא היתה חגורה בסינר על אף שהיה זה זמן רב לאחר תקנת עזרא הסופר, שהרי בא מעשה לפני רבי]. מ"מ שם היה זה בתוך ביתה וכנראה היה זה קוף מאולף דומיא דכלב כופרי שלדעת רש"י הוא כלב ציד.