איתא בסנהדרין [דף פא.] " מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין נידון בחמורה " ובגמ' שם פריך "פשיטא אלא איתגורי איתגור"
מכאן קשה לי על דברי המהרש''א [סנהדרין דף סד: ד''ה גמרא] בביאור הטעם דאין עונשין מן הדין משום דשמא לא מספיק עונש של הקל לחמור, דלדבריו לכאורה אין מקום לתמיהת הגמ' "פשיטא", דשפיר י''ל דה''א דמי שנתחייב ב' מיתות ב''ד נפטר אפי' מן החמורה, משום דלא מספיק לו העונש רק בחמורה, קמ''ל דאעפ''כ מענישים אותו החמורה.
אשמח לשמוע דעת הרבנים שליט'"א