גאולה בקרוב כתב:ודרך אגב אעיר מה שעלה פעם במחשבתי, מדוע מעמד הברכה והקללה היה דוקא בהר גריזים ובהר עיבל (והיו נצרכים לנס של הליכת 60 מיל לכל כיוון, ביום הכניסה לארץ), ואולי בגלל שהמשותף בארורים הוא שהם על דברים שבסתר (ראה ראב"ע, וכן כל המפרשים בכיוון זה), ומתאים להגיע לנחלת יוסף (וסמוך ל"שכם אחד על אחיך", וסמוך לקברו), שנקרא יוסף הצדיק על שעמד בנסיון שבסתר, ודוקא שם לעשות את המעמד. ודוק.
האמת, שהיציאה לגלות מצרים החלה ביציאה משכם, שכבשה יעקב מיד האמורי, וביום מכירת יוסף - בהיות בני יעקב רועים את הצאן בשכם נחלתם - פסקה חיתת האלקים שנפלה על סביבות הערים וקמו עליהם החיוים להלחם עמם, מחמת זה יצאו בני יעקב משכם ועברו לרעות בדותן, ובאותו היום התחילה גלות מצרים. כדאיתא בתרגום יונתן בראשית לז יז.
ראוי להתבונן שבאותו היום התחילה גלות מצרים בשני רבדים, ע"י הורדת יוסף למצרים שזהו תחילת ירידת בנ"י מהארץ (עי' ת"י שם פסוק יד), וע"י כיבוש נחלת יוסף שזהו תחילת נישול בני ישראל מאחיזתם בארץ אבותם (כמוש"נ בת"י פסוק לז).
נקודת מבט נוספת: באותו היום שבו גלה יוסף מארצו, נכבשה שכם מבני ישראל, מפני שהיא נחלת יוסף ומשגלה הוא נכבשה אף היא.
מה מאוד מתאים שהשיבה לארץ תחל גם היא בשכם, מקום יציאתם הראשון, ושם יקבלו על עצמם את הקללות והברכות.
מוקדש לר' עמיחי, צופה פני שכם תובב"א.