קידושין מט: - ההוא דזבין לנכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל וכו'

[יהודה בן יעקב]

האם מדובר שמכר את כל נכסיו, או אפילו קרקע אחת??

רש"י מסכת קידושין דף מט עמוד ב ד"ה ובעידנא

דאדעתא דהכי לא זבין שיהא דר כאן בלא קרקע.

ומשמע דוקא אם מכר כל קרקעותיו.

אך הרמב"ם הל' מכירה יא, ח, וכן הוא לשון השו"ע חו"מ רז, ג

מי שמכר חצירו או שדהו, ופירש בשעת המכירה שהוא מוכר כדי לילך למקום פלוני וכו'

ומשמע שאפילו אם מכר חצר אחת או שדה אחת.

האם מישהו עמד על כך??

[יהודה בן יעקב]

שוב ראיתי, כי בקרית מלך רב [הל' מכירה יא, ח ד"ה העולה] כתב

ודע דהא דאמרינן דאם גילה דעתו בשעת המכר הדרי זביניה, היינו במכר כל קרקעותיו, כן נראה מדברי התוס' בקדושין [שם ד"ה דברים] ובכתובות [שם], וכן נראה מדברי רש"י בקדושין [שם ד"ה ובעידנא] שכתב ז"ל דאילו פירש בשעת מכירה דאדעתא למיסק מזבין לא הוי זביניה דאדעתא דהכי לא זבין שיהיה דר כאן בלא קרקע ע"כ, וכ"כ הרא"ש [שם] והר"ן [כ, ב מדפי הרי"ף ד"ה ובעידנא] יעו"ש.

ואח"כ [ד"ה איך שיהיה] כתב

ומדברי רבינו [הרמב"ם שם] שכתב מי שמכר חצרו או שדהו וכו' משמע דבעינן שימכור קרקע דוקא, אבל נראה דס"ל דאפילו אם מכר קרקע אחד ופירש וכו' הדר זביניה

וכדיוקו מרש"י כבר כתב כן בשו"ת בני משה [סי' ז, דף יא, ד], הביאם במטה שמעון [סי' רז הגה"ט ס"ק כא]. וצ"ב שהמטה שמעון הביא דינים אלו כמח' הפוסקים, ושרוב הראשונים סוברים דוקא במכר כל קרקעותיו, ולא הזכיר שלשון השו"ע כלשון הרמב"ם, ומלשונם מדוייק דאף במוכר קרקע א' הדין כן, כמש"כ הקרית מלך רב.

מלבד זאת, בקיצור פסקי הרא"ש [מבעל הטור, קידושין ב, טו] כתב וז"ל מי שמכר כל קרקעותיו מפני שהיתה דעתו לצאת מן העיר וכו', עכ"ל. ולא ראיתי שהביאו דבריו.

[יהודה בן יעקב]

אנציקלופדיה תלמודית כרך א, אומדנא [טור רצו] כתבו:

ג. אומדנא בגילוי דעת בממונות. מי שמכר כל קרקעותיו ואמר בשעת מכירה שמפני שדעתו לעלות לארץ ישראל הוא מוכרם, ואחר כך נאנס ולא עלה, המכר בטל, שכיון שגילה את דעתו שלשם כך הוא מוכר, אנו אומדים את כונתו שדוקא על מנת שיוכל לעלות מכר, שגם המעשה מוכיח על מחשבתו שאם לא יעלה לא יתקיים המקח, שאין דרך בני אדם למכור כל קרקעותיהם.

המ"מ שהביאו לענין, מתומצתות מאד, ואינן מקיפות, כדרך האנצ"ת בכרכים הראשונים.
אשמח אם דברי הנ"ל יובאו לידי העורכים, עכ"פ לקראת העריכה המחודשת של כרכים אלו, אם ובעז"ה כשיהיו.