.השוחט כתב:יישר כח למגיבים המחזקים.
דומני שהמעשה עם האדר"ת היה שלפני שבירך דיין האמת בפטירת הרבנית התמהמה זמן רב יחסית.
וביאר שאמרו "כשם" שמברך על הטובה כך מברך וכו',
ורצה להרגיש אותה השמחה כמו בעת שנישאה לו, וזה לוקח קצת זמן....
מסתמא יש כאן מומחים שיוכלו לקשר למקור יותר מדוייק.
נוטר הכרמים כתב: אגב, אתמול ראיתי בספריית הרמב"ם ספר מיוחד מאוד (שכחתי את השם) של שיחות עם יהודי בשם ר' דוד פוקס ששימש בחינוך ובהוראה ב'נתיב מאיר' ובכל מיני מקומות נוספים.
בברכה המשולשת כתב:נוטר הכרמים כתב: אגב, אתמול ראיתי בספריית הרמב"ם ספר מיוחד מאוד (שכחתי את השם) של שיחות עם יהודי בשם ר' דוד פוקס ששימש בחינוך ובהוראה ב'נתיב מאיר' ובכל מיני מקומות נוספים.
לנטוע שמים?
עבד אצלי סייד מאד נחמד, תימני בא בימים בשם =========.
אבא שלו היה מארי, מלמד תורה לנערי התימנים, והוא נעבאך, גלש מן הדרך - כמו שהיה מצוי אז לצערנו הרב, בימי הדמדומים.
הוא גר ב'כנסת' בעלת הניחוח הירושלמי העתיק, מקום שחיו בו גדולי עולם. דמעות עלו בעיניו כשהראיתי לו את תמונתו הצבעונית של רבי אריה לוין, שלדבריו - היה גר בדלת שמול ביתו (התמונה התפרסמה בכריכת הספר החדש. כפי ידיעתי היא צולמה ע"י צלם מטעם המגזין האמריקני 'לייף' שביקר בירושלים בימים ההם).
ניסיתי, כדרך צעירי ימינו, לדלות מפיו פנינים על הגדולים שהכיר.
תכל'ס, חוץ מגעגועים לדמות הפלאית של ר' אריה לא היה לו ממש משהו לספר עליו, חוץ מזה שהיה מלוה אותו מדי פעם בדרך לבית הכנסת. גם את 'בת שבע' (מסתמא הרבנית קנייבסקי, כנראה היתה באה אליהם הרבה לעזור להם וכדומה) הוא זכר והזכיר.
ר' שלמה זלמן, למרות שהיה אז די צעיר, היה דמות נערצת בשכונה, ובכל פעם שהיה עובר ברחוב, היו הילדים נעצרים ממשחקם ביראת כבוד, ומביטים אחריו. הנ"ל חמד להתקרב אצל הגרש"ז, ואכן היה 'נדבק' אליו פה ושם, והגרש"ז היה מקרבו בחיבה. הוא מספר בערגה על הפשטות העצומה של ר' שלמה זלמן, מיטת ה'סוכונות' הפשוטה, והכוס חסרת הידית שאותה לא אבה להחליף ('אמרתי לו, באידיש כמובן, ר' זלמן, למה לא כוס חדשה? אבל הוא אמר לי, אני רגיל ככה לשים את האצבע'... עכ"ל).
הנ"ל שגורים בפיו פרקי תנ"ך על בוריים, כפי מסורת התימנים ללמוד בעל פה ולשנן שוב ושוב. למרות מרחק השנים, והתהום הרוחני שנפערה לרגליו, עדיין הם חרותים בזכרונו כהוגן. כמה וכמה פעמים כשהיה אצלי הוא התחיל לשנן פרקי מקרא... גם אצל הגרש"ז הוא היה עושה את החכמה הזאת, ור' שלמה זלמן בעדינותו האופניינית היה מתנצל לפניו - 'תסלח לי ====, אני ממש ממש לא מתכוין לפגוע, אבל התורה שאתה אומר היא פשוט נזם זהב באף'... (אני מבין שכבר אז פירש לסטרא דשמאלא).
אודות רבי שמואל (בן גילו לערך) הוא מספר שכבר אז היה ניכר בגדלותו וברוממותו. זו אינה צריכה לפנים, ולא נצרכה אלא למה ששאלתיו האם היה לו קשר אתו (בעקבות הקירבה אל אביו הגדול), על כך השיב שכפי שהכירו הוא היה צנוע וביישן, ותדיר היה מהלך כשהוא שקוע בתכלית בלימודו, ולא היה לו קשר עם בני גילו, היה שקט ולא חברותי. זאת אומרת, ר' שמואל החייכן שהכרנו, שתמיד יש לו את המילה הנכונה לכל אחד, ובכל מקום שמגיע הכל חפצים בקרבתו, זה מגיל מבוגר יותר.
לא העליתי את זה ברבים, מפני שיהיו שיפרשו שכוונתי לגנאי ח"ו (כמו שעושים לי תמיד באשכול עליו זיע"א), אך חשבתי אולי נקודה זו מתולדותיו תמצא בה טעם.
אתה רשאי לפרסם בכל דרך שהיא את מה שכתבתי לך, כמובן בעילום שם הסייד - שלא שאילתיו אם ניחא ליה בפרסום זכרונותיו ברבים.
נוטר הכרמים כתב:מישהו מחו"ר המקום שלח לי באישי:עבד אצלי סייד מאד נחמד, תימני בא בימים בשם =========.
אבא שלו היה מארי, מלמד תורה לנערי התימנים, והוא נעבאך, גלש מן הדרך - כמו שהיה מצוי אז לצערנו הרב, בימי הדמדומים.
הוא גר ב'כנסת' בעלת הניחוח הירושלמי העתיק, מקום שחיו בו גדולי עולם. דמעות עלו בעיניו כשהראיתי לו את תמונתו הצבעונית של רבי אריה לוין, שלדבריו - היה גר בדלת שמול ביתו (התמונה התפרסמה בכריכת הספר החדש. כפי ידיעתי היא צולמה ע"י צלם מטעם המגזין האמריקני 'לייף' שביקר בירושלים בימים ההם).
ניסיתי, כדרך צעירי ימינו, לדלות מפיו פנינים על הגדולים שהכיר.
תכל'ס, חוץ מגעגועים לדמות הפלאית של ר' אריה לא היה לו ממש משהו לספר עליו, חוץ מזה שהיה מלוה אותו מדי פעם בדרך לבית הכנסת. גם את 'בת שבע' (מסתמא הרבנית קנייבסקי, כנראה היתה באה אליהם הרבה לעזור להם וכדומה) הוא זכר והזכיר.
ר' שלמה זלמן, למרות שהיה אז די צעיר, היה דמות נערצת בשכונה, ובכל פעם שהיה עובר ברחוב, היו הילדים נעצרים ממשחקם ביראת כבוד, ומביטים אחריו. הנ"ל חמד להתקרב אצל הגרש"ז...
חכם הרזים כתב:נוטר הכרמים כתב:מישהו מחו"ר המקום שלח לי באישי:עבד אצלי סייד מאד נחמד, תימני בא בימים בשם =========.
אבא שלו היה מארי, מלמד תורה לנערי התימנים, והוא נעבאך, גלש מן הדרך - כמו שהיה מצוי אז לצערנו הרב, בימי הדמדומים.
הוא גר ב'כנסת' בעלת הניחוח הירושלמי העתיק, מקום שחיו בו גדולי עולם. דמעות עלו בעיניו כשהראיתי לו את תמונתו הצבעונית של רבי אריה לוין, שלדבריו - היה גר בדלת שמול ביתו (התמונה התפרסמה בכריכת הספר החדש. כפי ידיעתי היא צולמה ע"י צלם מטעם המגזין האמריקני 'לייף' שביקר בירושלים בימים ההם).
ניסיתי, כדרך צעירי ימינו, לדלות מפיו פנינים על הגדולים שהכיר.
תכל'ס, חוץ מגעגועים לדמות הפלאית של ר' אריה לא היה לו ממש משהו לספר עליו, חוץ מזה שהיה מלוה אותו מדי פעם בדרך לבית הכנסת. גם את 'בת שבע' (מסתמא הרבנית קנייבסקי, כנראה היתה באה אליהם הרבה לעזור להם וכדומה) הוא זכר והזכיר.
ר' שלמה זלמן, למרות שהיה אז די צעיר, היה דמות נערצת בשכונה, ובכל פעם שהיה עובר ברחוב, היו הילדים נעצרים ממשחקם ביראת כבוד, ומביטים אחריו. הנ"ל חמד להתקרב אצל הגרש"ז...
משהו פה לא מסתדר לי
מה לר' שלמה זלמן ור' שמואל לכנסת
הם גרו בשערי חסד
ואם תאמר כונתו לשערי חסד
א"כ מה לר' אריה לוין ולשערי חסד
במושגים ירושלמיים זה מקום אחר עולם אחר
הוא מתבלבל בין אנשים שונים
נוטר הכרמים כתב:חכם הרזים כתב:נוטר הכרמים כתב:מישהו מחו"ר המקום שלח לי באישי:עבד אצלי סייד מאד נחמד, תימני בא בימים בשם =========.
אבא שלו היה מארי, מלמד תורה לנערי התימנים, והוא נעבאך, גלש מן הדרך - כמו שהיה מצוי אז לצערנו הרב, בימי הדמדומים.
הוא גר ב'כנסת' בעלת הניחוח הירושלמי העתיק, מקום שחיו בו גדולי עולם. דמעות עלו בעיניו כשהראיתי לו את תמונתו הצבעונית של רבי אריה לוין, שלדבריו - היה גר בדלת שמול ביתו (התמונה התפרסמה בכריכת הספר החדש. כפי ידיעתי היא צולמה ע"י צלם מטעם המגזין האמריקני 'לייף' שביקר בירושלים בימים ההם).
ניסיתי, כדרך צעירי ימינו, לדלות מפיו פנינים על הגדולים שהכיר.
תכל'ס, חוץ מגעגועים לדמות הפלאית של ר' אריה לא היה לו ממש משהו לספר עליו, חוץ מזה שהיה מלוה אותו מדי פעם בדרך לבית הכנסת. גם את 'בת שבע' (מסתמא הרבנית קנייבסקי, כנראה היתה באה אליהם הרבה לעזור להם וכדומה) הוא זכר והזכיר.
ר' שלמה זלמן, למרות שהיה אז די צעיר, היה דמות נערצת בשכונה, ובכל פעם שהיה עובר ברחוב, היו הילדים נעצרים ממשחקם ביראת כבוד, ומביטים אחריו. הנ"ל חמד להתקרב אצל הגרש"ז...
משהו פה לא מסתדר לי
מה לר' שלמה זלמן ור' שמואל לכנסת
הם גרו בשערי חסד
ואם תאמר כונתו לשערי חסד
א"כ מה לר' אריה לוין ולשערי חסד
במושגים ירושלמיים זה מקום אחר עולם אחר
הוא מתבלבל בין אנשים שונים
אי משום הא לא קשיא, המרחק בין שערי חסד לכנסת זה כמו מכפר לודים ללוד... המרחק קטן מאוד, והשיירות מצויות מאוד.
כל המעוניין לצאת משערי חסד לכיוון מרכז העיר / גאולה ולשמור את עיניו יוצא דרך שכונת כנסת (רחוב הנצי"ב).
למעבד פסח שני על אינון דלא יכילו או דאסתאבו במסאבו אחרא, אי רזא דפסח רזא דמהימנותא דישראל עאלין בה שלטא בניסן וכדין איהו זמנא לחדוה איך יכלין אלין דלא יכילו או דאסתאבו למעבד בירחא תניינא דהא אעבר זמנא, אלא כיון דכ"י מתעטרא בעטרהא בניסן לא אתעדיאת כתרהא ועטרהא מנה תלתין יומין וכל אינון ל' יומין מן יומא דנפקו ישראל מפסח יתבא מטרוניתא בעטרהא וכל חילהא בחדוה, מאן דבעי למחמי למטרוניתא יכיל למחמי, כרוזא כריז כל מאן דלא יכיל למחמי מטרוניתא ייתי ויחמי עד לא ינעלון תרעיה, אימתי כרוזא כריז בארבעה עשר לירחא תניינא דהא מתמן עד שבעה יומין תרעין פתיחן, מכאן ולהלאה ינעלון תרעי, ועל דא פסח שני.
"כמו שיש שלושים יום קודם הפסח, (כוונתו למה שהיה רגיל להביא מדברי מהר"א אזולאי, זקנו של הרחיד"א, ומובאים בקיצור בספר חומת אנך (פרשת בא), וז"ל, ויש לרמוז ענין יקר הערך והוא פלא שכתב מז"ה ז"ל בחסד לאברהם דף כ"ג דפוס אמשטרדם כי ה' ברב רחמיו וחסדיו הרבים בכל שנה שלשים יום קודם לפסח מתחיל להוציא נפשות ישראל מהיכלות הטומאה מעט מעט שיעור חלק אחד משלשים בכל לילה באופן שבליל ביעור חמץ כל פושעי ישראל עומדים בפתח היכל החיצון משערי טומאה שיעור חלק אחד משיעור הכמות שהיו נכנסים ליל שלשים ואחד קודם הפסח ובליל פסח אין נכנסים כלל ועיקר וכלם פטורין ובני חורין זהו תורף דבריו בקצור), כך גם יש שלושים יום לאחר הפסח שנשארת ההארה מפסח וכל השערים פתוחים, וכשנגמרו השלושים יום והשערים צריכים להיסגר ניתנו עוד שבעה ימים שהשערים נשארים פתוחים. ורבינו הגר"א כתב שיש בפסח שני שבעה ימים כמו בפסח ראשון, ואף ששם יש שבעה ימים שמפורשים בתורה וכאן יש רק יום אחד להקרבה, ומשמע בדבריו שבשבעה ימים הללו יש הארה יותר מהשלושים יום, ומתחדשים בו ההארות כמו בפסח ראשון, והם יותר מהשלושים יום שלפניהם, ולכל זה זכו בגלל שהאנשים הטמאים גם השתוקקו לקירבת ד' שאמרו למה נגרע וגו', וכמבואר בספרי (זוטא פ"ט ז) לא שאנו מבקשים אכילה ושתיה אלא שיזרק עלינו הדם...
ועיקר עבודת ימי הספירה תיקון הדעת, הדעת המתפשט, מתפשט מאליו עד ההוד, "לך ד' הגדולה והגבורה וגו' וההוד וגו' שעד אז מתפשט מאליו, אבל המידות הכתובות בהמשך הפסוק "כי כל בשמים ובארץ לך ד' הממלכה" שהם מידות ה'יסוד וה'מלכות', בהם צריך עבודה עצמית, שאע"פ שבכל ימי הספירה יש באיזה בחינה הסתר פנים כי הם ימי עבודה, בחמישה שבועות הראשונים עד היסוד יש סיוע מלעילא שעדיין השערים פתוחים ונמשך ההארות שהיו ביציאת מצרים, ורק בשני השבועות שקודם מתן תורה, שהם כנגד 'יסוד' ו'מלכות', הם ימים שכל כולם עבודה עצמית מצד האדם לפי ההכנה שלו למתן תורה.
נוטר הכרמים כתב:חילוקים במהות ענינם של ימי הספירה
האם מישהו יודע מקור,
א' לחילוק מהותי בין חמשת השבועות הראשונים לשני השבועות האחרונים של הספירה.
וכתב רבינו הגר"א, שבשעת מעמד הר סיני עם ישראל זכו להשיג את הנשמה, מה שלא שייך להשיג בעולם הזה, שהנשמה רק חופפת מעל האדם "מרחוק ה' נראה לי" מרחוק מרחוק ממש, ורק את הנפש והרוח בקושי אנחנו משיגים.
נוטר הכרמים כתב:בספר השיחות החדש עמ' טז, שיחה שנאמרה בליל חג השבועות:וכתב רבינו הגר"א, שבשעת מעמד הר סיני עם ישראל זכו להשיג את הנשמה, מה שלא שייך להשיג בעולם הזה, שהנשמה רק חופפת מעל האדם "מרחוק ה' נראה לי" מרחוק מרחוק ממש, ורק את הנפש והרוח בקושי אנחנו משיגים.
לדאבוני אינני משיג פשר הדברים אל נכון. אודה ואשמח בכל מקור שמאיר את הענין, מרבינו הגר"א או מספרים אחרים.
דמשק כתב:נוטר הכרמים כתב:בספר השיחות החדש עמ' טז, שיחה שנאמרה בליל חג השבועות:וכתב רבינו הגר"א, שבשעת מעמד הר סיני עם ישראל זכו להשיג את הנשמה, מה שלא שייך להשיג בעולם הזה, שהנשמה רק חופפת מעל האדם "מרחוק ה' נראה לי" מרחוק מרחוק ממש, ורק את הנפש, והרוח בקושי אנחנו משיגים.
לדאבוני אינני משיג פשר הדברים אל נכון. אודה ואשמח בכל מקור שמאיר את הענין, מרבינו הגר"א או מספרים אחרים.
דברי הגר"א בזה מובאים בנפה"ח שער א פרק ט"ו ופרק ט"ז
יש כאן שתי נקודות ומביא שם זאת גם מהגר"א בהיכלות
1. על הנר"ן פט"וענין הג' בחי' נר"ן שמושפעי' כביכול מנשימת פיו ית"ש. שבחי' הנפש היא הבחי' התחתונ' שהיא כולה בתוך גוף האד'. ובחי' הרוח הוא בא דרך עירוי מלמעל'. שחלק וקצה העליון שלו קשור ונאחז למעל' בבחי' התחתונ' של הנשמה. ומשתלשלת ונכנסת גם בתוך גוף האד' ומתקשרת שם בבחי' העליונה של הנפש....אמנם בחי' הנשמה. היא הנשימה עצמה שפנימיות עצמותה מסתתרת בהעלם ומקורה ברוך כביכול בתוך נשימת פיו ית"ש. שאין עצמות מהותה נכנסת כלל בתוך גוף האדם. ואד"הר קודם החטא זכה לעצמותה. ובסיבת החטא נסתלקה מתוכו ונשארה רק חופפת עליו.
וז"ש שם בשעה שעמדו ישראל על הר סיני לקבל את התורה. היו מבקשים לשמוע הדברות מפי הקב"ה. וכמ"ש ישקני מנשיקות פיהו. שבעת המעמד המקודש זכו כולם שהיה חופף ומאיר עליהם זיו ניצוצי זהר בחי' הנשמה מנשמת פיו יתב' כביכול. והוא סוד הכתרים שזכו בסיני. ושמחת עולם על ראשם. ועי"כ זכו להשיג סתרי פנימית נשמת התו"הק. כמ"ש בזוהר (בהעלותך קנ"ב א') אוריית' אית לה גופא כו' חכימין עבדי דמלכא עלאה אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמת' דאיהו עקרא דכלא אורייתא ממש.
.השוחט כתב:יישר כח למגיבים המחזקים.
דומני שהמעשה עם האדר"ת היה שלפני שבירך דיין האמת בפטירת הרבנית התמהמה זמן רב יחסית.
וביאר שאמרו "כשם" שמברך על הטובה כך מברך וכו',
ורצה להרגיש אותה השמחה כמו בעת שנישאה לו, וזה לוקח קצת זמן....
מסתמא יש כאן מומחים שיוכלו לקשר למקור יותר מדוייק.
[בסמוך תיקנו שזה היה עם בת].
אלטנוישול כתב:.השוחט כתב:יישר כח למגיבים המחזקים.
דומני שהמעשה עם האדר"ת היה שלפני שבירך דיין האמת בפטירת הרבנית התמהמה זמן רב יחסית.
וביאר שאמרו "כשם" שמברך על הטובה כך מברך וכו',
ורצה להרגיש אותה השמחה כמו בעת שנישאה לו, וזה לוקח קצת זמן....
מסתמא יש כאן מומחים שיוכלו לקשר למקור יותר מדוייק.
[בסמוך תיקנו שזה היה עם בת].
שמעתי פעם מהריי"צ מליובאוויטש זצוק"ל שדין אבלות הוא בכלל עבדו את ה' בשמחה "אלא שאיני יודע איך עושים זאת".
.השוחט כתב:כמדו' שחשב לצרף גם הקדמה ותוכן, ולא יצאה אל הפועל מחשבתו זו.
נוטר הכרמים כתב:ספר חדש ומיוחד במינו 'מגילת ספר' - 'דברות שמואל'.
מאת תלמידו המובהק של רבינו במשך קרוב ליובל שנים, הגאון רבי אוריאל איזנטל שליט"א.
איתמחי גברא ואיתמחי קמיעא, ותבאנה האותיות המצו"ב ותגדנה דבר הספר ומעשהו. לפניכם הקדמת הספר ותוכן הענינים.
היו לפני חלקים גדולים מן הספר, אין ספק שמעבר לעצם הדברים החשובים, עשירות גדולה במרחב הנושאים, הלכה ואגדה, עצה והדרכה, וכל מילי דמיטב, כתובים בידי תלמיד חכם אמיתי!!
.השוחט כתב:סיפור קטן על השקידה והמסירות אליה בבית רבינו, אותו שלח לי ידיד, עדות שמיעה מקרובי משפחה.
סיפר לי שאר בשרו בשם זוגתו, שהיא זוכרת שהם היו נוסעים בחופשים לדוד והדודה הגר"ש זי"ע, והיא זוכרת שהרבנית נמנעה מאכילת כרוב וחסה וכד' בשעה שהוא למד [כנראה בדיוק היה כזה סיפור שהיה ירק כזה והיא נמנעה], כי רעש הלעיסה הנשמע היטב יפריע לו בלימוד.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 98 אורחים