יקים כתב:תודה.
ומי מתנדב לתמצת את הצד החולק?
שמואל שלומוביץ כתב:יקים כתב:תודה.
ומי מתנדב לתמצת את הצד החולק?
אין חולק.
ולא הושמעה טענה הסוברת שצריך לחוג את חג הקציר. אלא שיש מצטטים טענה כזו בשם אחרים המתנערים ממנה.
ומי שרוצה להציג את הדיון כך מוזמן לנהל את הדיון עם עצמו, או שימצא מתנדב לייצג את הצד שכנגד.
ארי שבחבורה כתב:שמואל שלומוביץ כתב:יקים כתב:תודה.
ומי מתנדב לתמצת את הצד החולק?
אין חולק.
ולא הושמעה טענה הסוברת שצריך לחוג את חג הקציר. אלא שיש מצטטים טענה כזו בשם אחרים המתנערים ממנה.
ומי שרוצה להציג את הדיון כך מוזמן לנהל את הדיון עם עצמו, או שימצא מתנדב לייצג את הצד שכנגד.
האברבנאל אכן סובר כך, הלא כן?
מעט דבש כתב:אוצר החכמה כתב:סתם שאלת תם. מי אמר שחג הקציר פירושו חג על הקציר אולי כל הכוונה חג הבא בזמן קציר.
ואם הראיה מדברי חז"ל בעצרת על פירות האילן אז הראיה מחז"ל ובכלל לא מהפסוקים. אבל צ"ע אם יש מזה ראיה.
חג הקציר על שם זמנו, שחל בעונת קציר החיטים
בגמרא (חגיגה יח.) מבואר שחג הקציר פירושו "חג הבא בזמן קצירה" וכמו חג האסיף שפירושו "חג הבא בזמן אסיפה".
יד רמ"ה (סנהדרין יא:) בשם רבינו יצחק בר אשרדעיבור השנה אינו אלא בשביל שיבואו שלשה רגלים בזמן הקבוע להם ושלשה סימנין אלו קבע הכתוב לשלשה רגלים דכתיב שמור את חודש האביב ואומר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך למועד חודש האביב ואומר וחג הקציר ביכורי מעשיך וגו' ואומר וחג האסיף תקופת השנה.
אבן עזרא הפירוש הקצר שמות יג, דוטעם בחדש האביב - שיעשו אותו בימי אביב כאשר אמר על חג עצרת חג הקציר (שמות כג, טז). ואם זה הראשון נעשה בימי אביב השעורים, לעולם השני יהיה בימי תחלת קציר חטים, אז יבוא חג סוכות באסיף.
רבינו בחיי שמות יג, דוידוע כי כל מועדי התורה תלויים בזמנים, חג הפסח בזמן האביב, חג שבועות בזמן הקציר, והוא קציר חטים שנאמר: (להלן כג, טז) "וחג הקציר בכורי מעשיך", חג הסכות בזמן האסיף, לכך תקנו לנו ז"ל בתפלה ובברכות לומר: מקדש ישראל והזמנים, ולא המועדים, כלשון הכתוב לפי שכל המועדים תלוים בזמן.
רבינו חיים פלטיאל שמות כג, ידשלש רגלים. פי' רש"י לפי שהעניין מדבר בשביעית הוצרך לומר שלא יסתרסו רגלים ממקומם. והק' מהר"ח בשלמא לעיל גבי שבת ניחא דסד"א הואיל וכל השנה נקראת שבת לא תנהוג שבת בראשית אבל רגלים מאיזה טעם הוה ס"ד לעקור, ועוד כיון דכתיב גבי שבת דנוהג בשביעית אפי' מיניה נילף לרגלים. ותירץ דס"ד הואיל ואילו שלש תלוים בעבודת קרקע דגבי פסח דכתיב והבאתם את עומר ראשית קצירכם, והכא ליתא קצירכם, ובעצרת וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה, מן התבואה והכא ליכא מנחה חדשה והכל הוא שוה לכל אדם, וסוכות חג האסיף והכא אין אוספין א"כ ס"ד יעקרו ממקומם קמל"ן. וזהו מה דנקט גבי פסח יציאת מצרים, וכתיב לא יראו פני ריקם, מה שאינו כן באילו שני רגלים דה"פ את חג המצות תשמור דאע"פ דאינו ראשית קצירכם דאינך רשאי לקצור מ"מ כי בו יצאת ממצרים ונעשה לך בו נס ואין ראוי ליראות פני ריקם על הטובה שעשיתי עמך, וחג הקציר ביכורי מעשיך אף על פי שאינו רק אשר תזרע בשדה, ועתה אי אתה זורע, וכן חג האסיף אף על פי דאינו רק באספך את מעשיך, ועתה בשנה הזאת אי אתה אוסף מ"מ כבר צויתי שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך, והואיל וצריכין לעלות וליראות ובפסח אתה צריך לעלות וליראות א"כ באילו שנים נמי תעלה ותיראה.
אברבנאל שמות כגואחר כך זכר חג השבועות ועליו אמר וחג הקציר בכורי מעשיך כי בעבור שאותו חג הוא בימי קציר חטים ואז מביאים בכורים מתבואת הארץ כמו שאמרו ממושבותיכם תביאו לחם תנופה לכן נקרא חג הקציר ובכורי מעשיך.
העמק דבר ויקרא כג, וחג המצות לה' שבעת ימים וגו'. זה השם הוא בשביל מצות ה' לאכול בו מצות, וכן להלן חג הסכות שבעת ימים לה', כך משמעו, משא"כ שם חג הקציר חג האסיף אינו אלא על שם שבא באותו עת.
שמואל שלומוביץ כתב:יקים כתב:תודה.
ומי מתנדב לתמצת את הצד החולק?
אין חולק.
מקדש מלך כתב:אני חוזר לויכוח שעבר בין הרב דרומי להרב יותם בעניין מצוות דאורייתא ודרבנן, כי יתכן ומונח כאן איזה שהיא בהירות בעניין.
האם יש הרגש במצוות דאורייתא יותר מדרבנן? התשובה לדעתי, מצוות דאורייתא 'שוות' (בא נניח) עשר קוודריליון (דולר? טון? קראט? שנות אור? לא משנה...), ואילו מצוות דרבנן שוות רק (נניח) עשר טריליון.
למאי נפקא מינא? אצל האדם ממיליון והלאה אין שום הבדל (נראה לי שכך טוענים הכלכלנים, אבל גם אם נחמיר ונקבע שאדם יודע להבדיל בין מיליארד לשתים, לית מאן דפליג שאינו יכול להבחין בין טריליון או שתיים).
אחר כך עידן הרב יותם את טיעונו והסביר שמצוות דאורייתא הם דין בחפצא ומצוות דרבנן גברא, וממילא נפקא מינה לעניין ההרגש.
אבל א) אם כן לא היה מקום לליגלוגו הראשון. ב) ההשואה לל"ג בעומר ודאי אינה עניין. יתכן, שטיעונים אלו נפלטו תוך כדי ויכוח, ובעצם כוונתו רק לחילוק שבין גברא לחפצא, ויתכן אפשרויות אחרות. ג) החילוק הזה בכלל לא ברור כידוע. הוא פשטני מאוד, ודווקא מעמיקים כמו הרבנים המוזכרים כאן אמורים שלא לקבל אותו. ודאי לא בצורה גורפת.
חלילה אין כוונתי לתפוס את הרב יותם האהוב על המילה, וגם לא לקנטר. אני מנסה להסביר מה מפריע לאנשים פה. אנשים שבכלל לא מכירים את הפששמ והפששת והנקודה והג' נקודות ולא שום דבר.
יש כאן תחושה של נסיון להגשים את העסק ולהכניס אותו ל... להבדל שבהרגשה שבין דאורייתא לדרבנן! (כלומר החילוק בין טריליון לקוודריליון). וזאת מטעמים טובים ונאצלים. רצון להרגיש ולחיות את התורה! וכל דבר שיסתור את המגמה, מוזמן לעלות ל'עליית הגג' (קומות, רבדים וכו') ולא להשבית את שמחת הנפש הדבקה ביוצרה ומתענגת בקיום מצוותיו.
אנא הפריכו את דבריי. אני מעוניין רק לחדד את הדיון.
דרומי כתב:אחזור על ה'צד' שלי בקיצור.
הושמעה כאן טענה שבתורה שבכתב נחשב החג 'חג הקציר', ועל כך צריכים אנו לדבר בחג זה ולהעדיף את נושא 'הקציר' המפורש בתורה שבכתב על פני 'חג מתן תורה' שאינו נזכר בתורה שבכתב.
יושב ירושלים כתב:דרומי כתב:אחזור על ה'צד' שלי בקיצור.
הושמעה כאן טענה שבתורה שבכתב נחשב החג 'חג הקציר', ועל כך צריכים אנו לדבר בחג זה ולהעדיף את נושא 'הקציר' המפורש בתורה שבכתב על פני 'חג מתן תורה' שאינו נזכר בתורה שבכתב.
אני לא יודע בדיוק מה השמיע מה, אני אנסה לתמצת את הצד שלי [חלק מהדברים לא כתבתי לעיל]:
עיקרו של חג כמבואר במקראות הוא הודאה לה' על קציר הארץ [על ידי שמניפים לפני ה' מנחה חדשה מלחם הארץ], וגילו לנו חכמינו ז"ל [ואף כמה רמזים לה במקראות] שבעומק ענין זה קיים אף חג על מתן תורתנו, ואינו דבר נפרד או ענין נוסף ח"ו, אלא תוכן ועומק נוסף בענין שמחת הקציר, והצורה המתוקנת היא שחוגגים את ב' העניינים הנ"ל כתרי רעין דלא מתפרשין, אלא שמעת שגלינו מארץ חמדתנו ואבדנו כל טובה, איננו יכולים לשמוח בקציר הארץ ואין לנו שיור כי אם התורה הזאת, וכעת הזאת שהשיבנו א-להינו לארצו לאכול מפריה ולשבוע מטובה, נאה ויאה לנו לשוב ולציין את שמחת הקציר וההודאה על טוב הארץ יחד עם השמחה הגדולה בתורת ה' שבזכותה נחלנו את הארץ, ובתפלה שנזכה בקרוב להביא מטוב הארץ לפני ה' א-להינו במקום מקדשו.
מצו"ב בזה מאמר נפלא בענין:
ישא ברכה כתב:יושב ירושלים כתב:דרומי כתב:אחזור על ה'צד' שלי בקיצור.
הושמעה כאן טענה שבתורה שבכתב נחשב החג 'חג הקציר', ועל כך צריכים אנו לדבר בחג זה ולהעדיף את נושא 'הקציר' המפורש בתורה שבכתב על פני 'חג מתן תורה' שאינו נזכר בתורה שבכתב.
אני לא יודע בדיוק מה השמיע מה, אני אנסה לתמצת את הצד שלי [חלק מהדברים לא כתבתי לעיל]:
עיקרו של חג כמבואר במקראות הוא הודאה לה' על קציר הארץ [על ידי שמניפים לפני ה' מנחה חדשה מלחם הארץ], וגילו לנו חכמינו ז"ל [ואף כמה רמזים לה במקראות] שבעומק ענין זה קיים אף חג על מתן תורתנו, ואינו דבר נפרד או ענין נוסף ח"ו, אלא תוכן ועומק נוסף בענין שמחת הקציר, והצורה המתוקנת היא שחוגגים את ב' העניינים הנ"ל כתרי רעין דלא מתפרשין, אלא שמעת שגלינו מארץ חמדתנו ואבדנו כל טובה, איננו יכולים לשמוח בקציר הארץ ואין לנו שיור כי אם התורה הזאת, וכעת הזאת שהשיבנו א-להינו לארצו לאכול מפריה ולשבוע מטובה, נאה ויאה לנו לשוב ולציין את שמחת הקציר וההודאה על טוב הארץ יחד עם השמחה הגדולה בתורת ה' שבזכותה נחלנו את הארץ, ובתפלה שנזכה בקרוב להביא מטוב הארץ לפני ה' א-להינו במקום מקדשו.
מצו"ב בזה מאמר נפלא בענין:
לדעתי, הרב דרומי הציג יפה את הצורה בה כל עם ישראל מתיחס לחג השבועות לפחות מזמן חז"ל. [התפילה זהו בהחלט מקום נכון לבחון את הענין]. ומאידך צריך להודות שבמקראות לא נזכר הענין, וגם נזכר ענין אחר שהוא הקציר, וקרבן היום הוא שתי הלחם, ומצוות הביכורים. בעיני יש כאן חידה, וככל הנראה במהלך הדורות אבד לנו משהו מרכזי בהבנת החג.
מהי בדיוק אותה ההבנה? אינני יודע. האם זה הביאורים שהובאו כאן? לא התיישב ליבי מהם [בעבר עיינתי בביאורי ר' לייב לענין, וגם לא מצאתי את שבקשה נפשי], במיוחד שעוסקים כאן בנושא רגיש ומהותי בעם ישראל. ולכאורה הנכון במצב כזה שאם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן, ולהמשיך כפי שעשו אבותינו, ולחוג את היום כזמן מתן תורה.
מקדש מלך כתב:
צחוק בצד... רבים מאיתנו גרים או צאצאי גרים (מי יודע...) להרבה פוסקים גר הוא יהודי רק מדרבנן. אז מה הם ההרגשות הרצויות מבחינתו? עליו להבדיל בין מצוה דאורייתא שזה בגדר 'חד דרבנן', למצוה דרבנן שהיא בגדר 'תרי דרבנן'?
יושב ירושלים כתב:ישא ברכה כתב:יושב ירושלים כתב:דרומי כתב:אחזור על ה'צד' שלי בקיצור.
הושמעה כאן טענה שבתורה שבכתב נחשב החג 'חג הקציר', ועל כך צריכים אנו לדבר בחג זה ולהעדיף את נושא 'הקציר' המפורש בתורה שבכתב על פני 'חג מתן תורה' שאינו נזכר בתורה שבכתב.
אני לא יודע בדיוק מה השמיע מה, אני אנסה לתמצת את הצד שלי [חלק מהדברים לא כתבתי לעיל]:
עיקרו של חג כמבואר במקראות הוא הודאה לה' על קציר הארץ [על ידי שמניפים לפני ה' מנחה חדשה מלחם הארץ], וגילו לנו חכמינו ז"ל [ואף כמה רמזים לה במקראות] שבעומק ענין זה קיים אף חג על מתן תורתנו, ואינו דבר נפרד או ענין נוסף ח"ו, אלא תוכן ועומק נוסף בענין שמחת הקציר, והצורה המתוקנת היא שחוגגים את ב' העניינים הנ"ל כתרי רעין דלא מתפרשין, אלא שמעת שגלינו מארץ חמדתנו ואבדנו כל טובה, איננו יכולים לשמוח בקציר הארץ ואין לנו שיור כי אם התורה הזאת, וכעת הזאת שהשיבנו א-להינו לארצו לאכול מפריה ולשבוע מטובה, נאה ויאה לנו לשוב ולציין את שמחת הקציר וההודאה על טוב הארץ יחד עם השמחה הגדולה בתורת ה' שבזכותה נחלנו את הארץ, ובתפלה שנזכה בקרוב להביא מטוב הארץ לפני ה' א-להינו במקום מקדשו.
מצו"ב בזה מאמר נפלא בענין:
לדעתי, הרב דרומי הציג יפה את הצורה בה כל עם ישראל מתיחס לחג השבועות לפחות מזמן חז"ל. [התפילה זהו בהחלט מקום נכון לבחון את הענין]. ומאידך צריך להודות שבמקראות לא נזכר הענין, וגם נזכר ענין אחר שהוא הקציר, וקרבן היום הוא שתי הלחם, ומצוות הביכורים. בעיני יש כאן חידה, וככל הנראה במהלך הדורות אבד לנו משהו מרכזי בהבנת החג.
מהי בדיוק אותה ההבנה? אינני יודע. האם זה הביאורים שהובאו כאן? לא התיישב ליבי מהם [בעבר עיינתי בביאורי ר' לייב לענין, וגם לא מצאתי את שבקשה נפשי], במיוחד שעוסקים כאן בנושא רגיש ומהותי בעם ישראל. ולכאורה הנכון במצב כזה שאם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן, ולהמשיך כפי שעשו אבותינו, ולחוג את היום כזמן מתן תורה.
אני לא מבין אותך, אתה ציפית שיחגגו את הקציר בגלות?
יושב ירושלים כתב:דרומי כתב:אחזור על ה'צד' שלי בקיצור.
הושמעה כאן טענה שבתורה שבכתב נחשב החג 'חג הקציר', ועל כך צריכים אנו לדבר בחג זה ולהעדיף את נושא 'הקציר' המפורש בתורה שבכתב על פני 'חג מתן תורה' שאינו נזכר בתורה שבכתב.
אני לא יודע בדיוק מה השמיע מה, אני אנסה לתמצת את הצד שלי [חלק מהדברים לא כתבתי לעיל]:
עיקרו של חג כמבואר במקראות הוא הודאה לה' על קציר הארץ [על ידי שמניפים לפני ה' מנחה חדשה מלחם הארץ], וגילו לנו חכמינו ז"ל [ואף כמה רמזים לה במקראות] שבעומק ענין זה קיים אף חג על מתן תורתנו, ואינו דבר נפרד או ענין נוסף ח"ו, אלא תוכן ועומק נוסף בענין שמחת הקציר, והצורה המתוקנת היא שחוגגים את ב' העניינים הנ"ל כתרי רעין דלא מתפרשין, אלא שמעת שגלינו מארץ חמדתנו ואבדנו כל טובה, איננו יכולים לשמוח בקציר הארץ ואין לנו שיור כי אם התורה הזאת, וכעת הזאת שהשיבנו א-להינו לארצו לאכול מפריה ולשבוע מטובה, נאה ויאה לנו לשוב ולציין את שמחת הקציר וההודאה על טוב הארץ יחד עם השמחה הגדולה בתורת ה' שבזכותה נחלנו את הארץ, ובתפלה שנזכה בקרוב להביא מטוב הארץ לפני ה' א-להינו במקום מקדשו:
קרית מלך כתב:כעת נשאלת השאלה היסודית ביותר:
לאחר שזכינו לשוב לארץ אבותינו וכו' ונאה ויאה לשוב ולציין את שמחת הקציר וההודאה וכו', מי הוא המוסמך לקבוע את צורתו החדשה של החג?
ח. רוזנברג כתב:מישהו כאן יודע אם השנה היה קציר מוצלח או לא?
נראה לי קצת מוזר שמי שאיננו חקלאי יחגוג את הקציר ואת האסיף וכו'. זה מלאכותי לגמרי.
כמובן חובתינו להודות לה' שהשיבנו לארצו הקדושה ואנו זוכים לאכול מפריה ולשבוע מטובה, ואין לך קץ מגולה מזה, אבל זה לא קשור למועד מסוים.
בקיצור כל הנידון כאן תיאורטי לגמרי, וגם כשיבנה ביהמ"ק בב"א אני לא יודע איך תרגיש חברה לא חקלאית בכפר גלובלי, עם הבאת שתי הלחם (המצווה תתקיים, אבל לא נראה לי שנתרגש ונודה על הקציר המוצלח, אא"כ נחזור להיות חברה חקלאית. אני בעד)
סגי נהור כתב:קרית מלך כתב:כעת נשאלת השאלה היסודית ביותר:
לאחר שזכינו לשוב לארץ אבותינו וכו' ונאה ויאה לשוב ולציין את שמחת הקציר וההודאה וכו', מי הוא המוסמך לקבוע את צורתו החדשה של החג?
כבר הצעתי במק"א לשמוח על המצאת הקומביין...
[נא לא לכעוס...]
גם זו לטובה כתב:ח. רוזנברג כתב:מישהו כאן יודע אם השנה היה קציר מוצלח או לא?
נראה לי קצת מוזר שמי שאיננו חקלאי יחגוג את הקציר ואת האסיף וכו'. זה מלאכותי לגמרי.
כמובן חובתינו להודות לה' שהשיבנו לארצו הקדושה ואנו זוכים לאכול מפריה ולשבוע מטובה, ואין לך קץ מגולה מזה, אבל זה לא קשור למועד מסוים.
בקיצור כל הנידון כאן תיאורטי לגמרי, וגם כשיבנה ביהמ"ק בב"א אני לא יודע איך תרגיש חברה לא חקלאית בכפר גלובלי, עם הבאת שתי הלחם (המצווה תתקיים, אבל לא נראה לי שנתרגש ונודה על הקציר המוצלח, אא"כ נחזור להיות חברה חקלאית. אני בעד)
לא עיינתי כעת, אבל כמד' שלכן ר' לייב הסביר שבעומק חג הקציר והביכורים ענינו הודאה על הארץ, ואף שאחרי הכל כיום הכל פחות מוצלח שאין אנו מרגישים את שמחת הקציר, מ"מ יתכן שאנו יכולים לקיים במקצת, ע"י ההתבוננות בטובת הארץ וההודאה עליה.
אגב, מישהו יודע האם בכל הפיוטים יש זכר להא דבעצרת דנים על פירות האילן?
גם זו לטובה כתב:ח. רוזנברג כתב:מישהו כאן יודע אם השנה היה קציר מוצלח או לא?
נראה לי קצת מוזר שמי שאיננו חקלאי יחגוג את הקציר ואת האסיף וכו'. זה מלאכותי לגמרי.
כמובן חובתינו להודות לה' שהשיבנו לארצו הקדושה ואנו זוכים לאכול מפריה ולשבוע מטובה, ואין לך קץ מגולה מזה, אבל זה לא קשור למועד מסוים.
בקיצור כל הנידון כאן תיאורטי לגמרי, וגם כשיבנה ביהמ"ק בב"א אני לא יודע איך תרגיש חברה לא חקלאית בכפר גלובלי, עם הבאת שתי הלחם (המצווה תתקיים, אבל לא נראה לי שנתרגש ונודה על הקציר המוצלח, אא"כ נחזור להיות חברה חקלאית. אני בעד)
לא עיינתי כעת, אבל כמד' שלכן ר' לייב הסביר שבעומק חג הקציר והביכורים ענינו הודאה על הארץ, ואף שאחרי הכל כיום הכל פחות מוצלח שאין אנו מרגישים את שמחת הקציר, מ"מ יתכן שאנו יכולים לקיים במקצת, ע"י ההתבוננות בטובת הארץ וההודאה עליה.
אגב, מישהו יודע האם בכל הפיוטים יש זכר להא דבעצרת דנים על פירות האילן?
ח. רוזנברג כתב:מישהו כאן יודע אם השנה היה קציר מוצלח או לא?
נראה לי קצת מוזר שמי שאיננו חקלאי יחגוג את הקציר ואת האסיף וכו'. זה מלאכותי לגמרי.
כמובן חובתינו להודות לה' שהשיבנו לארצו הקדושה ואנו זוכים לאכול מפריה ולשבוע מטובה, ואין לך קץ מגולה מזה, אבל זה לא קשור למועד מסוים.
בקיצור כל הנידון כאן תיאורטי לגמרי, וגם כשיבנה ביהמ"ק בב"א אני לא יודע איך תרגיש חברה לא חקלאית בכפר גלובלי, עם הבאת שתי הלחם (המצווה תתקיים, אבל לא נראה לי שנתרגש ונודה על הקציר המוצלח, אא"כ נחזור להיות חברה חקלאית. אני בעד)
שמואל שלומוביץ כתב:כתבתי לעיל שיש קצת עדות לכך שיש שינוי ביחס לחג מעת הגלות, מכך שבבבל החלו לקרא ביו"ט דאורייתא כאחרים דברייתא, בחודש השלישי תחת שבעה שבועות.
א. אמנם יש לשים לב שר"א הקליר שהיה בארץ ישראל פייט גם הוא כל פיוטיו לשבועות על ענין יום מתן תורה, ואין הבדל ביחס בין בבלי לירושלמי לדבר.
ב. ובוודאי לא אמור להיות אצלינו שום שינוי מהותי בזה, ודאי יש טעם ללמוד ולהחיל הדבר אבל לא שנשנה את מהטלת היום שבצורתו ואופיו כולו נחגג כיום מתן תורה. ואף מדינא דגמ' יש בו ריבוי שמחה מיוחד משום שהוא יום שניתנה בו תורה, ורב יוסף היה מייחד לו עגלא תילתא על הדבר הזה עצמו שאין שמחתינו רק כשמחת אנשי השוק השמחים בטוב פרי הארץ ותבואתה.
ג. וכי מה טעם יש לשמחת אשה בכתובתה, בזמן שהיא שמחה במשוש דודים.
בדברי הגר"ל מינצברג שליט"א לא מצאתי ביסוס מספיק לכך שהשמחה היא על הארץ ולא על טוב יבול ארצה, מענין האם יש בסיס או הכרח אחר זולת מה שהביא הרב גולדווסר במאמרו
שמואל שלומוביץ כתב: אבל אני לא יודע על הקשר ברור בין יום הביכורים לבין מצוות ביכורי פירות האילן, מלבד ששתי הלחם מתיר להביא ביכורים למקדש ומעצרת מתחיל זמן ביכורים.
לגבי הפיוטים, לא מצאתי שום אזכור בפיוטים לא על הקציר וקרבנות שתי הלחם ולא על הדין על פירות האילן, מלבד ששתי הלחם הוזכרו כמובן כאחת מכלל התרי"ג מצוות בפייט הארוך של תפילת מוסף 'אתה הנחלת', מענין שבחג האסיף מזכירים הרבה את דין המים, ואאל"ט גם 'בפסח על התבואה' נזכר קצת סביב תפילת טל, ואילו 'בעצרת על פירות האילן' שמבואר בגמ' שיש לזה יחס של ר"ה, יותר משאר הדינים הנ"ל לא נזכר מאומה, רק הכל עוסק בשמחתה ובאהבתה של תורה, כי באהבתה תשגה תמיד.
רש"י סנהדרין יא:
ועל פירות האילן - אם מתאחר בישולם יותר מזמן העצרת - מעברין, שעצרת זמן הבאת ביכורים דכתיב (במדבר כח) וביום הביכורים, ואם לא יביאם בבואו לרגל צריך לטרוח ולעלות פעם אחרת.
יותם כתב:באופן כללי כוונתי פשוטה.
אינני מבין בטריליונים וקוודריליונים.
אני יודע שיש חגיגיות מיוחדת כשמגיע פסח או שבועות או סוכות, הרבה יותר מאשר חנוכה. זה נראה לי דבר פשוט, וגם נכון וטוב.
צורת חיים שמעניקה יחס שווה לכל דבר היא מסולפת לדעתי. ההבדלים בין דאורייתא לדרבנן אינם רק בנפקאמינעס של דיחוי וכדו'. הנפקאמינעס האלה הם ביטוי הלכתי לתפיסה כללית יותר, שפשוט שיש הבדל בין דאורייתא לדרבנן.
זה לא סותר לכך שהרף של יהודי כשר הוא של מחויבות מלאה לכל ההלכות, לדאורייתא ודרבנן.
ומלבד מה שהיחס ה'שוויוני' לא נכון בהגדרה, יש לו הרבה פעמים גם השלכות על סילופים מעשיים, כאשר רמזתי.
מקדש מלך כתב: בכתבי האר"י ז"ל לא רואים שום הפרש בכוונות ובפנעל בעולמות העליונים בין דאורייתא לדרבנן.
זכוותו של כל אחד לטעון שאין לו עסק בנסתרות. אבל זה אמור לעורר בו עוד יותר ענווה ואמונה בכך שהוא אינו מתקרב בכלל להבנת גודלה האמיתי של מצוה, בין דאורייתא ובין דרבנן. ).
מקדש מלך כתב:יותם כתב:באופן כללי כוונתי פשוטה.
אינני מבין בטריליונים וקוודריליונים.
אני יודע שיש חגיגיות מיוחדת כשמגיע פסח או שבועות או סוכות, הרבה יותר מאשר חנוכה. זה נראה לי דבר פשוט, וגם נכון וטוב.
צורת חיים שמעניקה יחס שווה לכל דבר היא מסולפת לדעתי. ההבדלים בין דאורייתא לדרבנן אינם רק בנפקאמינעס של דיחוי וכדו'. הנפקאמינעס האלה הם ביטוי הלכתי לתפיסה כללית יותר, שפשוט שיש הבדל בין דאורייתא לדרבנן.
זה לא סותר לכך שהרף של יהודי כשר הוא של מחויבות מלאה לכל ההלכות, לדאורייתא ודרבנן.
ומלבד מה שהיחס ה'שוויוני' לא נכון בהגדרה, יש לו הרבה פעמים גם השלכות על סילופים מעשיים, כאשר רמזתי.
גם אני לא מבין בטריליונים, ולכן איני יכול להרגיש כאן אחרת מכאן. בכתבי האר"י ז"ל לא רואים שום הפרש בכוונות ובפנעל בעולמות העליונים בין דאורייתא לדרבנן.
זכוותו של כל אחד לטעון שאין לו עסק בנסתרות. אבל זה אמור לעורר בו עוד יותר ענווה ואמונה בכך שהוא אינו מתקרב בכלל להבנת גודלה האמיתי של מצוה, בין דאורייתא ובין דרבנן.
מבחינה הלכתית דאורייתא חמור יותר.
אבל מבחינת חשיבותם, שניהם רחוקים כל כך מהשגתינו, שבלתי אפשרי להרגיש באחד כך ובאחד כך. אלא אם כן יש הוראה מעשית בספרים בנוגע לזה.
יש חגיגיות בפסח יותר מחנוכה, כי זה חג וזה לא. אבל אין חגיגיות בפסח יותר מבפורים (חוץ מאיסור המלאכה).
אוצר החכמה כתב:העיקרון היסודי הוא שבשבילנו אין הבדל ברמת חיוב העקרונית בין דאורייתא לדרבנן את כולם ציווה אותו מצווה. ההבדל נובע מהכללים הפנימיים שבתוך התורה (כמו ספיקא דרבנן לקולא היתר בשעת הדחק ועוד כללים מעשיים) אבל המצווה הוא אותו מצווה. לכן לענ"ד צודק מקדש מלך שאין מקום להבדיל ועל יותם להביא ראיה להבדל כזה.
אוצר החכמה כתב:אני לא חושב שהחגיגיות קשורה למצוות עשה דאורייתא. אתה רואה חגיגיות בק"ש?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: ברוךהשם ו־ 314 אורחים