מהפלגת חז"ל באמירת "נעשה ונשמע", משמע שכלל ישראל קיבלו על עצמם את קיום התורה עוד לפני שידעו את מהותה.
אך לכאורה לפי פשטות הפסוקים לא משמע כך.
(שמות כד ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: ופירש"י ספר הברית - מבראשית ועד מתן תורה, ומצות שנצטוו במרה. כלומר שמשה רבינו ע"ה הקריא באזניהם את חלק התורה שכבר היה אז, וע"ז אמרו כלל ישראל נעשה (את מה שהקרית) ונשמע (עוד).
לא ראיתי במפורש מי שמסביר את זה. מי יודע ?