ליטוואק פון בודאפעסט כתב:לזה קוראים באנגלית blame the victim או she was asking for it. בגלל שהם פראי אדם, מוטלת האחריות עליו?!
האמת היא, שלא היה יכולת להשמיט הדברים ההם. הספר נכתבה בצורה מסוימת, ומשיגה את מטרתה, להציב רקע לחיי כמה גדולי ישראל, דוקא בזכות המגוון של סיפורים מזויות מבט שונים.
קריתי הטענות של פרופ׳ ברויאר ודבריו מעוררים תמיהות. ביקורת לשם ביקורת!
ועכשיו ששמעתי שמו של אחד מהז׳וליקעס נזכרתי שהוא היה בישיבה בה למדתי למשך שבועיים עד שהעיפו אותו, והיה ידוע שם פתגם עליו ׳ברגע שיגיד מלת אמת, יסתמק ממנה׳.
אם אתה מתכווין להוציא ספר מהסוג הזה שיש בו דברים שאתה יודע שעלולים להתסיס, ולא משנה כעת את מי, חובה עליך לנהוג מנהג זהירות ולא להדפיס את אותם דברים. ואם החלטת שעל אפם וחמתם אתה תכתוב שכן בלי דברים אלו אתה חוטא למטרה ולא נותן לקורא את הרקע המתאים מזויות שונות וכו' - אז תהיה מוכן לקבל ביקורת ואל תתלונן שקבלת יחס לא הוגן.
שלא תבין אותי לא נכון. איני בא להצדיק את אלו שפעלו לא כהוגן, אך הדבר היה צפוי ולכן לא יכול היה להתמם ןלטעון שלא ידע. וכן - זה בדיוק אותו דבר שאתה בא לרמז בתחילת דבריך באנגלית והמבין יבין.
לכל חברה יש קודים משלה שמתפתחים עם הזמן, למשל עד לפני כעשרים שנה היו תמונות של נשים בעתונים, כעת, עתון או ספר שיעז לפרסם תמונה של אשה יוחרם. צודק או לא צודק, נכון או לא נכון לא הנקודה כאן - כך התקבל בציבור החרדי וניתן להביא דוגמאות אחרות. כנ"ל בספרות החרדית שלא מקובל בה ספרי ביבליוגרפיה הנותנים תיאור אמיתי - אלא כולם מסוננים וכבר נכתב על כך באשכולות אחרים ובפרט בהקדמת ספרו של בני בראון על החזון איש שגם הוא ספג כידוע ביקורות בהמעיין ובעוד מקומות אך לבני בראון לא איכפת מהביקורת של החרדים והדפיס את ספרו בהוצאת מאגנס החילונית למהדרין (והביקוש לספר זה מראה שיש בקוש לספרי ביבליוגרפיה בשונה מספרי הגיוגרפיה).