פרי יהושע כתב:ברור שההרחבה של הכוונה, אינה הרחבה בעלמא, אלא באה לצאת ולבוא בתוך ומתוך המילה עצמה, דא עקא שלפעמים (ולדידי ודכוותי הוא בד"כ) היא נתלית מעל המילה, בלי שיכות אליה, ומטביעה את הכוונה הפשוטה, ולכן יש ב' שיטות, או עכ"פ לא לזוז מדין השו"ע, ולהתאמץ לכוון הכל בתוך המילה או לחילופין עכ"פ לא לוותר על דין השו"ע, ולכוון אפי' באופן התלוי מעל המילה, ככקורא מתוך הספר, (או אפי' ממש לקרוא כמובן ללא מילים, מתוך הסידור המפורש וכדו').
או שפשוט לא לכוון כוונות השו"ע, אם אינו מצליח להכניס אותן לתוך המילה, או לחילופין, לכה"פ כשאינו מצליח, לכוון קודם את כוונת המילה עצמה, ואח"כ אם אפשרי לו לכוון את כוונת השו"ע במנותק.
כל השאלה כמובן, עלי ועל דכוותי שאינן מסוגלים לכוון הכל, לב יודע מרת נפשו ומחשבת אנוש הנעה רצה לה לכל הכיוונים.
כת"ר נוגע בשאלה שהטרידה אותי רבות. הרבה פעמים מעבירים את המילים במחשבה בלי להתחבר למשמעותן. מצד שני, הניסיון לרכז את המוח במשמעות מפריע עוד יותר, כי הכוונה הטבעית המהירה נפגעת מחמת כך.
לגופו של ספק יש להעיר, שלדעת הגר"מ פיינשטיין כוונת 'השמים וארץ וארבעה רוחות העולם' מעכבת, כך בזכרוני, אולם מלשון החינוך במצוות קריאת שמע משמע דלא כוותיה ואינו מעכב.
עוד יש להעיר, שלדעת שו"ע הרב עיקר הכוונה ששליט בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם מקומה לכתחילה לאחר אמירת 'אחד', ולא תוך כדי שאומרים אותו. וכך אפשר לצאת ידי שניהם בהידור. (ללומדי החסידות שביננו, נראה לי שיש קשר בין הבנה זו לבין המבואר בשער היחוד שפסוק ראשון הוא יחודא עילאה, וממילא מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, ורק לאחר מכן כבר שייך לברוך שם שהוא יחודא תתאה, ושייך לחשוב על שמים וארץ וארבע רוחות. האמנם נכון?).
בעבר קראתי מאמר של הר"י לויפער בהמודיע שטוען שהדל"ת שלנו משובשת, ובאמת היא דומה יותר לזי"ן, והוכיח זאת בין השאר מהמבואר להלכה שצריך לכוון בדל"ת, והרי הדל"ת שלנו היא כהרף עין ואי אפשר להאריך בה. והפוסקים לטענתו חידשו שאפשר לכוון במחשבה לאחר מכן בגלל הדוחק המציאותי, אבל באמת אין צורך (ולפי מה שכתבתי שיתכן שהדבר קשור לפנימיות העניין, צ"ע).
ויש להעיר שלדעת הגר"מ שטרנבוך בדיעבד ניתן לכוון את כל לשון הפסוק לאחר אמירתו. כמו כן לדעת רעק"א הכוונה היחידה שמעכבת היא שה' אחד ותו לא. וזה מיקל קצת על הקושי לכוון בכל מילה ומילה. אך הרבה חולקים על זה.
מה שכן, שלדעת הרבה אחרונים (וכעת לא זכור לי חולק) הכוונה בפירושי השמות אינה מעכבת בדיעבד, וזה קולא חשובה, שכן אף שאין כל קושי להעביר במחשבה את המילים 'תקיף ובעל היכולת וכו' היה הוה ויהיה וכו' הרבה פעמים קשה לשים לב למשמעותן.