פסק המ"ב לא להתקרב לתוך ד' אמות של קבר

[יוֹסֵפֶר]

הרמ"א בהל' ת"ב (או"ח תקנ"ט י) כתב- והולכים על הקברות.
וכתב מרן המשנ"ב- (סקמ"א) וכל זה היינו לילך לבית הקברות בריחוק ד' אמות, אבל לא על הקברות ממש אפילו קברי ישראל, כי יש לחוש שיתדבקו בו החיצונים. עכ"ל.
וצ"ע מדוע הרבה לא נוהגים כן אחר שכך פסק המ"ב

[יוֹסֵפֶר]

ושמעתי שסומכים על מה שאומרים בשם הנצי"ב שכיון שהמנהג היום לקבור יותר לעומק, הוי רשות אחרת.

[ביקורת תהיה]

צ"ע מדוע הרבה לא נוהגים כן?

טעות בידך! כל הנוהגים ללכת לבית הקברות בתשעה באב מקפידים לשמור מרחק מן הקברות.

[עזריאל ברגר]

צ"ע מדוע הרבה לא נוהגים כן?

טעות בידך! כל הנוהגים ללכת לבית הקברות בתשעה באב מקפידים לשמור מרחק מן הקברות.

נראה לי שטעותו היא שחשב שזו זהירות כל השנה.
ולא היא, אלא בתשעה באב בלבד.

[יוֹסֵפֶר]

צ"ע מדוע הרבה לא נוהגים כן?

טעות בידך! כל הנוהגים ללכת לבית הקברות בתשעה באב מקפידים לשמור מרחק מן הקברות.

נראה לי שטעותו היא שחשב שזו זהירות כל השנה.
ולא היא, אלא בתשעה באב בלבד.

מנין לכם חידושכם זה?
וכי משום שהמג"א הבאר היטב והמ"ב בחרו לצטט את כתבי האר"י דווקא בסימן תקנ"ט ולא בתקפ"א ובתר"ה?
זו אינה ראיה, דכן הוא בהרבה דינים המוזכרים באיזהו מקומן ודון מינה ואוקי בכל אתר ואתר..
עכ"פ עד שתביאו מקור לחידושכם ברור לי שנאמר כן על כל ימות השנה בלי יוצא מן הכלל, וז"ל המג"א (סוף סימן תקנ"ט) וכתוב בכתבי האר"י (משנת חסידים מסכת גמ"ח פ"ב משנה ג) דאין לילך על הקברות אלא לצורך הלוית המת, ובפרט אם לא תיקן עוון קרי, כי מתדבקים בו החיצונים. עכ"ל.

[חיימקה]

שו"ת מנחת אלעזר חלק א סימן סח
כבוד וכו'.

מ"ש על מה שאין נזהרים על מ"ש במהרי"ל (ה' תענית) וז"ל מה שרגילין ללכת לבית הקברות בתענית יש כמה טעמים וכו' והמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבי' שם אך יבקש מאת הש"י שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר תנצב"ה עכ"ל והובא בבאה"ט ה' ר"ה (סי' תקפ"א) ובפמ"ג באשל אברהם שם ובא"א כ' שם ע"ז ובסידור מענה לשון יש תפלות מה שאומרים על הקברות משמע קצת שמבקשים מאת הנפש שיליץ טוב בעדנו עכ"ל. והנני לבאר בזה בעה"י אחרי שראיתי בס' קטנים מהאחרונים שכ' באזהרות ליזהר בזה שלא לשום מגמתו לבקש מהמתים להליץ בעדו כי הוא בכלל ודורש אל המתים ולע"ד האזהרה למותר כי אין בזה איסור אדרבא מצוה איכא כאשר נזכיר להלן. דהנה אם נאמר הכונה בדברי המהרי"ל שלא ישים מגמתו בדבריו לבקש מהמתים כלל גם להליץ בעדו מחשש ודורש אל המתים נמצא יסתער עלינו קושיות רבות ודבריו יהי' מופרכים מעיקרא מהרבה מקומות בש"ס [אף דהאי דתענית (ט"ז ע"א) שממנו הובא במהרי"ל מה דאמרינן כדי שיבקשו עלינו המתים רחמים אין סתירה כ"כ להמהרי"ל די"ל דאין הכונה בגמ' שמבקשים מהם שימליצו ויבקשו עלינו רחמים רק שמתפללים להש"י בסתם ולאשר הביה"ק משום משכנות צדיקים וחסידים הם שומעים התפלה ומעלים אותה בזכותם וזהו כדי שיבקשו עלינו המתים רחמים כן יש לדחוק הפי' בגמ' כדי ליישב דברי המהרי"ל. וכן נראה ג"כ מתוס' סוטה ל"ד ע"ב ד"ה אבות ע"ש אך משאר מקומות רבות בש"ס יוקשה על המהרי"ל כאשר אפרטן] מהא דאמרינן במס' תענית (דף כ"ג ע"ב) ברב מני דהוי מצערי לי' דבי נשיאה אשתטח על קברא דאבוה אמר לי' אבא אבא הנא מצערו לי יומא חד הוי קא חלפי התם אינקט כרעא דסותוותיי' עד דקבילו עליי' דלא מצערו לי' ע"ש. וכן במס' חגיגה (דף כ"ב ע"ב) מיד הלך ר' יהושע ונשתטח על קברי ב"ש אמר נעניתי לכם עצמות ב"ש וכו' הרי בפירוש שדיבר לאביו וקרי אבא אבא וכן לב"ש לנוכחם בקברם וכן בחגיגה (ט"ז ע"ב) כל ימיו של יהודא בן טבאי הי' משתטח על קברו של אותו הרוג והי' קולו נשמע וכו' הרי ששם פניו נגד המת בקברו לבקש ממנו מחילה. וכן בהך דכלב שהלך להשתטח על קברי אבות (בסוטה ל"ד ע"ב) שנשתטח על קברי אבות אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים עכ"ל הגמ'. וכן עוד שם בסוטה (דף י"ג ע"א) בקברניט של מלכים הי' יוסף קבור הלך משה ועמד על קברניט של מלכים אמר יוסף הגיעה העת וכו'.
/קונטרס שירי מנחה/: וכן בש"ס ב"מ (פ"ה ע"ב) אשתטחי' אמערתי' דר' חייא אמינא מתנייתא דמר מתנינא ע"ש. הרי שדיבר לנוכח נגד הנפטר במערתי'. והנה בס' סגולת ישראל שנדפס מחדש הביא מדבריי והתפלא מדוע לא הבאתי בתשובה זו ממה שארז"ל ופירש"י בפ' ויחי עה"כ ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וכו' כשיגלה אותם נבוזראדן ויהיו עוברים דרך שם יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים וכו'. והנני תמה על תמיהתו דהא באמת לא כתב שם כלל שישראל יתפללו כלל בדרך עברם שם (כי לא הניחום האויבים שהנהיגום כשבויי חרב) וגם שם לא נמצא כלל אם התפללו באיזו לשון ואם בקשו לרחל כלל רק שרחל אמנו התעוררה בעצמה אז לעורר רחמים בשמי מרום על כנס"י בראותה צרתם ע"כ לא הבאתי ראי' משם והגם שמצאתי בפסיקתא רבתי (פסיקתא ג') כ' בזה"ל וכיון שהם הולכים בדרך הם באים ומחבקין קבורת רחל והיא עומדת ומבקשת רחמים וכו' ופי' בזרע אפרים ומחבקים קבורת רחל היינו שהם מעוררים רחמים שם ואעפי"כ אין ראי' שהם מבקשים לרחל לנוכח ויוכל להיות שמעוררים רחמים בתפילתם להשי"ת שיושיעם בזכותה ועי"ז היא מתעוררת ג"כ בעדיהם. אמנם שם באותו דיבור בפסיקתא רבתי כ' וז"ל אמר לו יעקב וכו' שלא קברתי' שם אלא עפ"י הדבור וכו' ובניו עתידים לצאת בגולה והם הולכים אצל אבות ומבקשים מהם שיתפללו עליהם ואין מועילים להם וכיון שהם הולכים בדרך הם באים ומחבקים קבורת רחל וכו' עכ"פ כתב "שהולכים אצל אבות ומבקשים מהם שיתפללו עליהם" הרי מפורש שהולכים אצל אבות "ומבקשים מהם שיתפללו עליהם" וה"ז כדברינו שאין איסור ודלא כמו שהביאו בשם מהרי"ל. וכנז' בפנים מהרבה ראיות בש"ס. וכן יש להביא ראי' ממה שהלך ירמי' על קברי אבות ונם עצמות חביבות מה אתם שוכבות בניכם גלו ובתיכם חרבות (כמו שייסד המקונן) הרי שדיבר לנוכח האבות הקדושים. א"ו דאין חשש כלל וכנז' /ע"כ/:

הרי שנשתטחו ודיברו להמת הקבור כמפורש בלשונם ואיך שייך לומר נגד דברי חכז"ל אלו וכן ראי' מהך דברכות (דף י"ח ע"ב) דזעירי הוי מפקיד זוזי גבי אישפוזיכ' עד ואזיל ואתי שכיבה אזל בתרה לחצר מות אמר לה זוזי היכא וכו'. וכן שם מאבוה דשמואל הוי קא מפקיד גבי' זוזי דיתמי כי נח נפשי' לא הוי שמואל גבי' הוי קא קרי לי' בר אכיל זוזי דיתמי אזיל אבתרי' לחצר מות אמר בעינן וכו' ע"ש. וכי בשביל ממון עברו ח"ו על איסור ודורש אל המתים אף בנדנוד כל שהו הס מלהזכיר. וכן י"ל מהך דשבת (קנ"ב ע"ב) הני קפולאי דקפלי דר' נחמן וכו' וכו' אתי ואמר לי' מאן ניהו מר א"ל אנא אחא בר יאשי' וכו' ע"ש וכן בבבא בתרא (נ"ח ע"א) בההוא אמגושא דהוי חטיט שכבי כי מטא אמערתא דר' טבא בר מתנא תפשי' בדיקני' וכו' אביי א"ל במטותא מינך שבקי' וכו'.
/קונטרס שירי מנחה/: וכן בב"מ (דף פ"ה ע"ב) בההוא מרבנן דאשתטחי אמערתא דר' חייא ואמרי מתניתא דמר מתניתא (הרי שדברו אליו לנוכח) ואתסי. וכן בש"ס ברכות (דף י"ח ע"ב) בזעירי שנתן פקדון לאשה אחת באכסני' וביני לביני מתה והלך אחרי' לביה"ק ואמר לה זוזי היכא וכו' הרי שדיבר אל' לנוכח. וכן במדרש א"ר חמא בר חנינא מפני מה נסתר קברו של משה מעיני בו"ד מפני שגלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שעתיד ביהמ"ק ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם שמא יבואו לקברותו של משה ויאמרו לו "עמוד בתפלה בעדנו" ועומד משה ומבטל את הגזירה עכ"ל [ובפחד יצחק (אות צרכיו פ"ה) מביא זה בשם הגמ' סוטה. ואינו בגמ' רק במדרש] עכ"פ הרי דמותר לומר ולשאול מן משה רבינו בקברו בלשון נוכח עמוד בתפלה בעדנו דאל"כ ל"ש שיחשדו את ישראל שיעברו ח"ו על לאו ודורש אל המתים בלשון הנז' שבשביל זה העלימו את קברו. א"ו דז"א וכנ"ל וגם בס' פחד יצחק שם בירר וביאר באורך דל"ש בזה כלל ודורש אל המתים ואדרבא מצוה איכא. וכן בצוואת רבינו יהודא החסיד ז"ל (אות ט') כשהרוחות של מתים אומרים (בחלום) לא' שיבא עמהם וכו' ולמחר ילך על קברם וכו' ויאמר שלא תבוא עוד אחרי וכו' וה"ז ג"כ מדבר לנוכח אולם בזה י"ל דסכנה שאני וע"כ התירו וכן שם בס"ח (סי' רל"ז). וכן בירושלמי (סוף יומא) ההן דחטא על חברי' וכו' ואיתצריך מפייסתי' על קברתי' ומימר סרחית עלך עכ"ל הרי דקאמר להמת על קברו בלשון נוכח סירחת עלך. ובגמ' שלנו אמרי' שמביא עשרה בנ"א על קברו ואומר חטאתי לאלקי ישראל ולפלוני הרי שאינו מדבר לנוכח המת מ"מ בירושלמי הלשון לנוכח כנז'. וכי זהו תיקונו שיעבור על לאו ודורש אל המתים א"ו דז"א. וכן במדרש רבה (פ' נח פל"ב) מטון שמעתא משם רשב"י אמרי הא מרא שמעתא ניעול ונשיילי' עיי' במתנות כהונה הפ"י דקברו דרשב"י סמוך שם נלך ונשיילי'. וכן במדרש תהלים (מזמור ל"ו) שהי' זה במערת רשב"י עיין שם והרי ששאלו ודיברו לנוכח כנז' /ע"כ/:

וכהנה וכהנה נמצא בדברי חכז"ל במקומות מפוזרים שדיברו להמתים כנז'. ובזוה"ק פ' אחרי וז"ל ובשעתא דאיצטריך עלמא רחמי וחייא אזלין ומודעין לי' לנפשי' דצדיקיא ובכאן על קבריי' כו' כדין אתערין נפשא דצדיקייא ומתכנפין ואזלין ושאטין לדמיכי דחברון וכו' עכ"ל ע"ש באורך שכ' עוד שם בזוהר שאמר ר' ייסא בשעתא דאיצטריך עלמא למיטרא אמאי אזלינן לגביהון למיתיא והא כתיב ודורש אל המתים ואסור אמר לי' עד כען לא חמיתא גדפא דצפרא דעדן ודורש אל המתים דייקא דאינין חייבי עלמא דאינין מפלחי כוכביא כד אתיין למיתיהן אתיין בחרשין לאתערא עלי' זינין בישין וכד ישראל אתאן למיתיהון אתיין בכמה תשובה מקמי קב"ה התבירו דלבא וכו' עכל"ה. הרי דצריך להודיע לנפשות הצדיקים על קבריהם כדי שיתפללו בעדנו ואין בזה ח"ו משום ודורש אל המתים. וכן מצינו בס' הישר ביוסף שהלך על קבר אמו רחל ובכה ועורר אותה בדבריו בעת הוליכוהו הישמעאלים כנודע. וכן מצינו בכהאריז"ל ובשער הגלגולים פעמים רבות מה ששלח תלמידיו על השתטחות קברי תנאים ואמוראים לבקש מהם לגלות סתרי תורה ע"ש וכן בשאר ספרים הקדושים. אלא ודאי פשוט דודורש אל המתים הוי רק המרעיב עצמו ולן בביה"ק כדי שתשרה עליו רוח הטומאה דייקא כדאמרי' בסנהדרין (דף ס"ה) ופסקינן כן בש"ע יו"ד (סי' קע"ט) ולא באופן אחר ולשון הזהר שהבאתי מתאים לדברי הגמ' ופוסקים הנז' רק מפורש יותר דודורש אל המתים הוי רק בחרשין וכשפים כדי לאתערא עלי' זינין בישין כח הטומאה ר"ל אבל ישראל כד אתאן למיתיהון וכו' כנז'. וכן מצאתי עוד יותר מזה בלשון הזוהר חדש (במדרש הנעלם רות) דף ס"ה ע"ב מד' אמשטרדם דרבי חסדא כשנפטר לעולמו הלך ר' יוסי ובת תמן על קברי' בלילי' שמע מגו קברי' חדוה דכתות כתות דמתכנפי ואמרי ניזול לחדוותא דהלולא דאורייתא דר' חסדא וכו' א"ל ברי וכו' א"ל בגין צערא דאבא אזלית ושמעית כל האי עכ"ל הרי דלן שם בלילה על קברו אלא ודאי כיון דאינו מרעיב עצמו ואינו רוצה שישרה עליו רוח טומאה ח"ו ואדרבא רוח קדושה (או משום צער כמו שאמר בגין צערא דאבא אזלית ללון שם). שוב לא הוי בכלל ודורש אל המתים וכיון שחסרו מהתנאים דפסקינן בגמ' סנהדרין כגון שלא הי' מרעיב עצמו או לא הי' כונתו לרוח הטומאה ח"ו לא הוי איסור ודורש אל המתים כנז' ואף שי"ל שלא הי' לן יחידי שם בביה"ק רק אחר עמו מ"מ לענין זה אין נ"מ בגמ' אם לן יחידי או לא (רק לענין סימני שוטה לן יחידי בביה"ק) א"ו רק כיון דלא הי' כהך דסנהדרין וש"ע יו"ד הנז' ל"ש כלל ודורש אל המתים. וגם במהרי"ל לא כ' כלל מחשש ודורש אל אל המתים משום דבאמת ז"א בכלל ודורש עפ"י הדין. ומ"ש במהרי"ל שלא ישים מגמתו נגד המתים הלא זה ג"כ סותר לדחז"ל בש"ס בכמה מקומות שהבאתי ששמו פניהם נגד המת ואמר אבא אבא וכו' וכן בכָלב שאמר אבות העולם בקשו עלי רחמים (שממנו נצמח מקור מהתורה וגמ' יסוד ההשתטחות על קברי הצדיקים) וכיוצא בלשונות שהבאתי. אלא ודאי כונת המהרי"ל דלא ישום מגמתו שהמת יושיעו באיזה כח דזהו בודאי עון פלילי (וגם י"ל דהוי כמו מתפלל אל אמצעי חלילה כמו שצווחו על תפלת מכניסי רחמים. אך בודאי כיון שנהגנו לומר תפלת מכניסי רחמים כמו שתי' האחרונים ע"כ גם בזה אין לחוש וזה עדיף יותר ואינו ענין לשם דמלאכים י"ל דהוי שפיר אמצעיים משא"כ צדיקים שע"ז נאמר ותלך לדרוש את ה' בבית מדרשו של שם ועבר להתפלל בעדה ועי' החילוק בזה בשו"ת חתם סופר סי' קס"ו ע"ש וכ"ש צדיקים במיתתן שגדולים יותר בחייהן כשאחז"ל אם יזכירום ויודיעום בודאי תפלתם בשמי מעלה יעשו אות לטובה בעדנו ואלמלא זכותם ותפלתם של הנפטרים בשמי מעלה שמתפללים בעד החיים לא היינו מתקיימים כמ"ש שם בזוהר אחרי הנז' וכן במדרש ישראל נמשלו לגפן מה גפן החיים נשענים על המתים וכו' וכהנה בדברי רז"ל ובס' חסידים. א"כ בודאי צריכין להודיעם כנז' בזוהר שימליצו טוב בעדנו בכל משאלותינו ואין בזה שום חשש איסור גם להאוסרים לומר פיוטי מכניסי רחמים דצדיקים שאני ממלאכים כנז' וז"פ) וכשמבקש מהמת שימליץ טוב בעדו להש"י בשמי מעלה בודאי גם המהרי"ל מודה דאין חשש בע"כ דאל"כ יוקשה עליו מכל הש"ס הנז' וזהו כונתו שלא ישים מגמתו נגד המתים בעצמם אבל להמליץ בעדו אין חשש כנז'. והנה הב"ח יו"ד סי' רי"ז ומובא בש"ך שם סי' קע"ט ס"ק ט"ו כ' בשם תשו' מהר"ח פלטיאל על הנודרים לילך לבית הקברות קצת הי' נראה כדורש אל המתים דכלב שנשתטח על קברי אבות התפלל שם במקום קדושה כדי שתהי' תפלתו נשמעת וכדכתיב באברהם אל המקום אשר עמד שם אלמא שהמקום גורם וכו' עכ"ל מהר"ח והב"ח סתם דעתו וכ' שכבר החזיקו במנהג זה ויש לזה סמך בספר הזהר וכו' ולהתפלל לפניו ית' על כל צרה שלא תבא בזכות אבותיו הנקברים פה וכיוצא בזה וכבר נתקנו סדרי התפלות להמשתטחים על קברי אבות ואין לשום מורה למנוע ולבטל מנהג זה עכ"ל הב"ח. [קונטרס שירי מנחה: ועיי' ברדב"ז בפי' הרמב"ם (הל' אבל פ"ד הלכה ד') וז"ל לפתוח הקבר לפקוד את המת יש בזה משום דרכי האמורי אבל לפקוד את הקברות מבחוץ אין חשש בזה וכן נהגו כל ישראל לפקוד את מתיהם ולהשתטח על קבריהם עכ"ל הרדב"ז זצ"ל]. והנה על תשו' מהר"ח תמהתי ולא זכיתי להבין דבריו כלל כי מה שהביא מכלב שהשתטח רק מחמת שרצה להתפלל במקום קדושה ומשמע מזה דלבקש מהמת להתפלל ולהמליץ בעדו אסור (כמו שנראה ג"כ מהאחרונים שהביאו מהמהרי"ל כנ"ל) והלא בזה הגאון מהר"ח מדויל ידי' משתלים מה שהביא מכלב דהא שם אמרינן בגמ' בפירוש שאמר אבות העולם בקשו עלי רחמים והלך לבקשם להמליץ בעדו (ולא רק להתפלל לה' במקום ההוא משום שהמקום גורם) והרי להיפך ממ"ש בתשו' מהר"ח שהביא הב"ח וגם הנה בזמן מהר"ח שהי' בדורות הראשונים שלא נגלה אז עודנה עליהם אור ס' הזוהר (בפ' אחרי הנז') שאין בזה כלל משום ודורש אל המתים כי לולא זאת לא הי' חוכך לומר דהוי קצת ודורש אל המתים וכו' וגם מהגמ' ופוסקים נראה כן כהזוהר כנז' ושפיר השיג עליו הב"ח להלכה וכן הביא הש"ך. אך מ"ש הב"ח שם בלשונו דרק להתפלל לפניו ית' על כל צרה שלא תבא בזכות אבותיו וכו' משמע לכאו' ג"כ כונתו כמ"ש האחרונים בשם המהרי"ל דלבקש מהמת להמליץ בעדו אסור רק לבקש לה' בזכותו. אמנם כיון שהוכחנו מהש"ס דעל כרחך גם במהרי"ל אין הכונה כן דהא ביארנו מהש"ס שדיברו להמתים בדרך בקשה שיטיבו להמליץ וכיוצא וגם כיון שהביא הב"ח ע"ז וקיים התפלות שנדפסו במענה לשון והלא התפלות האלו הם בלשון שמבקשים לחלק הנפש השורה על הקבר להתפלל ולהמליץ בעדו שהצדיקים מכחם ישחרו בעדו לה' וכמ"ש בפמ"ג בא"א הנז' ע"כ בע"כ גם כונת הב"ח לאו דוקא כיון שציין לתפלות הנז' וכמו שסיים בלשונו וכיוצא בזה והיינו שימליצו בעדו לטובה וז"פ. [קונטרס שירי מנחה: וכן בשו"ת חות יאיר נדפס בסופו מה שחיבר תפלה לאמרה על קבר אביו הגאון ז"ל בלשון אבי אבי וכו' איך עזבתני וכיוצא דברים שמדברים לנוכח]. [אמנם מה שהדפיסו מחדש על השערים מהמענה לשון שמיוחס להתנא ר"א בן ערך בודאי הוא טעות גמור כי לשון התפלות יוכיח שהמה מליצות נאות ניקחים ונבנים עפדחז"ל וצחות לשונם בגמ' ומדרשים וכדרך הכותבים בזמן הפוסקים שלאחר התלמוד ועוד שלאחריהם. כנראה לכל בר דעה. ובמענה לשון מדפוסים הראשונים (פראג שע"ה) נמצא שם מחברו מוהר"ר יעקב ב"ר אברהם שלמה דרשן שיננא ז"ל (בס' חקי דעת לבעל לחם הפנים מתארהו בשם גאון ומביא ממנו דינים בה' אבילות) וכן בדפוסים שלאח"ז נוסף ממוהר"ר אליעזר ליברמאן ז"ל]:

ומ"ש בסידור האריז"ל שלא לילך על הקברות בכל עת מחמת הרוחות ב"א המצויים שלא יתגרו בו הנה דייקו בלשונם שלא לילך בכל עת ובכל שעה והיינו שלא לצורך וכמ"ש שם בלשונו דמלבד לצורך הלוית המת וממילא ה"ה שאר מצוה והשתטחות על קברי צדיקים אף שיצטרך בע"כ לעבור דרך שארי הקברים הוי שומר מצוה לא ידע דבר רע ושלוחי מצוה אינן ניזוקין בגופן כ"ש בנשמתם הן בהליכתם והן בחזירתם, ואדרבא יושעו בזכותם ויתקבל תפלתם בכל משאלותם לטובה. וכמה ענינים בזה בה בהאריז"ל גודל ענין ההשתטחות בער"ח וט"ו לחודש וע' רש"י סוף יבמות ד"ה תלתא דרגילי בשם תשובת הגאונים שבאים ביום היא"צ של אדם גדול מתכנסים הת"ח מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם ע"ש וכן בש"ע יו"ד סי' שד"מ סעי' כ' וז"ל המחבר וביום הז' עולין לבית הקברות ומבקרין ומשכיבין אותו וכן ביום שלשים ותכלית י"ב חודש מבקרין ומשכיבין אותו ע' באה"ג דהיינו שאומרים הזכרה ותפלה שם בעבורו וכן בש"ע ה' ת"ב וה' ר"ה ויוהכ"פ לילך בער"ה יו"כ על בית החיים להתפלל שמה עכ"פ כיון שהוא מדינא דש"ע ובפרט על קברי הצדיקים וזהו כבוד הצדיקים וכבוד אבותינו הטובים וכן על קברי אבותיו הכשרים ויר"א אף שלא הי' צדיקים מופלגים מ"מ המעיין בס' חסידים גודל ההניי' שיש למתים כשבאים קרוביהם על קבריהם בודאי הוי בכלל מצות כיבוד או"א מכבדו בחייו מכבדו במותו וכ"כ הראשית חכמה (אשר גורי האריז"ל הזהירו לידבק נפשנו בו) שטוב להשתטח על קברי הצדיקים שיתפללו בעדו גם שע"י כן כשהולך לביה"ק יזכור יום המיתה ויכנע לבו עכ"ד. ע"כ בודאי בעל כרחך זכות המצוה יגן ולא ידע דבר וזה שכ' בסידור שלא לילך בכ"ע ובכל שעה על הביה"ק היינו שלא לצורך מצוה כנז' כי אז אין עליו המצוה שיגן ויש לחוש מהרוחות ל"ע. אך הנה ראיתי בס' שער היחודים ותיקון עונות (דפוס קארעץ תק"מ ודפוס לבוב תרט"ו) שכ' ליזהר האדם מאוד שלא ישתטח על קברי הצדיקים הסמוכים לקברי אנשים אחרים שאינם הגונים או הסמוכים אל קברי גויים שלא יתדבקו בו הקליפות ח"ו זולת אם נטהר כבר מחטאת נעוריו ר"ל וסומך על מעשיו הגדולים עכת"ד ע"ש. אמנם המעיין בדבריו יראה כי עיקר הקפידא רק למי שעושה יחודים על קבר הצדיק להתדבק בו בנר"נ לגלות להם מקבריהם מה שצריכים כמו שעשו תלמידי האריז"ל עפ"י מצותו וכמבואר בשער הגלגולים ובשאר הכתבים וכמ"ש שם בלשונו בשער היחודים שיש לחוש לזה בעת התדבקות האדם ע"י יחודים עם נפש הצדיק כי אפי' ביחוד דק"ש אנחנו אומרים בשכמל"ו בלחש כדי שלא ידבק בו זר כ"ש ביחוד פרטי של אדם עכ"ל וכן עוד שם בזה. אבל ההולכים כפשוטו לעורר רחמים שימליצו טוב בעדנו וכמבואר בזוה"ק ומשברים לבם שם בתשובה בבכי ובתחנונים ע"כ בודאי אין חשש כ"כ. וגם אם נאמר שכונתו גם על ההולכים כפשוטם. הנה הלא יהי' דבריו סותרים לדחז"ל במס' תענית שאמרו לילך על הקברות בתעניות וכ"פ בש"ע וכן בזוה"ק ובס"ח ובכל המקומות הנ"ל שהבאתי וכי צוו לנו חז"ל דבר לתקלה לנו לדיבוק רוחות בנפשותינו ח"ו א"ו כיון ששומר מצוה לא ידע דבר רע כנז' ע"כ אין תקלה כלל ע"כ בודאי הוא כן בענין השתטחות וגם כיון שס' שער היחודים ההוא מד' קארעץ הנ"ל אינו משמונה שערים למהרח"ו ז"ל שסידר בנו מהר"ש וויטאל ז"ל וכבר כתב הג"מ חיד"א זצ"ל ודעימי' שאר הגדולים ומקובלים ז"ל שרק עליהם יש לסמוך (ובמ"א כ' מזה וע' מ"ש בהקדמת לסידור חמדת ישראל למהר"ש וויטאל זי"ע) ועל האחרים אין להעמיד כ"כ יסוד ובנין על לשונם בדיוק כ"כ וכיון שבשער השביעי משמונה שערים שער רוה"ק ליחודים למהרח"ו ז"ל לא נמצא לשון זה ונוסף אח"כ מהאחרונים ע"כ אין להקפיד כ"כ ובפרט שכ' בעצמו שם בשער היחודים ד' קארעץ מלבד לצורך מצות הלוית המת וא"כ ה"ה מצות הליכה על הקברים והשתטחות שמבואר בס' חסידים ובש"ע ובכל הספרים ג"כ שומר מצוה הוא שאינן ניזוקין בין בהליכתן ובין בחזירתן כנז':
/קונטרס שירי מנחה/: ובמהרי"ל (הל' ר"ה) כ' וז"ל ודרש שכל אדם ילך לבית הקברות להשתטח על קברי צדיקים בערב ר"ה ובמקום סכנה אין צורך עכ"ל הרי שדרש מהרי"ל למצוה לעשות כן לילך על קברי צדיקים ולא מטעם מנהגא לבד דא"כ לא הי' צריך להזהיר בדרשתו שכל אדם ילך על קברי הצדיקים וא"כ הוי שומר מצוה לא ידע דבר רע בענין הרוחות כנ"ל ואין סתירה עם דברי מהרח"ו כיון דמהרי"ל כ' הליכה על קברי הצדיקים וזהו מצוה כנז'. ומ"ש במהרי"ל ובמקום סכנה אין צריך נראה פשוט כונתו כמו שהי' אז בימיהם בארץ אשכנז סכנת הגויים הפראים המכים וזורקים אבנים וכיוצא כשהולכים יהודים מחוץ לעיר לביה"ק והי' אז שכיחא היזקא וכעין דאמרו בפסחים (דף ח' ע"ב) היכא דשכיח היזקא שאני דל"ש בכה"ג שומר מצוה וכו' ושלוחי מצוה אינן ניזוקין (כדאמרי' שם בפסחים) ע"כ פטור ממצוה בכה"ג [ועיין מ"ש בנמאו"ח סי' תקנ"ט ס"ק ג'] /ע"כ/.

והנה בשער רוה"ק הנז' וכן בס' מאה קשיטה להרמ"א מפאנו זצ"ל (בתיקוני תשובה בסופו פי"ט) כ' שהאריז"ל אמר לא' מתלמידיו אשר חטא על מת שבזוהו אחר מותו ואינו זוכר היכן הוא קברו בדיוק אלא הוא יודע חלקת השדה אשר הוא קבור שם בשכונת קברות ותיקן שילך שם לבית הקברות ויקיפנו רחוק מארבע רוחותיו ד"א תמיד כדי שלא יאחזו בו נגעי ב"א המצויים שם ובסיום ההקפה יאמר וכו' ותכף ירוץ וכו' עכ"ל תנא דווקנא בלישני' הרמ"ע זצ"ל. והנה לכאו' מזה סתירה לדברינו דגם לדבר מצוה לבקש מחילה חששו שלא ילך על הקברות רק ברחוק ד"א. אך ז"א סתירה. ואדרבא י"ל דעפי"ז נכון יותר דלכאו' קשה מאוד דמה נ"מ במה שהודענו בארוכה שלא הי' יודע מקום קברו בדיוק רק יודע חלקת השדה אשר הוא קבור (היינו הביה"ח בכללו) הא גם אם הי' יודע מקום קברו לא הי' לו לכנס פנימה בבית החיים מחמת נגעי ב"א שלא יאחזו בו כמ"ש שם א"ו ברור דאם הי' יודע מקום קברו בדיוק הי' לו לילך לשם פנימה על קברו ממש גם אם הוא בתוך שכונת הקברות כיון שהוא לצורך מצוה לבקש מחילה כדינא על קברו אז שומר מצוה לא ידע דבר רע כנ"ל משא"כ כשלא הי' יודע כלל מקום קברו שם א"כ למה לו לילך לשם פנימה וכיון דלא הוי צורך מצוה יש חשש דיבוק נגעי ב"א ע"כ צוה לו שיעמוד רק ברחוק ד"א מהביה"ח בכללו ויעשה שם כנז' וזה ברור בעה"י וזולת זה קשה מאוד לשונו כנז':

והנה עתה ראיתי בשו"ת מהר"ם שיק זצ"ל חאו"ח (סי' רצ"ג) שדיבר מזה ג"כ. ומ"ש דאין בזה ההולך על הקברים ודורש אל המתים דהרי קי"ל ביו"ד סי' קע"ט סעי' י"ד דכל שדורש מן הרוח ונשמה אינו בכלל ודורש אל המתים עכ"ד הנה לפי"ד המחבר שם אין מותר רק כשמשביעו בחייו אבל לא לאחר מותו וא"כ כשמשתטח על הקברים ששם קבור הגוף אף שעיקר כונתו לרוח מ"מ הרי ג"כ דרך הגוף ששם קיסטא דחיותא נשארת והבלא דגרמי וכמבואר בזוה"ק והרי הרא"ם שהביא הגה"מ ובב"י שממנו מקור הדין שם כ' לחלק בין שמשביע לרוח לבדו או לגוף ואף שבב"י תמה שהחילוק הזה מגומגם דאטו גוף בלא רוח ממשא אית בי' ע"ז כבר תי' זקיני הלבוש ומובא בש"ך שם בקיצור עכ"פ הוי חילוק בין משביע לגוף כפי"ד הרא"ם והלבוש והש"ך שהסכימו עמו וא"כ שאני בין משביעו בחייו דאין הגוף מת עוד וגם לאח"כ כשבא אליו להודיעו רק הרוח בלבד משא"כ כשהולך לבקש על קברו מקום מנוחת הגוף חמיר יותר לפי"ז אך כיון שאנחנו האשכנזים יוצאים ביד רמ"א והוא כ' שם בד"מ דגם לאחר מותו מותר כיון שמשביע לרוח ולא לגוף משמע גם אם הולך אל הגוף ללחוש לו שיבא אליו להודיע מותר כיון שאין כונתו להגוף אלא עיקר כונתו להרוח מ"מ אין זה ברור דאולי כונת הרמ"א רק כשמשביעו לרוח לאחר מותו בלתי ילך סמוך להמת כלל ואז מותר אבל לא כשלוחש לגוף המת אף כשכונתו לרוחו וא"כ לפי"ז נמצא דכשהולך על הקברים אסור וצ"ע לכאו'. אך ממילא בל"ז ביארתי לעיל בעה"י דלא נקרא כשהולך על הקברים בכלל ודורש אל המתים ולאו זה לא נאמר רק בתנאים המבוארים בו כנ"ל:

ומ"ש במהר"ם שיק חשש לענין מתפלל לאמצעי כבר ביארנו לעיל ג"כ בס"ד דכשמבקש להצדיק להתפלל בעדו בודאי ל"ש חשש אמצעי כמו שמצינו בתנ"ך כ"פ שהלכו להנביאים להתפלל בעדם וכן בדחכז"ל גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם שהלך עי"ז כלב על קברי אבות שיבקשו רחמים בעדו. ומ"ש דבס' חסידים סי' ת"נ ובשאר סימנים הפליג במעלות ההולך על קברי אבות ונראה בס"ח שם דהתפלה הוא למתים שימליצו טוב בעדנו כמו נוסח התפלה במענה לשון עכ"ד. הן אמת כי כן נראה בס"ח שלנו (סי' ת"נ) שכ' וז"ל וגם כשמבקשים "מהם" הם מתפללים על החיים אמנם בס' חסידים שנדפס מכת"י ע"י המקיצי נרדמים כ' (בסי' ר"ע) כלשון הזה וגם כשמבקשים "עליהם" הם מתפללים על החיים עכ"ל ונמצא תיבת "עליהם" במקום "מהם" והחילוק פשוט דר"ל כשמבקשים החיים רחמים עליהם על המתים להש"י לעומת זה הם מתפללים שם בעולם העליון על החיים ג"כ. והיינו רק שהחיים מבקשים לה' על קברם של המתים בעד טובת נשמתם אבל לא התפלה למתים לעשותם שליח או מליץ לטובתינו. וכן נראה בזוה"ק פ' ויחי (רי"ז ע"ב) שביקש ר' יצחק מר' יהודא תלת מילין וחד מיני דתזיל לקברי כל ז' יומין ותבעי בעותך עלי ופי' באור החמה בשם הרח"ו והגלאנטי שניהם מתנבאים בסגנון א' היינו שישאל עליו רחמים ותחנונים כל ז' ימי אבלו על קברו שיקילו מעליו עול הדינים שמכבידי' על הנפטר כל ימי ז' אבילות וכמו שאומרי' השכבות והרח"ו גרס "בעותין" או "בעותא" ופי' ג"כ שתתפלל עלי להצילנו מדינא דקברא ע"ש וע"ז י"ל נראה כונת הס' חסידי' ג"כ כפי נוסח החדש מכת"י כשמבקשי' "עליהם" הם מתפללי' על החיים ג"כ. אמנם כפי מ"ש שם בס' חסידי' מקודם באותו דיבור (בנוסח הישן וגם בנוסח החדש מכת"י) וז"ל כי הנאה יש למתי' שאוהבי' הולכי' על קבריהם ומבקשי' לנשמתן טובה ומטיבין להם באותו עולם וכו' עכ"ל והנה הלשון ומבקשי' לנשמתן טובה ומטיבין להם באותו עולם משמע שמבקשי' לנשמת המתי' שיעשו לנו טובה והם מטיבי' ומשתדלי' בעד זה באותו עולם העליון וע"ז סיים וגם כשמבקשי' "עליהם" (כפי נוסח מכת"י) הם מתפללי' על החיי' היינו שיתפללו שם החיי' על קברם ויבקשו על קברם בעד המתים לטובת נשמתם ובעד זה הם מתפללי' על החיי' שם בעולם העליון בעד צרכנו וכפי נוסח הישן שמסיי' בסיפא וגם כשמבקשי' "מהם" (ולא "עליהם") כנ"ל על כרחך הכונה ברישא ומבקשים לנשמתם טובה ומטיבין להם באותו עולם היינו שהחיי' מבקשים ומתפללים טובה בעד נשמתם ומטיבים להם בעולם העליון ע"י תפלה זו (וכמ"ש בה' יוהכ"פ סי' תרכ"א סעיף ו' וע"ש במ"א ס"ק ו') וע"ז מסיים וגם כשמבקשים מהם (היינו שמבקשים מהם טובתנו להמליץ בעדנו) הם מתפללים בעד החיים דאל"כ וברישא כונתו ג"כ ומבקשים לנשמתם טובתינו שימליצו בעדנו ומטיבים להם באותו העולם א"כ מה זה שמסיים בלשונו וגם כשמבקשים מהם הם מתפללים בעד החיים הא זה קאמר כבר ברישא א"ו הכונה כמו שכתבתי דברישא כונתו שאנו מתפללים לטובת נשמתם כנז'. וזה נכון יותר כפי נוסח הישן (הנמצא בס"ח סי' תנ"א עד כה) עכ"פ לשני הנוסחות נמצא כונתו (או ברישא או בסיפא) שמבקשים מהם טובותינו ג"כ להמליץ בעדנו כנז' וא"כ נכונים דברי המהר"ם שיק שבס"ח נראה כנוסחת המענה לשון שמבקשים להמתים להמליץ בעדנו. וכן בהך דהזוהר פ' ויחי שפירשו דתיבעי בעותך עלי היינו שיתפללו על מנוחתו וטובת נשמתו הנה הביא שם ג"כ באור החמה בשם הרמ"ק זצ"ל וז"ל ותבעי בעותך לכאורה משמע שיתפלל על מנוחת ר' יצחק וטעם ז' ימים שמא התפלה מועלת עד ז' ימים ולי נראה שהענין על תפלת צרכיו כמו שאנו משתטחין על קברי הצדיקים על צורכי העולם כמו על הגשם וכדומה והצדיקים הם באים אל האבות וזוכים למעלה גדולה ע"ז ומנוחתם מתחדשת עד ז' ימים וכו' עכ"ל מהרמ"ק זצ"ל הרי דר' יצחק ביקש מאתו שיבא על קברו למיבעי' בעותי' תפלת צרכיו בגשמיות וזה יהי' לו הניי' בעולם העליון. בהא נחיתנא בהא סליקנא שאין חשש איסור וכמו שביארנו לעיל מדחז"ל בש"ס הרבה פעמים ודלא כס' חיי אדם וס' ארץ חמדה שהחמירו בזה. ואדרבא מצוה איכא כנ"ל.
/קונטרס שירי מנחה/: שוב ראיתי בשו"ת בנין ציון קמא להג' מהר"י עטלינגער ז"ל (קמא סי' ס"ז) שכ' בתוך דבריו וז"ל והרי אפילו לדרוש מן המת בקבר מותר כמו שמצינו גדולי האמוראים שעשו כן כל שאינו דורש לגוף המת רק לרוח כמבואר ביו"ד (סי' קע"ט) ועיי' בש"ך (ס"ק י"ז) הרי שאין בידינו לאסור בענינים כאלו רק מה שאסרה התורה בפירוש עכ"ל והיינו דפשיטא לי' ג"כ כדברינו הנ"ל בזה:
והנה ברמב"ן (פ' חיי) וז"ל ועוד כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות כאשר אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים עכ"ל והיינו נראה ג"כ לכבדם ע"י שנבקר קבורתם ולהשתטח בתפלה במקום כבודם כמו שהלך כלב על קברי אבות. וגם נראה מזה ראי' כד' הרדב"ז בפי' הרמב"ם שהבאתי לעיל דלא יפנה את הקברות היינו לפתוח הקבר אבל להשתטח מותר דאל"כ ואם הבפי' בד' הרמב"ם שם במ"ש ולא יפנה אדם לבקר הקברות קאי על שלפניו והצדיקים אין בונין להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זכרונם א"כ מכ"ש על קברי אבות אשר דבריהם וזכרונותיהם ומעשיהם הם בכל ספר בראשית ובכל התורה ואם זהו הפי' ברמב"ם כנז' א"כ למה הודיענו התורה מקום קברות אבותינו הלא טוב יותר שלא לדעת כדי שלא יפנה לבקר קבורתם כי דבריהם (בתורה) המה זכרונם והי' מזה לחנם פלוגתא בין הרמב"ם והרמב"ן כנז' א"ו כפי' הרדב"ז דרק לפתוח הקבר כונתו דזה אסור אבל השתטחות מנהג ומצוה איכא וזי"ע /ע"כ/:
ומחי' חיים יתן לנו חיים ארוכים וטובים וישמור צאתנו ובואנו לחיים ולשלום, וזכות הקדושים אשר בארץ יגן עלינו בכל משאלותינו:

לעו"ז
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קסב
אם רשאין לפנות המת כדי שיוכלו הבנים לילך על קברו לפעמים ערב חג השבועות תשכ"ג. מע"כ ידידי הנכבד מר ר' יצחק ברוידי שליט"א.

הנה בדבר לפנות ארונו של אביו ע"ה מעקראן לנוא יארק באשר שכל בניו נמצאים בנוא יארק וקשה להם ליסע לעקראן לילך על קברו כנהוג, פשוט שאסור שפינוי זה אינו לכבוד המת אלא להקל על הבנים כשירצו לילך על קברי אבות. ובעצם כל הליכה על קבר אבות אינו חיוב ולכתבי האר"י שהביא המג"א סימן תקנ"ט ס"ק ט"ו אין לילך כלל לביה"ק אף לצורך בקור על קברי אבות. אבל אף שהעולם נוהגין לילך על קברי אבות וחושבין זה לכבוד אב אין זה כבוד המת ששייך להתיר הפינוי בשביל זה אף אם לא יוכלו כלל לילך על קברי אבות לעולם, שלא בשביל כל כבוד הנדמה לאדם מתירין לפנות כמפורש בש"ך יו"ד סימן שס"ג סק"ב דרק משום כבוד לקברו אצל אבותיו מפנים ולא משום כבוד אחר, וכ"ש בשביל כבוד זה דלהמג"א בשם כתבי האר"י אינו מן הראוי לילך כלל שאסור לפנותו. ידידו, משה פיינשטיין.

[עזריאל ברגר]

א. יישר כח.
ב. יש מקורות אחרים שמדברים על שלילת ההליכה לבית החיים דווקא בת"ב, ועל ידיהם טעיתי כאן.

[יוֹסֵפֶר]

ר' חיימקה יישר כח!! וברשותך אערוך מעט יותר בקצרה:
דעת הגה"ק המנחת אלעזר ממונקאטש (שו"ת מנחת אלעזר חלק א סימן סח) שכל שהולך לצורך מצוה מותר גם לדעת האר"י וכפי שהאר"י עצמו כתב שלהלוית המת מותר. ומבאר משום שומר מצווה לא ידע דבר רע, אלא שמרחיב זאת לכל דבר שהוא ענין כגון הליכה לקבר הצדיק ועליה לקבר ביארצייט. וז"ל:

ומ"ש בסידור האריז"ל שלא לילך על הקברות בכל עת מחמת הרוחות ב"א המצויים שלא יתגרו בו הנה דייקו בלשונם שלא לילך בכל עת ובכל שעה והיינו שלא לצורך וכמ"ש שם בלשונו דמלבד לצורך הלוית המת וממילא ה"ה שאר מצוה והשתטחות על קברי צדיקים אף שיצטרך בע"כ לעבור דרך שארי הקברים הוי שומר מצוה לא ידע דבר רע ושלוחי מצוה אינן ניזוקין בגופן כ"ש בנשמתם הן בהליכתם והן בחזירתם, ואדרבא יושעו בזכותם ויתקבל תפלתם בכל משאלותם לטובה. וכמה ענינים בזה בה בהאריז"ל גודל ענין ההשתטחות בער"ח וט"ו לחודש וע' רש"י סוף יבמות ד"ה תלתא דרגילי בשם תשובת הגאונים שבאים ביום היא"צ של אדם גדול מתכנסים הת"ח מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם ע"ש וכן בש"ע יו"ד סי' שד"מ סעי' כ' וז"ל המחבר וביום הז' עולין לבית הקברות ומבקרין ומשכיבין אותו וכן ביום שלשים ותכלית י"ב חודש מבקרין ומשכיבין אותו ע' באה"ג דהיינו שאומרים הזכרה ותפלה שם בעבורו וכן בש"ע ה' ת"ב וה' ר"ה ויוהכ"פ לילך בער"ה יו"כ על בית החיים להתפלל שמה עכ"פ כיון שהוא מדינא דש"ע ובפרט על קברי הצדיקים וזהו כבוד הצדיקים וכבוד אבותינו הטובים וכן על קברי אבותיו הכשרים ויר"א אף שלא הי' צדיקים מופלגים מ"מ המעיין בס' חסידים גודל ההניי' שיש למתים כשבאים קרוביהם על קבריהם בודאי הוי בכלל מצות כיבוד או"א מכבדו בחייו מכבדו במותו וכ"כ הראשית חכמה (אשר גורי האריז"ל הזהירו לידבק נפשנו בו) שטוב להשתטח על קברי הצדיקים שיתפללו בעדו גם שע"י כן כשהולך לביה"ק יזכור יום המיתה ויכנע לבו עכ"ד. ע"כ בודאי בעל כרחך זכות המצוה יגן ולא ידע דבר וזה שכ' בסידור שלא לילך בכ"ע ובכל שעה על הביה"ק היינו שלא לצורך מצוה כנז' כי אז אין עליו המצוה שיגן ויש לחוש מהרוחות ל"ע. אך הנה ראיתי בס' שער היחודים ותיקון עונות (דפוס קארעץ תק"מ ודפוס לבוב תרט"ו) שכ' ליזהר האדם מאוד שלא ישתטח על קברי הצדיקים הסמוכים לקברי אנשים אחרים שאינם הגונים או הסמוכים אל קברי גויים שלא יתדבקו בו הקליפות ח"ו זולת אם נטהר כבר מחטאת נעוריו ר"ל וסומך על מעשיו הגדולים עכת"ד ע"ש. אמנם המעיין בדבריו יראה כי עיקר הקפידא רק למי שעושה יחודים על קבר הצדיק להתדבק בו בנר"נ לגלות להם מקבריהם מה שצריכים כמו שעשו תלמידי האריז"ל עפ"י מצותו וכמבואר בשער הגלגולים ובשאר הכתבים וכמ"ש שם בלשונו בשער היחודים שיש לחוש לזה בעת התדבקות האדם ע"י יחודים עם נפש הצדיק כי אפי' ביחוד דק"ש אנחנו אומרים בשכמל"ו בלחש כדי שלא ידבק בו זר כ"ש ביחוד פרטי של אדם עכ"ל וכן עוד שם בזה. אבל ההולכים כפשוטו לעורר רחמים שימליצו טוב בעדנו וכמבואר בזוה"ק ומשברים לבם שם בתשובה בבכי ובתחנונים ע"כ בודאי אין חשש כ"כ. וגם אם נאמר שכונתו גם על ההולכים כפשוטם. הנה הלא יהי' דבריו סותרים לדחז"ל במס' תענית שאמרו לילך על הקברות בתעניות וכ"פ בש"ע וכן בזוה"ק ובס"ח ובכל המקומות הנ"ל שהבאתי וכי צוו לנו חז"ל דבר לתקלה לנו לדיבוק רוחות בנפשותינו ח"ו א"ו כיון ששומר מצוה לא ידע דבר רע כנז' ע"כ אין תקלה כלל ע"כ בודאי הוא כן בענין השתטחות וגם כיון שס' שער היחודים ההוא מד' קארעץ הנ"ל אינו משמונה שערים למהרח"ו ז"ל שסידר בנו מהר"ש וויטאל ז"ל וכבר כתב הג"מ חיד"א זצ"ל ודעימי' שאר הגדולים ומקובלים ז"ל שרק עליהם יש לסמוך (ובמ"א כ' מזה וע' מ"ש בהקדמת לסידור חמדת ישראל למהר"ש וויטאל זי"ע) ועל האחרים אין להעמיד כ"כ יסוד ובנין על לשונם בדיוק כ"כ וכיון שבשער השביעי משמונה שערים שער רוה"ק ליחודים למהרח"ו ז"ל לא נמצא לשון זה ונוסף אח"כ מהאחרונים ע"כ אין להקפיד כ"כ ובפרט שכ' בעצמו שם בשער היחודים ד' קארעץ מלבד לצורך מצות הלוית המת וא"כ ה"ה מצות הליכה על הקברים והשתטחות שמבואר בס' חסידים ובש"ע ובכל הספרים ג"כ שומר מצוה הוא שאינן ניזוקין בין בהליכתן ובין בחזירתן כנז': /קונטרס שירי מנחה/: ובמהרי"ל (הל' ר"ה) כ' וז"ל ודרש שכל אדם ילך לבית הקברות להשתטח על קברי צדיקים בערב ר"ה ובמקום סכנה אין צורך עכ"ל הרי שדרש מהרי"ל למצוה לעשות כן לילך על קברי צדיקים ולא מטעם מנהגא לבד דא"כ לא הי' צריך להזהיר בדרשתו שכל אדם ילך על קברי הצדיקים וא"כ הוי שומר מצוה לא ידע דבר רע בענין הרוחות כנ"ל ואין סתירה עם דברי מהרח"ו כיון דמהרי"ל כ' הליכה על קברי הצדיקים וזהו מצוה כנז'. ומ"ש במהרי"ל ובמקום סכנה אין צריך נראה פשוט כונתו כמו שהי' אז בימיהם בארץ אשכנז סכנת הגויים הפראים המכים וזורקים אבנים וכיוצא כשהולכים יהודים מחוץ לעיר לביה"ק והי' אז שכיחא היזקא וכעין דאמרו בפסחים (דף ח' ע"ב) היכא דשכיח היזקא שאני דל"ש בכה"ג שומר מצוה וכו' ושלוחי מצוה אינן ניזוקין (כדאמרי' שם בפסחים) ע"כ פטור ממצוה בכה"ג [ועיין מ"ש בנמאו"ח סי' תקנ"ט ס"ק ג'] /ע"כ/. והנה בשער רוה"ק הנז' וכן בס' מאה קשיטה להרמ"א מפאנו זצ"ל (בתיקוני תשובה בסופו פי"ט) כ' שהאריז"ל אמר לא' מתלמידיו אשר חטא על מת שבזוהו אחר מותו ואינו זוכר היכן הוא קברו בדיוק אלא הוא יודע חלקת השדה אשר הוא קבור שם בשכונת קברות ותיקן שילך שם לבית הקברות ויקיפנו רחוק מארבע רוחותיו ד"א תמיד כדי שלא יאחזו בו נגעי ב"א המצויים שם ובסיום ההקפה יאמר וכו' ותכף ירוץ וכו' עכ"ל תנא דווקנא בלישני' הרמ"ע זצ"ל. והנה לכאו' מזה סתירה לדברינו דגם לדבר מצוה לבקש מחילה חששו שלא ילך על הקברות רק ברחוק ד"א. אך ז"א סתירה. ואדרבא י"ל דעפי"ז נכון יותר דלכאו' קשה מאוד דמה נ"מ במה שהודענו בארוכה שלא הי' יודע מקום קברו בדיוק רק יודע חלקת השדה אשר הוא קבור (היינו הביה"ח בכללו) הא גם אם הי' יודע מקום קברו לא הי' לו לכנס פנימה בבית החיים מחמת נגעי ב"א שלא יאחזו בו כמ"ש שם א"ו ברור דאם הי' יודע מקום קברו בדיוק הי' לו לילך לשם פנימה על קברו ממש גם אם הוא בתוך שכונת הקברות כיון שהוא לצורך מצוה לבקש מחילה כדינא על קברו אז שומר מצוה לא ידע דבר רע כנ"ל משא"כ כשלא הי' יודע כלל מקום קברו שם א"כ למה לו לילך לשם פנימה וכיון דלא הוי צורך מצוה יש חשש דיבוק נגעי ב"א ע"כ צוה לו שיעמוד רק ברחוק ד"א מהביה"ח בכללו ויעשה שם כנז' וזה ברור בעה"י וזולת זה קשה מאוד לשונו כנז'..

ולכאו' דבריו דלא כהמג"א, שהרי המג"א הביא דברי האר"י אצל הלכות ת"ב, ואילו בדברי המנחת אלעזר משמע שכל שהוזכר הדין בשו"ע שוב הוי דבר מצווה שאינו ניזוק. ויל"ע.



אכן בדברי הגאון רבי משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קסב) נראה שמצדד לנהוג בכך איסור, ואף ביארצייט של אביו, וז"ל:

אם רשאין לפנות המת כדי שיוכלו הבנים לילך על קברו לפעמים ערב חג השבועות תשכ"ג. מע"כ ידידי הנכבד מר ר' יצחק ברוידי שליט"א.
הנה בדבר לפנות ארונו של אביו ע"ה מעקראן לנוא יארק באשר שכל בניו נמצאים בנוא יארק וקשה להם ליסע לעקראן לילך על קברו כנהוג, פשוט שאסור שפינוי זה אינו לכבוד המת אלא להקל על הבנים כשירצו לילך על קברי אבות. ובעצם כל הליכה על קבר אבות אינו חיוב ולכתבי האר"י שהביא המג"א סימן תקנ"ט ס"ק ט"ו אין לילך כלל לביה"ק אף לצורך בקור על קברי אבות. אבל אף שהעולם נוהגין לילך על קברי אבות וחושבין זה לכבוד אב אין זה כבוד המת ששייך להתיר הפינוי בשביל זה אף אם לא יוכלו כלל לילך על קברי אבות לעולם, שלא בשביל כל כבוד הנדמה לאדם מתירין לפנות כמפורש בש"ך יו"ד סימן שס"ג סק"ב דרק משום כבוד לקברו אצל אבותיו מפנים ולא משום כבוד אחר, וכ"ש בשביל כבוד זה דלהמג"א בשם כתבי האר"י אינו מן הראוי לילך כלל שאסור לפנותו. ידידו, משה פיינשטיין.

ואסיים כפתיחתי בתחילה, שכן גם פסק המשנה ברורה שיש להתרחק ד' אמות.
ואכתי עדיין צ"ע קצת מפני מה רבים מאד עולים לקברים אף שלא בשעת הלוית המת, ונהגו בזה דלא כהמ"ב, אלא שיתכן שבדברים מכתבי האר"י מרגישים פחות מחוייבים למ"ב מאשר לאדמו"ר ממונקאטש. וצ"ע.

[חיימקה]

אציין לך עוד דוגמא פשוטה שהעולם לא נוהג כמ"ב בביה"ק
סי' עא ס"ק טו - אין לומר קדיש בתוך ד"א של מת משום לועג לרש, ומקורו טהור מהש"ך ביור"ד סי' שעו.
לעו"ז בגשה"ח פט"ז ס"ו התיר.
עכשיו תעשה סקר קטן מי נוהג כמ"ב ומי כגשה"ח.

[לענין]

הנושא הנ"ל, אודות דעת האריז"ל בענין הליכה לבית החיים, ושיטת המנחת אלעזר וכו', נתבארו כהוגן בספר 'לקדושים אשר בארץ', של הרב יעקב הלל שליט"א, נמצא באוצר.

[תורה מפוארת]

שבט הלוי (ח"ז סי' קצ"ב)
ברמב"ם פ"ד ה"ד מהל' אבל בדין לא יפנה אדם לבקר הקברות ובשו"ע יו"ד סי' שצ"ד.
בתשובת הריב"ש סי' תכ"א נתקשה השואל בלשון הרמב"ם פ"ד ה"ד מהל' אבל - ולא יפנה אדם לבקר הקברות - וכ' הריב"ש דהלשון סתום - וגם איכא שינוי בנוסח שכ' ולא יפנה אדם לבית הקברות - וכ' הריב"ש דהלשון מחובר ללשון הרמב"ם של מעלה מה שכ' שאין עושין נפש לצדיקים והוא הבנין שעושים על הקבר כדי שיהי' נזכר וכו', ולא יפנה אדם לבית הקברות, כלומר שאין להביט אל בית הקברות, ולבנין שעל קבריהם כי אם למעשיהם, ואף לפי הנוסחא הכתוב בה לבקר הקברות כך פירושה ע"ש, ועיין הלשון בכ"מ.
ובעניותי דלפי הנ"ל דבר גדול משמיענו הרמב"ם בזה דלפי פשוטן של דברים למה להזכיר בית הקברות ולא קבר הצדיקים אבל ראה אני בהמונים שכל התקשרותם בצדיקים ובדור ההולך במה שמבקרים הרבה בביה"ק, וישנם אנשים שכל עבודתם בזה שהולכים מביה"ק לביה"ק וזה לא נכון עפה"ת שאעפ"י שמקום מסוגל הוא לתפלה ומקום הצדיקים אדמת קודש אבל עוד הרבה יותר מזה דברי תורתם והוראתם בבחינת אגורה באהליך עולמים, וע"כ נקט הרמב"ם ולא יפנה כי לשון פינוי מורה על הפינוי התמידי ועיקרי כמו ארז"ל אפנה מכל עסקי ואתן פני באיש ההוא ובמשפחתו, וכמו אל תפנו אל האלילים, לשלול מי שפונה מכל עסקים ודעתו רק לבית הקברות.