הרמ"א בהל' ת"ב (או"ח תקנ"ט י) כתב- והולכים על הקברות.
וכתב מרן המשנ"ב- (סקמ"א) וכל זה היינו לילך לבית הקברות בריחוק ד' אמות, אבל לא על הקברות ממש אפילו קברי ישראל, כי יש לחוש שיתדבקו בו החיצונים. עכ"ל.
וצ"ע מדוע הרבה לא נוהגים כן אחר שכך פסק המ"ב
טעות בידך! כל הנוהגים ללכת לבית הקברות בתשעה באב מקפידים לשמור מרחק מן הקברות.יוֹסֶפֶר כתב:צ"ע מדוע הרבה לא נוהגים כן?
ביקורת תהיה כתב:טעות בידך! כל הנוהגים ללכת לבית הקברות בתשעה באב מקפידים לשמור מרחק מן הקברות.יוֹסֶפֶר כתב:צ"ע מדוע הרבה לא נוהגים כן?
עזריאל ברגר כתב:ביקורת תהיה כתב:טעות בידך! כל הנוהגים ללכת לבית הקברות בתשעה באב מקפידים לשמור מרחק מן הקברות.יוֹסֶפֶר כתב:צ"ע מדוע הרבה לא נוהגים כן?
נראה לי שטעותו היא שחשב שזו זהירות כל השנה.
ולא היא, אלא בתשעה באב בלבד.
ומ"ש בסידור האריז"ל שלא לילך על הקברות בכל עת מחמת הרוחות ב"א המצויים שלא יתגרו בו הנה דייקו בלשונם שלא לילך בכל עת ובכל שעה והיינו שלא לצורך וכמ"ש שם בלשונו דמלבד לצורך הלוית המת וממילא ה"ה שאר מצוה והשתטחות על קברי צדיקים אף שיצטרך בע"כ לעבור דרך שארי הקברים הוי שומר מצוה לא ידע דבר רע ושלוחי מצוה אינן ניזוקין בגופן כ"ש בנשמתם הן בהליכתם והן בחזירתם, ואדרבא יושעו בזכותם ויתקבל תפלתם בכל משאלותם לטובה. וכמה ענינים בזה בה בהאריז"ל גודל ענין ההשתטחות בער"ח וט"ו לחודש וע' רש"י סוף יבמות ד"ה תלתא דרגילי בשם תשובת הגאונים שבאים ביום היא"צ של אדם גדול מתכנסים הת"ח מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם ע"ש וכן בש"ע יו"ד סי' שד"מ סעי' כ' וז"ל המחבר וביום הז' עולין לבית הקברות ומבקרין ומשכיבין אותו וכן ביום שלשים ותכלית י"ב חודש מבקרין ומשכיבין אותו ע' באה"ג דהיינו שאומרים הזכרה ותפלה שם בעבורו וכן בש"ע ה' ת"ב וה' ר"ה ויוהכ"פ לילך בער"ה יו"כ על בית החיים להתפלל שמה עכ"פ כיון שהוא מדינא דש"ע ובפרט על קברי הצדיקים וזהו כבוד הצדיקים וכבוד אבותינו הטובים וכן על קברי אבותיו הכשרים ויר"א אף שלא הי' צדיקים מופלגים מ"מ המעיין בס' חסידים גודל ההניי' שיש למתים כשבאים קרוביהם על קבריהם בודאי הוי בכלל מצות כיבוד או"א מכבדו בחייו מכבדו במותו וכ"כ הראשית חכמה (אשר גורי האריז"ל הזהירו לידבק נפשנו בו) שטוב להשתטח על קברי הצדיקים שיתפללו בעדו גם שע"י כן כשהולך לביה"ק יזכור יום המיתה ויכנע לבו עכ"ד. ע"כ בודאי בעל כרחך זכות המצוה יגן ולא ידע דבר וזה שכ' בסידור שלא לילך בכ"ע ובכל שעה על הביה"ק היינו שלא לצורך מצוה כנז' כי אז אין עליו המצוה שיגן ויש לחוש מהרוחות ל"ע. אך הנה ראיתי בס' שער היחודים ותיקון עונות (דפוס קארעץ תק"מ ודפוס לבוב תרט"ו) שכ' ליזהר האדם מאוד שלא ישתטח על קברי הצדיקים הסמוכים לקברי אנשים אחרים שאינם הגונים או הסמוכים אל קברי גויים שלא יתדבקו בו הקליפות ח"ו זולת אם נטהר כבר מחטאת נעוריו ר"ל וסומך על מעשיו הגדולים עכת"ד ע"ש. אמנם המעיין בדבריו יראה כי עיקר הקפידא רק למי שעושה יחודים על קבר הצדיק להתדבק בו בנר"נ לגלות להם מקבריהם מה שצריכים כמו שעשו תלמידי האריז"ל עפ"י מצותו וכמבואר בשער הגלגולים ובשאר הכתבים וכמ"ש שם בלשונו בשער היחודים שיש לחוש לזה בעת התדבקות האדם ע"י יחודים עם נפש הצדיק כי אפי' ביחוד דק"ש אנחנו אומרים בשכמל"ו בלחש כדי שלא ידבק בו זר כ"ש ביחוד פרטי של אדם עכ"ל וכן עוד שם בזה. אבל ההולכים כפשוטו לעורר רחמים שימליצו טוב בעדנו וכמבואר בזוה"ק ומשברים לבם שם בתשובה בבכי ובתחנונים ע"כ בודאי אין חשש כ"כ. וגם אם נאמר שכונתו גם על ההולכים כפשוטם. הנה הלא יהי' דבריו סותרים לדחז"ל במס' תענית שאמרו לילך על הקברות בתעניות וכ"פ בש"ע וכן בזוה"ק ובס"ח ובכל המקומות הנ"ל שהבאתי וכי צוו לנו חז"ל דבר לתקלה לנו לדיבוק רוחות בנפשותינו ח"ו א"ו כיון ששומר מצוה לא ידע דבר רע כנז' ע"כ אין תקלה כלל ע"כ בודאי הוא כן בענין השתטחות וגם כיון שס' שער היחודים ההוא מד' קארעץ הנ"ל אינו משמונה שערים למהרח"ו ז"ל שסידר בנו מהר"ש וויטאל ז"ל וכבר כתב הג"מ חיד"א זצ"ל ודעימי' שאר הגדולים ומקובלים ז"ל שרק עליהם יש לסמוך (ובמ"א כ' מזה וע' מ"ש בהקדמת לסידור חמדת ישראל למהר"ש וויטאל זי"ע) ועל האחרים אין להעמיד כ"כ יסוד ובנין על לשונם בדיוק כ"כ וכיון שבשער השביעי משמונה שערים שער רוה"ק ליחודים למהרח"ו ז"ל לא נמצא לשון זה ונוסף אח"כ מהאחרונים ע"כ אין להקפיד כ"כ ובפרט שכ' בעצמו שם בשער היחודים ד' קארעץ מלבד לצורך מצות הלוית המת וא"כ ה"ה מצות הליכה על הקברים והשתטחות שמבואר בס' חסידים ובש"ע ובכל הספרים ג"כ שומר מצוה הוא שאינן ניזוקין בין בהליכתן ובין בחזירתן כנז': /קונטרס שירי מנחה/: ובמהרי"ל (הל' ר"ה) כ' וז"ל ודרש שכל אדם ילך לבית הקברות להשתטח על קברי צדיקים בערב ר"ה ובמקום סכנה אין צורך עכ"ל הרי שדרש מהרי"ל למצוה לעשות כן לילך על קברי צדיקים ולא מטעם מנהגא לבד דא"כ לא הי' צריך להזהיר בדרשתו שכל אדם ילך על קברי הצדיקים וא"כ הוי שומר מצוה לא ידע דבר רע בענין הרוחות כנ"ל ואין סתירה עם דברי מהרח"ו כיון דמהרי"ל כ' הליכה על קברי הצדיקים וזהו מצוה כנז'. ומ"ש במהרי"ל ובמקום סכנה אין צריך נראה פשוט כונתו כמו שהי' אז בימיהם בארץ אשכנז סכנת הגויים הפראים המכים וזורקים אבנים וכיוצא כשהולכים יהודים מחוץ לעיר לביה"ק והי' אז שכיחא היזקא וכעין דאמרו בפסחים (דף ח' ע"ב) היכא דשכיח היזקא שאני דל"ש בכה"ג שומר מצוה וכו' ושלוחי מצוה אינן ניזוקין (כדאמרי' שם בפסחים) ע"כ פטור ממצוה בכה"ג [ועיין מ"ש בנמאו"ח סי' תקנ"ט ס"ק ג'] /ע"כ/. והנה בשער רוה"ק הנז' וכן בס' מאה קשיטה להרמ"א מפאנו זצ"ל (בתיקוני תשובה בסופו פי"ט) כ' שהאריז"ל אמר לא' מתלמידיו אשר חטא על מת שבזוהו אחר מותו ואינו זוכר היכן הוא קברו בדיוק אלא הוא יודע חלקת השדה אשר הוא קבור שם בשכונת קברות ותיקן שילך שם לבית הקברות ויקיפנו רחוק מארבע רוחותיו ד"א תמיד כדי שלא יאחזו בו נגעי ב"א המצויים שם ובסיום ההקפה יאמר וכו' ותכף ירוץ וכו' עכ"ל תנא דווקנא בלישני' הרמ"ע זצ"ל. והנה לכאו' מזה סתירה לדברינו דגם לדבר מצוה לבקש מחילה חששו שלא ילך על הקברות רק ברחוק ד"א. אך ז"א סתירה. ואדרבא י"ל דעפי"ז נכון יותר דלכאו' קשה מאוד דמה נ"מ במה שהודענו בארוכה שלא הי' יודע מקום קברו בדיוק רק יודע חלקת השדה אשר הוא קבור (היינו הביה"ח בכללו) הא גם אם הי' יודע מקום קברו לא הי' לו לכנס פנימה בבית החיים מחמת נגעי ב"א שלא יאחזו בו כמ"ש שם א"ו ברור דאם הי' יודע מקום קברו בדיוק הי' לו לילך לשם פנימה על קברו ממש גם אם הוא בתוך שכונת הקברות כיון שהוא לצורך מצוה לבקש מחילה כדינא על קברו אז שומר מצוה לא ידע דבר רע כנ"ל משא"כ כשלא הי' יודע כלל מקום קברו שם א"כ למה לו לילך לשם פנימה וכיון דלא הוי צורך מצוה יש חשש דיבוק נגעי ב"א ע"כ צוה לו שיעמוד רק ברחוק ד"א מהביה"ח בכללו ויעשה שם כנז' וזה ברור בעה"י וזולת זה קשה מאוד לשונו כנז'..
אם רשאין לפנות המת כדי שיוכלו הבנים לילך על קברו לפעמים ערב חג השבועות תשכ"ג. מע"כ ידידי הנכבד מר ר' יצחק ברוידי שליט"א.
הנה בדבר לפנות ארונו של אביו ע"ה מעקראן לנוא יארק באשר שכל בניו נמצאים בנוא יארק וקשה להם ליסע לעקראן לילך על קברו כנהוג, פשוט שאסור שפינוי זה אינו לכבוד המת אלא להקל על הבנים כשירצו לילך על קברי אבות. ובעצם כל הליכה על קבר אבות אינו חיוב ולכתבי האר"י שהביא המג"א סימן תקנ"ט ס"ק ט"ו אין לילך כלל לביה"ק אף לצורך בקור על קברי אבות. אבל אף שהעולם נוהגין לילך על קברי אבות וחושבין זה לכבוד אב אין זה כבוד המת ששייך להתיר הפינוי בשביל זה אף אם לא יוכלו כלל לילך על קברי אבות לעולם, שלא בשביל כל כבוד הנדמה לאדם מתירין לפנות כמפורש בש"ך יו"ד סימן שס"ג סק"ב דרק משום כבוד לקברו אצל אבותיו מפנים ולא משום כבוד אחר, וכ"ש בשביל כבוד זה דלהמג"א בשם כתבי האר"י אינו מן הראוי לילך כלל שאסור לפנותו. ידידו, משה פיינשטיין.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 497 אורחים