ראש צורים כתב:עזריאל ברגר כתב:אולי בגלל שהתחיל את הביעור לפני החג?
אבל אם זו הסיבה היחידה, אז גר שנתגייר במועד ומצא חמץ ברשותו - יברך "לבער".
כדבריך משמע מנו"כ השו"ע, שמדובר שכבר ביטל אלא שמצא חמץ נוסף, אמנם מפשטות לשונו משמע שמדובר בהזיד ולא בדק כלל קודם הפסח ולא קיים את המצווה כלל.
גם מנימוקו של הרמב"ם קשה, שכותב שמברך כל עוד מצוות תשביתו רלוונטית, ורק לאחר הרגל אינו מברך כי החמץ אסור כקנס מדרבנן. נראה שמברך על ביעור בגלל שבודק בחג, ולא בגלל שכבר בדק לפניו. (כמובן שלאחר החג אינו מברך אף אם התחיל לפני החג).
בד"א
לכאורה אי לאו דברי הנודע ביהודה מה פשר רמב"ם זה הרי מברך עתה על ביעור חמץ וכשימצא הרי יעבור כפי שכתב בפ"ג ה"ח "לפיכך אם לא בטל קודם שש ומשש שעות ולמעלה מצא חמץ שהיה דעתו עליו והיה בלבו ושכחו בשעת הביעור ולא בערו הרי זה עבר על לא יראה ולא ימצא שהרי לא ביער ולא בטל"
אלא דבנושא כליו של הרמב"ם משמע דעדיין מדובר על בל יראה ולא על מי שכבר ביטל [אלא א"כ נדחוק בהם דכונתם דלא יראה הוא בכדי שלא יבוא לידי מכשול דאכילה]
ואולי דעת הרמבם כדברי התוספות דאחרי שמצא חמץ ובדעתו לבער שוב אינו עובר גם בחג
ואז נחלק בין אם מצא חמץ ללא שבדק שכתב הרמב"ם דעובר לבין שעדיין לא מצא ובודק במועד כדי לבערו דכיון דנתן דעתו לבער שוב אינו עובר ולא יעבור ואז יתאים לשון "על ביעור" .[וצ"ב]
מכיון שזה ברור לדעת הרמב"ם לפחות לגרסא שבידינו דאין מצות תשביתו אלא קודם החג דהיינו ביטול כפי שכתב הרמבם "ומהי השבתה זו שיבטלנו בליבו וכו, !תשביתו = ביטול ובתוך החג כבר אינו ברשותו בכדי שיבטלנו ומה שנשאר לדעת הר"ם בתוך החג הוא רק להנצל מבל יראה ולשורפו כדי שלא יכשל בו וכפי שכתב רשי בריש פסחים דכל עניין הבדיקה הוא כדי שלא יעבור על בל יראה .