לענין כתב:בדבר מה שנסתפקנו בו כמה פעמים, אם יש ענין לקיים מצוות על פי פשוטו של מקרא, במקום שחז"ל ביארו יפה את דרש הכתוב מהי המצוה העולה ממנו.
הנה כתב רבי אברהם בן הרמב"ם (המספיק לעובדי השם פרק ל), בדבר ענין קריאת שמע על המטה.
ומעודדים למען קריאת פרשה ראשונה מקרית שמע, בעקבות ברכה זו, משתי סיבות: האחת, להזכרת עיקר אמונת הייחוד ומה שמתלווה אליו, לפני השינה שהיא מעין מיתה, והשנייה, כדי לנהוג על - פי פשטיה דקרא באָמרו: "ובשכבך''.
והיא ראיה חשובה.
כעי"ז איתא באוצר הגאונים ברכות ד' חלק התשובות סימן יח: "תלמיד חכם אינו צריך, טעם ברור אמר בה, מה טעם חייבין ישראל לקרות על מיטתן כדי שיקיימו ובשכבך ובקומך, תלמידי חכמים ודאי כיון שתמיד עוסקין בתורה אין חייבין", ובהמשך התשובה כתבו שקריאת שמע על המיטה היא רשות.
ודוק שזו כוונתם, כפי שהבאת מר"א בן הרמב"ם, דאם כוונתם היא כמו שהובאה בראשונים שיטת הגאונים שתקנת קרי"ש עה"מ הוא משום שהיו קוראים קרי"ש בבית הכנסת מבעוד יום (כרש"י ריש ברכות) א"כ הוא פלא, מאי טעם ת"ח פטור ממנה, ולמה היא רשות לכל אדם. ואם כוונתם כרבי יהונתן מלוניל שם שתקנת קרי"ש עה"מ היא כדי לישון מתוך ד"ת ולכן ת"ח פטור א"כ מה כתבו שהיא כדי לקיים בשכבך.
אבל כוונתם ברורה שזהו מין תקנה של הידור מצוה ו"עניין" לקיים את פשטיה דקרא שאמר "בשכבך", ולכן הוא רק רשות, ולת"ח לא הצריכו עניין והידור זה משום שהוא עסוק בגרסתו תמיד ולא נבטלנו מתלמודו עבור זה. אי נמי, משום דעד כמה שנחתינן לפשטיה דקרא - פשטיה דקרא קאי כל הפרשה על לימוד התורה, "ושיננתם לבניך" וכו', ות"ח שעוסק בתלמודו תמיד מה יש לחייבו לקיים "קביעות עתים לתורה" זו של פעם בשכבו ופעם בקומו כפשטיה דקרא, ודוק.
וראה שם עוד באוצר הגאונים בסימן יז: "אמר ריב"ל אע"פ שקרא אדם ק"ש בבית הכנסת מצוה לקרותו על מטתו, והקורא לא אטרחוהו רבנן לישב על הקרקע אלא על מטתו, שכך אמרו חכמים צריך לקרות על מטתו ואתא רב אסי ואסמכה אקרא רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם, מה טעם כדי לקיים בשכבך".
שוב אומר שהוא תקנה דרבנן (ולא חובת קרי"ש דאורייתא כפי שהביאו הראשונים), ושהטעם הוא כדי לקיים בשכבך. ולכאורה זה פירוש הדברים, שזוהי תקנה דרבנן לקיים פשטיה דקרא.