בספר מקו"ח השיג על המג"א שכתב דיוצא בשיירה תוך ל' יום צריך לחזור ולבדוק, דליתא, דמנ"ל שצריך לפזר הוצאות רבות כ"כ על איסור דרבנן. עכ"ד.
וראיתי למי מהאחרונים (שאני עוסק בההדרת כתביו) שהעיר ע"ד, דהא כיבוד אב למ"ד משל בן צריך לפזר הוצאות רבות ע"ז, רק דאנן לא קי"ל כוותיה.
ולא הבנתי מה זו השגה, האם כוונתו דכיבוד אב משל בן הוא בודאי דרבנן בלבד?
[וידוע שיטת הראשונים דחיוב היתומים לפרוע חוב אביהם אינו אלא דרבנן וביארו אחרונים (רעק"א חת"ס ועוד) כיון דהוה כיבוד אב משל בן וכיון דקי"ל דאין חיוב אלא משל בן אינו אלא דרבנן, (וד"ז צריך הסבר א"כ לעולם יהיה חיוב דרבנן משל בן וזו לא שמענו) ומשמע דאם היה קי"ל דמשל בן, הוה דאורייתא].
תודה למסייעים.