יריחו ופתח תקווהרבי מאיר אוירבך רבה של ירושלים שעלה בשנת תרי"ט היה בין המעוררים הגדולים לגאול קרקעות בארץ ישראל ופעל ליישבם, עמד בראש קבוצה שביקשה לקנות קרקעות בסביבות יריחו, וכעדותו של ר' יושעה במאמר בעיתון הלבנון סיון תרל"ו:
ירושלים ת"ו לסדר וחי בהם לפ"ק.
באלה הימים נוסדה פה חברה חדשה מאנשים נכבדים וקנו את אדמת יריחו עיר התמרים, למען עבוד אותה ולהוציא לחמם ממנה. ראשי החברה הזאת המה: הרב הגאון הגדול וכו' מהו' מאיר אוירבאך נ"י, והרב הגביר מוהר"מ יפה, והגביר הסוחר הנכבד מוה"רר בן ציון ליאן והרב המופלג הסוחר החרוץ מוה"רר בנימין בינוש סאלאנט הי"ו. האדמה הזאת היא אדמת הממשלה, והפחה מושל העיר הוא מכר אותה. וזכרה אלוק להשר הישר באדם יעקאב פאסקאל וויצע קונזול האוסטרי אשר הוא היה בעזרתנו גם בדבר הזה. פעמים רבות הלך בעצמו ובכבודו אל פחת העיר וידבר על לבו אדות המכירה הזאת, גם הורהו איך יעשה להפק גם רצון אילי הארץ (איפינדיס) כי יסכימו גם המה על המכירה, והננו מצפים בכל יום כי יבא קיום על המכירה מהממשלה הרוממה בקושטא. ע"כ.
ובעיתון הדביר נכתב עליו אחר פטירתו: באחרית ימיו התחיל שוב לראות בנחמת הישוב, כי תלמידיו החובבים העובדים לא רפה ידם גם אחר עסק יריחו של הצליח, וגם הצרות הרעות והמרות שקרו את הרץ בשנים אלו, ובשנת תרל"ו יסדו מחדש את החברה "ישוב ארץ ישראל באה"ק הנקראת חברת האדמה וגאולת הארץ". והגאון הרמ"א הוסיף לתמוך בידם כבתחילה, ויאמץ את רוחם ויברכם: "האל הטוב יגמור בעדם לטובה... ותהי' לנס ולעיניים לכל אחב"י שר לאל ידם לעשות חיל בעבודה אדמת הקודש וגאולה תתנו לארץ, ואתערותא דלתתא יתעורר לעומתכם הבטחת הקב"ה "והארץ אזכור".
בתחילה חשבו לקרוא למקום - פתח תקווה.
- יריחו 1.png (36.61 KiB) נצפה 10852 פעמים
- יריחו 2.png (27.73 KiB) נצפה 10852 פעמים
את השם פתח תקווה הציע ר' יושעה ריבלין לר"מ אוירבך ונתן רמז שהוא עולה בגימ' אלף פחות אחד.
- פתח תקוה 999.jpg (24.74 KiB) נצפה 10249 פעמים
ובקול התור: וזהו סוד מעמק עכור ל"פתח תקוה" (הושע ב'). והוא טצ"ץ ביסוד, וכן בחושבנא.
ג. והנה לבסוף נכזבה תוכניתם, אך פעלו במקום זאת לקנות קרקעות וליישב את אדמות "פתח תקוה" ובין העומדים בראש החברה היו גם רבה של ירושלים המהרי"ל דיסקין.
והנה מנוסח התעודה של הרבנים שקנו את שטח המושבה פתח תקווה רואים שראו בזה ממש מצוות עשה מדברי סופרים של "שדות בכסף יקנו: וכך נכתב בה: ״לשם יחוד קוב״ה ושכינתי׳ הנני נותן כסף השדה שזכיתי לקנות חלק באדמת הקדש לקיים דברי אלקים חיים ע״י נביאו (ירמיהו) כמ׳׳ש שדות בכסף יקנו, וכדברי חז״ל כי מצוה גדולה וזכות נעלה מאד להפקיע קרקע בא׳׳י מיד נכרים, כן יזכני ה׳ מעוז צורי וישועתי לעבדה ולשמרה ולקיים מצות התלויות בארץ הק׳ כמצווה עלינו בתורת ה׳. ויהי נועם ה׳ אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו״ ובו׳.
מקור השם "פתח־תקווה" לקוח מספר הושע: „וְנָתַתִּי לָהּ אֶת־כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת־עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה” (ספר הושע, פרק ב', פסוק י"ז).
ובקול התור פ""ב: הבחינה הקמ"ט מקנ"ו הבחינות של משיח בן יוסף: שדות בכסף יקנו (ירמי׳ ל״ב) – גזירה זו הוא כעונש לכפר ״על מכרם בכסף צדיק״ (עמוס ב׳) שנאמר על יוסף וכל הענין של שדות יקנו הוא בסמיכות לפרק הקודם (ירמיה ל״א) ששם מדובר על ארבע התכונות של אפרים שהוא מב״י כמבואר לעיל (סימן א׳) בחינה אפרים בכורי.המתיישבים הראשונים של פתח־תקווה התכוונו בשנת תרל"ב להתיישב בסביבות העיר יריחו, ובכך להגשים את הנבואה המוזכרת בספר הושע בהקשר לעמק עכור הנמצא באזור זה. השם אותו בחרו המייסדים היה ביטוי לתקווה כי ניתן להפוך מקום מקולל ליישוב פורח. בסופו של דבר רכישת הקרקע בעמק עכור לא התבצעה. המתיישבים הגיעו לשפלה, רכשו את אדמות הכפר הערבי אוּמְלָבָּס וקראו למושבה החדשה בשם שתוכנן למושבה ביריחו – "פתח־תקווה". גם במקום זה נמצאה משמעות לשם המושבה, שכן בספר ישעיהו מוקבל עמק עכור לאזור השרון בו היא הוקמה לבסוף: "וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה־צֹאן וְעֵמֶק עָכוֹר לְרֵבֶץ בָּקָר" (ספר ישעיהו, פרק ס"ה, פסוק י'). ע"כ . (אנציקלופדיה הלפרין ערך "עמוק עכור")
ובקול התור פרק ג': אחד מהח"י סגולות של משיח בן יוסף: - יא) ביעור השממה בכוונת עמק עכור ל"פתח תקוה".תלמידי ונאמני מהרי"ל דיסקין חיברו חוברת "הברית והזכרון" לחברת "אגודת מיסדי הישוב" פתח תקוה, וכל מעשיהם ומכתביהם מטעם החברה - היו על דעתו של מהרי"ל דיסקין זיע"א, וכמו שכתבו ב"כתב ההתקשרות": "והקושאן של מקום הישוב יכתב על שם אדמו"ר הגאון אב"ד דבריסק [מהרי"ל דיסקין] נ"י, וכל התנהגות של החברה יהיה רק ע"פ פקודתו בכל דבר, וכל התקנות המוסכמים ממנו, מכבר קבלנו עלינו לשמור ולעשות מבלי לנטות ימין ושמאל... סוכן החברה יהיה אדמו"ר הגאון אבדק"ק בריסק שליט"א, וה' יהיה בעזרנו לבנות הנהרסות ולנטוע הנשמות, ותחזינה עינינו בשוב ה' שכינתו לציון במהרה בימינו אמן".
דבר ראשון יש לציין, שלאורך כל הספר הם מעטרים את מאמריהם ומכתביהם על פעולת ישוב הארץ בימינו - לא רק בפסוקים של מצות ישיבת הארץ גרידא, אלא בפסוקים ולשונות שמדברים על גאולת קיבוץ גלויות.
וכבר בשער הספר כתוב:
"וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם: וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ" (עמוס ט' - ד טו).
ואח"כ בהקדמת הספר.
"שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה" (ירמיה ל"א).
לקול שועת אחינו בארצות פזוריהם, העולה עד לב השמים, כי הקיפום חבלי יולדה צרה כמבכירה.. לעומתם יענה הד הרים קול גדול ונורא, קול שדי חוצב להבות, קול מבין הררי קודש "שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה".
עד מתי תחבקו חיק נכריה? ארצכם החמודה מִדְבָּר, עריכם הקדושות שממה, ואין איש שם על לב, ואין מכם חולה על זה? כל מאויכם לבלות בטוב ימיכם, לצבור הון, לאסוף עושר, לבנות היכלי עונג, ולהרים קרן המסחור בארצות אחרות,.. עד אנה תצפו צפית הבל כי זאת המרגעה וזאת המנוחה, ותאמרו כי שלום שלום ואין שלום, כי אחת דיבר אלקים בקדשו "ובגויים ההם לא תרגיע ולא תמצא מנוח", רק זאת המרגעה וזאת לכם המנוחה - "שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה".
ועתה שמעו אלינו אחים יקרים, שמעו אלינו וישמע אליכם אלקים, אנחנו בני החברה "אגודת מיסדי הישוב" בעיר הקדש ירושלים, בעזר ה' נחלץ חושים לעבור לפניכם לסול המסילה לפנות הדרך ולתור לכם מנוחה עד אשר נביאכם אל המקום הזה, רק הבה תנו ידיכם עמנו ונהי' לאגודה אחת, ובעזר ה' נעשה חיל...
על כן אחינו היקרים קומו והתעוררו ובואו לעזרת ה' בגבורים, ולא אותנו לבד אתם עוזרים, כי אם גם אותכם, בבואכם בברית עמנו להגדיל ולהאדיר את כח חברתינו - תשועה גדולה תצמח לכל ישראל, וגאולה תהי' לארץ".
כפי איך שאנו רואים, הם קוראים להפסיק להמשיך בידים את הקללה שנאמרה על זמן הגלות - "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ " (דברים כח, סה), ובמקום זה לקיים את יעוד הגאולה שנאמר עוד לפני היציאה לגלות - "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה" (ירמיהו לא כ).
ופירש המצודת דוד: הציבי - אתה ישראל בעת תלכי בגולה הציבי לך ציונים על הדרך למען תכיר את הדרך לשוב דרך בה... שובי - ובדרך הזה תשובי בתולת ישראל, ר"ל החביבה עלי כבתולה על הנושאה".
[בקול התור פרק ב, קנד) שבי אל עריך (ירמי' ל"א) - כל הפרק הזה נאמר על משיח בן אפרים ראה לעיל (סימן א) בחינה אפרים בכורי שעל ידו קבוץ גלויות. ורבנו הוסיף רמז ע"ז "שבי אל עריך" (לפי הכתיב שבי בלי ו') בגימט' "עדות ביהוסף" ראה לעיל (סימן קיז) בחינה עדות ביהוסף, ושם הציבי לך ציונים וכו' שיתי לבך למסילה וכו'.]
אח"כ הם כותבים בהקדמה (עמוד כ):
"וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (הושע ב יז).
"גלוי וידוע לכל יושבי תבל, כי שינוי העתים וחילופי הזמנים היורדים משמים ארץ - לאט לאט, אף אם אמנם הם גדולים ונוראים, עד אשר אם נערוך ראשיתם מול תכליתם, הם רחוקים כרחוק מזרח ממערב, והדבר נהפך משורש, ממספד למחול, מאפילה לאור גדול, משעבוד לגאולה, בכל זאת יען לאט מהלכם ונאחזים ביתר ילדי הזמן, יתעלמו עקבי השנוים והחליפות המשתנים והמתחלפים מרגע לרגע... לא נרגיש בעצמינו איך מרגע לרגע אנחנו הולכים ומתקרבים אל מחוז חפצינו אל תכלית הטוב.
... כן אנחנו גם עתה בדורינו זה, אשר אנחנו יוצאים מן החושך ומתקרבים אל האור לאט לאט, אשר הולך ואור עד נכון היום, עד אשר תפיץ השמש קרני אורה על כל פני תבל ... עלינו המצוה והחובה להתעורר ולפתוח עינינו ולהביט על מעשי ה'... ואם אך נפתח עינינו לא נצטרך להביט למרחוק - כי אם עד חמש עשרה שנה, הנה גם אז הי' מצבינו נורא מאוד, כי ישבנו בביתינו באימה ופחד, ואם הלכנו בשוק הי' מגור מסביב, ומחוץ לעיר הי' אימת מות שוד ורצח, מדבר שממה שמה ושאיה, וכנטות צללי ערב סוגרו כל שערי העיר על מסגר, והנשאר בחוץ הי' מאכל למלתעות כפירים....
מה גדלה שמחתינו בראותינו את חברת מאה שערים בנויה לתלפיות, ומה תגלנה כליותינו על חברת משכנות ישראל המתנוססת בהדרה, האח! האח! בראיתינו חברות אבן ישראל, בית יעקב, נחלת שבעה, ויתר בנות ירושלם, סביבה משובצים בפאר עדים ומתנוצצים כספירים ביפעת זהרם, ובכולם מלאים בני ציון היקרים, שוכנים שמה שלוים ושקטים בטוחים ושאננים, ואין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותיהם.
וכאשר עמדנו וראינו אותם בפעם הראשון [=ובסקירה אחת אנו מסתכלים ג"כ על מה שהתפתח במשך השנים] - חרצנו משפטינו כי הדבר הזה מבשר לנו צבא רב [= שזה ימשיך ברציפות עד הגאולה השלימה], כי כאשר פתחה ירושלם עיר הקודש את חיקה והרחיבה מקום אוהלה להביא בניה אליה, כן גם תמהר ותחיש ארצינו הקדושה להביא גם בניה עליה ותחליץ להם משוד תנחומיה להשביעם ולענגם מטובה, ועוד נצא השדה ואנחנו נהי' הראשונים לסול המסילה לשאר עם ה' וישובו בנים לגבולם, ויחרדו ויאתיו בני ציון היקרים מארץ שבים, עד אשר יקבץ ה' עוד עליו לנקבציו... ופתאום יבא האדון אל היכלו אשר אתם מבקשים, ואלוה כל קדושים עמו".