וזהו שיאמרו רבותינו ז"ל תמיד עונש שמענו אזהרה מנין, והענין הוא מפני שאם לא תבוא לנו בדבר מניעת האל, אלא שיאמר עושה דבר פלוני יענש בכך, היה במשמע שיהיה רשות ביד כל הרוצה לקבל העונש ולא יחוש לצערו לעבור על המצוה ולא יבוא בזה כנגד חפץ השם יתברך ומצותו, ויחזור דבר המצוה כעין מקח וממכר, כלומר הרוצה לעשות דבר פלוני יתן כך וכך ויעשהו או יתן שכמו לסבול כך ויעשהו, ואין הכוונה על המצוות בכך, אלא שהאל לטובתנו מנענו בדברים והודיענו במקצתן העונש המגיע לנו מיד מלבד העברת רצונו שהיא קשה מן הכל. וזהו אמרם ז"ל בכל מקום לא ענש אלא אם כן הזהיר, כלומר לא יודיע האל העונש הבא עלינו על העברת המצוה אלא אם כן הודיענו תחילה שרצונו הוא שלא נעשה אותו הדבר שהעונש בא עליו
ולא הבנתי האם מסק' היא ש"בעצם" לא שייך דבר כזה כלל, או רק משום שיש לנו כלל אין עונש בלי אזהרה, אבל באמת היה אפשר שיהיה עונש על דבר הרשות.
ובאמת בגמ' תמורה ג: אמרי' -
הוי אומר: הפלאה זו מלקות. אימר: אפילו שבועת אמת! בהדיא כתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם. אימר: הני מילי - לפייס את חבירו, אבל מילקא - לילקי! לא מצית אמרת, דהכתיב ובשמו תשבע.
יש עוד מקורות?