ראיתי בספר אבודרהם ב' ענינים נפלאים לגבי ברכת מודים בשלהי תפילת שמו"ע.
ז"ל בשמו"ע: וכך נמצא מילה במילה בפי' הר"י בר יקר וכשיגיע ש"ץ למודים וכורע כל העם שוחין ואומרין הודאה קטנה המתחלת כמו כן במודים שאין דרך העבד להודות לרבו ולומר לו אדוני אתה על ידי שליח אלא כל אדם צריך לקבל בפיו עול מלכות שמים ואם יקבל על ידי שליח אינה קבלה גמורה שיוכל להכחיש ולומר לא שלחתיו. אבל בשאר התפלה שהיא בקשה יכול לתבוע צרכיו על ידי שליח שכל אדם חפץ בטובתו ולא יכחיש ויאמר לא שלחתיו, וזה שאמר דוד (ע' תה' קמ, ז) אמרתי לה' ה' אתה אני בעצמי אמרתי לו ולא על ידי שליח .
ז"ל בתיקון התפילות ועניניהם: וא"ת הלא ברצה ושים שלום מבקש הוא פרס מרבו כמו באמצעיות. וי"ל שאינו דומה. כי אמצעיות הם צרכי האדם, וג' אחרו' כולם כבוד הקדוש ברוך הוא כגון העבודה שנעבדנו. וכן ההודאה זו היא כבודו וכן השלו'. ועוד כבוד הוא לרב שהרבים צריכין לו .
והדברים מתאימים עם מש"כ האבודרהם לגבי חנוכה ז"ל "כתב הר"מ מרוטנבורג שאין ראוי לומר כשם שעשית עמהם פלא ונס לפי שאין ראוי לומר תפלה בהודאה וי"מ כיון שהוא צורך רבים יכולין לאמרו כמו שאומר בהודאה וכתוב לחיים טובים והוא תפלה. וגם בברכת אשר גאלנו של פסח שהיא הודאה אומר כן יגיענו ה' אלהינו למועדים וכו'. וגם במודים דרבנן אומר כן תחיינו ותחננו ותאסוף גליותינו".
היות ובשני הדברים הללו נתקשיתי זה זמן רב, (למה הוסיפו אמירת מודים, ולמה ברכת רצה וברכת השלום דמי להודאה ולא לשאר בקשות), וכעת מצאתי את דברי האבודרהם, הריני משתף בזה את באי ביהמ"ד דפה.