תלמוד בבלי מסכת שבת דף קטז.:
אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי. הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא. בעו לאחוכי ביה; אעיילא ליה שרגא דדהבא, ואזול לקמיה, אמרה ליה: בעינא דניפלגי לי בנכסי דבי נשי. אמר להו: פלוגו. אמר ליה כתיב לן: במקום ברא ברתא לא תירות. אמר ליה: מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה, ואיתיהיבת עוון גליון, וכתיב ביה: ברא וברתא כחדא ירתון. למחר הדר עייל ליה איהו חמרא לובא. אמר להו: שפילית לסיפיה דעוון גליון וכתב ביה: אנא לא למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי [ולא] לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי. וכתיב ביה: במקום ברא ברתא לא תירות. אמרה ליה: נהור נהוריך כשרגא! - אמר ליה רבן גמליאל: אתא חמרא ובטש לשרגא.
את הקטע הזה העתקתי מפרויקט השו"ת של בר-אילן. בגמרות שלנו לא כתוב 'עוון גליון' אלא 'ספרא אחריתי'. עניין של צנזורה מן הסתם.
ואלה שאלותיי:
א. אותו פילוסוף, שכנראה הציע שירותי בוררות, לאיזו קהילה השתייך? גם אם היה יהודי, ודאי לא נמנה על שלומי אמוני ישראל אלא היה כנראה מאותם יהודים שהיוו את ראשית הקהילה הנוצרית באותם ימים, ואיזו נקודת השקה הייתה בינו ובין ר"ג ואחותו עד שהם נזקקים לפרסם את נבלותו?
הלא משפט כזה: "מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה ואיתיהיבת עוון גליון" מן הסתם יתקבל ברגימה באבנים ע"י כל יהודי מן השורה.
ב. מה באמת כתוב באֶוָנְגֵלְיוֹן (עוון גליון) לגבי ירושת הבת? האם אצל הנוצרים בת שווה לבן? כיום זה החוק האזרחי בדר"כ, אבל איך היה אצלם בימי קדם?
ג. מה פשר הסתירה לכאורה שנמצאה בעוון גליון?
ד. לא הבנתי למה כדי להשוות בין בת לבן הוא צריך ללכת רחוק כ"כ ולומר שתורת משה בטלה. הוא היה יכול לומר משהו פשוט יותר - פרשת נחלות שבתורה, בפשטות, אינה עוסקת אלא בשדה אחוזה, כלומר הארץ שנתחלקה לבאי הארץ. חז"ל הם שפירשו שדין זה נוהג בכל רכושו של האב, שבת אינה יורשת במקום הבן גם במטלטלין ובכסף, והפילוסוף היה יכול לחלוק רק עליהם בפירוש כוונת התורה.
אודה על עזרתכם.