לכאורה יש לדייק מדברי הגמרא סנהדרין קא:
אמר רב נחמן גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם שנאמר (מלכים א יב, כו) "ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה"
אמר, גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד, כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא, ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלו בתריה
יש לדייק מפני מה אמר ירבעם 'ואי יתיבנא מורד במלכות אנא', חדא, שהאיסור לישב בעזרה הוא לכל ישראל לא מדין מרידה במלכות, אלא או מהלכה למשה מסיני [כדברי רש"י כאן] או מקרא ד'לעמוד לשרת' ולא לשבת ולשרת. [ידוע הקושיא על דברי רש"י דהוא הללמ"ס, הלא יש מקרא מלא דלעמוד לשרת, ועכשיו נדמה לי לתרץ שכוונת רש"י שהאיסור לישב נלמד אכן מהפסוק, אך ההיתר למלכי בית דוד הוא הללמ"ס. היתכן לומר כך?] אבל מכל מקום למה נקט ירבעם שבישיבתו ימרוד במלכות, למה לא אמר שאיננו יכול לשבת מפני איסור ישיבה בעזרה גרידא.
ועוד אחרת, איך הוא מורד במלכותו של רחבעם בישבו בעזרה? איה"נ לרחבעם מותר לשבת בעזרה ולירבעם אסור, אבל זה מהיתר צדדי שיש לבני דוד ולא למלך אחר, ואם ישב ירבעם בעזרה הרי הוא חוטא לאלוקיו חטאה גדולה, אבל מה לישיבתו ולמלכותו של רחבעם?
יתכן שהתשובה היא שבפני המלך ובמקום מלכותו היה אף ירבעם מלך ישראל חייב לחלק לו כבוד ולא לזלזל בו, כי הוא באתריה.
עוד יעויין השגת הראב"ד על הרמב"ם הלכות מלכים פ"א ה"ז וז"ל הרמב"ם אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים. והשיג הראב"ד ואומר וז"ל אלא ודאי כן הוא שאלו היה ירבעם מלך כשר ובניו כשרים לא היתה מלכות פוסקת מזרעו, אבל היתה שניה למלכות בית דוד, כגון קיסר ופלג קיסר.