פעמים הרבה במשניות וברייתות מצינו שיביא תנא סייעתא לשיטתו מכח מעשה שהיה אצל חכמים קדמונים, וידחו אותו החולקים מחמת ש"שעת הסכנה היה", או "קטן היה" וכד', שאין ללמוד מן אותו המעשה.
אבל ברוב המקרים זה מופיע אצל רבי יהודה ומחלוקתו, שמביא ר"י ראיה לדבריו מ"פעם אחת", ודוחים אותו רבנן בלשון שאלה - "משם ראיה".
האם עמדו לבאר נקודה זו, בפשט או בדרש.