ידועים דברי האור החיים דברים כו
"גם ירמוז במאמר "בכל הטוב" אל התורה כאומרם ז"ל (ברכות ה, א) "ואין טוב אלא תורה", שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם".
ואכן רואים אנו בעיננו גדולי תורה שהדברים מתקיימים בהם.
אלא שסיפורים דומים יש גם על אנשי מדע או מנהיגים גדולים וכדו', כמובן אינני יודע לכמת את עוצמת המתיקות, אבל הסיפורים מזכירים את הסיפורים על גדולי תורה, אנשים שכל עניינם רק בתחום המחקר שלהם, ולא מעניין אותם לא ביתם ולא לבושם ולא מאכלם.
האם כוונת האור החיים שמתיקות זו היא ייחודית דווקא לתורה הקדושה, או שיכול להיות שגם חכמה אחרת תערב?
כיוצא בזה בנושא אחר.
הרב דב כהן מספר בספר 'וילכו שניהם יחדיו' (עמ' 230) שבמהלך פרעות תרפ"ט בחברון, היו בחורים שסוככו בגופם על חבריהם והצילו אותם תוך שהם משלמים על כך בחייהם.
כשסופר הדבר לר' ירוחם ממיר, התפעל מאוד ואמר (ציטוט):
"כאן, במעשה זה, ניכר היותם תלמידי האדם הגדול בענקים, הסבא מסלבודקה, ורק בכוח מחנכם הגדול הגיעו לדרגה רמה זו".
ואני שואל, הרי ראינו גם אנשים רחוקים מתורה שמסרו נפש למען הצלת חבריהם, מה כאן סגולתה של התורה הקדושה?