עדיאל ברויאר כתב:בנוגע לכלל עצמו, כתב הריב"ש סי' תה בעקבות הרשב"א שכלל זה אינו חל בדיני מחיצות שיש להם יסוד מדאורייתא, אלא רק בדיני עירוב שאין לו יסוד מדאורייתא. (נזכרו דבריהם בשו"ת תשובה מאהבה או"ח סי' רמה [על שו"ע סי' שסג]). והחלוקה העקרונית בין דבר שיש לו יסוד מדאורייתא או אין לו מופיעה במקורות נוספים בהקשרים אחרים...
עושה חדשות כתב:הלכה כדברי המיקל בעירוב ובאבילות וכו', האם יש הסוברים שזה סיבה לנקוט לקולא גם בספק מציאותי?
(כמובן זה יהיה נפק"מ רק אחרי שנגדיר מה הוסיפו הכללים הנ"ל מעבר לכלל של ספק דרבנן לקולא).
יואל שילה כתב:אתה בטוח שאמרו כן גם בספק אם בכלל הניחו עירוב, או שרק במקרים המבוארים בגמ' שבודאי הניחו - אך יש ספק האם בזמן הנכון או שמא לא חל [כלומר, המציאות שהונח היא ברורה, ולגבי סיבת הפסול יש ספק]?
ומעוד ספר שחיברו הכהן מראדין (שצ"ד ב')'ספק עירוב, כגון ספק אם היה קיים בין השמשות אם לאו, מותר; והוא שהיה לו חזקת כשרות כגון שהניחו שם ואירע בו ספק, אבל אם לא היה לו חזקת כשרות כגון ספק אם הונח שם אם לאו, לא'.
'ואף דפסק לעיל בסימן שצ"ג ובסימן רס"א דמערבין ע"ח בין השמשות דאין לו חזקת כשרות ע"כ צ"ל דספק אם הונח כלל גרע טפי'
עושה חדשות כתב:יש בראש' שכ' להדיא דהאי כללא נאמר רק על המחלוקות שהיו קודם לרבי יהושע בן לוי, אבל אלו שאחריו לא נכללו בזה.
אולי אפשר לומר שבאמת אין טעם מעיקה"ד לפסוק כהמיקל, אלא שריב"ל חישב את כל המחלוקות, ועלה לו בחשבונו שבכולם 'במקרה' נפסק כהמיקל. אבל לכאו' אין בזה טעם.
אולי אפשר לומר דהמחלוקות שעד זמנו בהכרח ראה בהם ריב"ל פנים לכאן ולכאן, ומכיון שיש מקום לשני הצדדים ראוי לפסוק כהמיקל. אבל מחלוקות שהתחדשו אחריו, שמא יסבור שאין בכלל צד להמיקל, (כעין שכ' ר' עדיאל), והמיקל אין לו על מה לסמוך.
ולב' הדרכים דלעיל יש מקורות בס' האחרונים, עי' עליהם.
והילך לש' הרשב"א בזה, "דדוקא במתניתין וברייתא אבל בדברי האמוראין שלא שמע הוא מחלקותן לא, דמה שלא שמע היאך פסק שלא כמותם דדילמא אי הוה שמע ליה הא דר' יוחנן הוה מודי בה דלא מיסתר כלליה משום הא וכדאמרינן לעיל גבי כללי דר' יוחנן ודילמא היכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר", אולי אפשר להעמיס בלשונו כהדרכים הנ"ל.
יותר נראה לבאר כמו ששמעתי מחכ"א שליט"א. הן אמת שהכלל של ריב"ל מבוסס על הטעם הכללי שראוי להקל בדיני עירוב, ולפיכך בהרבה מקומות אפשר להקל מהאי טעמא. אבל בדברי ריב"ל מונח גם 'הכרעה' לפסוק כך, ומעבר להיגיון הכללי (שאולי לא תקף ממש בכל המקרים, כגון היכא דנראים דברי האוסר, וכיו"ב), בא ריב"ל והכריע הכרעה גמורה לפסוק כדברי המיקל. ובזה ודאי י"ל דהמחלוקות שלא שמע עליהם אינם בכלל הכרעה זו.
[אולי לפ"ז יתיישב יותר מה התוספת שיש בכללא דריב"ל מעבר לדין הידוע לילך בדרבנן אחר המיקל, ודו"ק].
אגב - יש שם פלוג' האם הכלל לילך כהמיקל נכון גם ביחיד כנגד רבים. על פלוג' זו כ' הרמב"ן לפסוק "שאין פוסקין כדברי המיקל בעירוב ביחיד במקום רבים וכו' כיון דרבי יוחנן ורב ושמואל כולהו לית להו הכי הוה ליה ר"י בן לוי יחיד לגבי רבים והלכה כרבים". ויל"ד דהלא אליבא דהחולקים אין להתחשב ביחיד ורבים אלא לעולם להכריע כדברי המיקל, ומה הכריע נגדם הרמב"ן מכח הרבים החולקים. ויל"פ.
הרשב"א כותב עוד "ואף על גב דלגבי יחיד ורבים קיי"ל כרבים ואפ"ה לגבי עירוב עבדינן כיחיד וכדאמרי' לעיל וכדכתיבנא לה, איכא למימר דיחיד ורבים לאו כללא הוא אלא משום דכתיב באורייתא אחרי רבים להטות פסקינן כוותייהו בשל תורה אבל ליתיה כלל ידוע דנימא כללא הוא בין בשל תורה בין בשל סופרים, והרבה פעמים פסקו כיחיד ולא אקשי' והא אמרינן יחיד ורבים הלכה כרבים כדאקשינן הכא והאמרינן שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן".
והביאור כנ"ל, אמנם ראוי לפסוק כרבים נגד יחיד, אבל לא נקבעה כך ההלכה בתור כלל גורף, ולפיכך יתכן יוצאים מן הכלל, ולא מקשינן עלייהו. משא"כ כללא דריב"ל שהוא הכרעה גמורה בכל גווני, וכנ"ל.
מה דעתכם?
עזריאל ברגר כתב:דורש טוב לעמו כתב:עזריאל ברגר כתב:לכאורה "ספק העירוב כשר" ו"הלכה כדברי המיקל בעירוב" הן שתי הלכות שמגיעות משורש אחד: ספק דרבנן לקולא, ובפרט בעירוב לא אמרו חכמים להחמיר אלא להקל.
אבל יש גבולות גם לכללים האלו, כגון:
ספק העירוב - רק אם היתה לו חזקת כשרות וכדו'.
הלכה כדברי המיקל - אם איננו דחוי לגמרי (כגון: ב"ש במקום ב"ה אינה משנה, אפילו במקומות שהלכה כדברי המיקל, כדברי הגמרא בברכות לגבי צלף).
ולא באתי לחלוק על מישהו כאן, אלא רק לסכם את ההלכה.
לא מדויק לומר שזה מהכלל של ספק דרבנן לקולא. עובדה שאף שבאבלות אומרים הלכה כדברי המקל באבל, אמרו בגמרא במו"ק 'אבלות לחוד וקריעה לחוד', וביאר הרמב"ן,
שבאבלות הולכים לפי הכלל הלכה כדברי המקל באבל, ובקריעה הולכים לפי הכללים הרגילים של ספק דרבנן לקולא.
אכן. השתדלתי לא לכתוב שזה אותו דבר בדיוק, אלא רק שזה מגיע מהשורש של סד"ל.
עושה חדשות כתב:כיו"ב יל"ד בהא דאמרו בפרק כירה -
"כל מקום שאתה מוצא שנים חלוקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע ... דילמא ה"מ במתניתין אבל בברייתא לא",
מה גדר הדבר שתהיה הלכה כדברי המכריע דוקא במתני' ולא בברייתא.
כחול הים כתב:עזריאל ברגר כתב:דורש טוב לעמו כתב:עזריאל ברגר כתב:לכאורה "ספק העירוב כשר" ו"הלכה כדברי המיקל בעירוב" הן שתי הלכות שמגיעות משורש אחד: ספק דרבנן לקולא, ובפרט בעירוב לא אמרו חכמים להחמיר אלא להקל.
אבל יש גבולות גם לכללים האלו, כגון:
ספק העירוב - רק אם היתה לו חזקת כשרות וכדו'.
הלכה כדברי המיקל - אם איננו דחוי לגמרי (כגון: ב"ש במקום ב"ה אינה משנה, אפילו במקומות שהלכה כדברי המיקל, כדברי הגמרא בברכות לגבי צלף).
ולא באתי לחלוק על מישהו כאן, אלא רק לסכם את ההלכה.
לא מדויק לומר שזה מהכלל של ספק דרבנן לקולא. עובדה שאף שבאבלות אומרים הלכה כדברי המקל באבל, אמרו בגמרא במו"ק 'אבלות לחוד וקריעה לחוד', וביאר הרמב"ן,
שבאבלות הולכים לפי הכלל הלכה כדברי המקל באבל, ובקריעה הולכים לפי הכללים הרגילים של ספק דרבנן לקולא.
אכן. השתדלתי לא לכתוב שזה אותו דבר בדיוק, אלא רק שזה מגיע מהשורש של סד"ל.
ועיין חזון איש קיב סק י מה שכתב בזה.
וכן משכ לגבי מחלוקות אחרונים בעירובין.
וכעת קשה לי קצת בסימן שסו סעיף י ברמא על פי ביוס בשם סמק ששם הלכה כדברי המיקל גם בראשונים.
בברכה המשולשת כתב:עושה חדשות כתב:כיו"ב יל"ד בהא דאמרו בפרק כירה -
"כל מקום שאתה מוצא שנים חלוקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע ... דילמא ה"מ במתניתין אבל בברייתא לא",
מה גדר הדבר שתהיה הלכה כדברי המכריע דוקא במתני' ולא בברייתא.
אולי שרבינו הקדוש דקדק להביא את דברי המכריע מוכח שראה בזה הכרעה, משא"כ בברייתא
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 43 אורחים