חוקר כתב:אני אמנם נזכר כעת שראיתי פעם באיזה מקום בתו"ש להרמ"מ כשר שהבין שיש בד"ז מהגהות מהר"י כץ, אך כמדומה שאינו טוען שכל החיבור מאוחר, גם אם כן ערבך ערבא צריך, מנין ומדוע לומר כך??? גם עצם הענין שהבין שיש בו מהג' הר"י כץ צריך מקור.
חכם באשי כתב:ידעתי דעתו של רמ"פ, אך כבר נחלק עליו ר"מ הקטן (קליין). ומכיון שנחלקו בעלי ההלכה ניתנה אפשרות ההכרעה לאדם המכיר את הענין. ודוק.
איש_ספר כתב:האם ר' יצחק כ"ץ גנב ח"ו? ואם היה גנב ח"ו, מהיכן יכל לגנוב? הרי ריה"ח עה"ת ור"ח פלטיאל לא נדפסו עדיין. האם נאשימו בכך שנטל חתיכה מהפענח רזא והסגירו בסוגר? [שזה יותר חמור מאי אמירת דבר בשם אומרו]. והדבר מפליא מאד! ואולי הפתרון הוא שהמדפיסים בטעות שמו סוגר על החלק הזה של פירוש הפיוט, ולעולם הכל מריה"ח ותו לא מידי.
ועוד כתב:לגבי הדע"ז, בניגוד לפענח רזא שידעים מי ערכו וקבצו, כמדומה שדע"ז אין יודעים מי הוא, מי היה הסופר - המלקט ובאיזה זמן קובצו הקטעים יחדיו. אך כל עוד שאין פקפוק על מקורותיו, מה בכך שלוקט בזמן מאוחר או מקודם.
האם עיינת בהקדמה של המו"ל רבי... נוניס ואיס (אאל"ט) אולי הוא כותב משהו על מקור כתב היד.
והיה עקב תשמעו, פירש רש"י מצות שאדם דש בעקביו, כלומר מצות קלות. וכו'. ומיהו יש תמהין, וכי יש מצות שאדם דש בעקביו. י"ל כגון שלוח הקן, דכתיב כי יקרא קן צפור לפניך, ודרשינן פרט למזומן, נמצא כשהולך דש בעקביו על הקן. אי נמי, מצות ציצית, שאדם גורר אחריו כמנהג העולם. אמנם שמעתי שכל המגרר ציציותיו עליו הכתוב אומר וטאטאתיה במטאטא השמד, אלא משליכן על כתף ונוטלן ביד:
חוקר כתב:המו"ל של דעת זקנים ומנחת יהודה (הידוע כיום בשם ריב"א עה"ת ואינו הריב"א שבתוס' והדברים עתיקים) וכותב ההערות בשם "עפר יעקב" הוא רבי יעקב נוניס ואיס, בנו של המחבר שיח יצחק על יומא וחגיגה, היה לו כנראה אוסף כת"י קדמונים, כי בנוסף לב' החבורים הנ"ל, הוא מצטט בחיבורו "חדות יעקב" עהש"ס הנד' בסוף חיבורו של אביו לחגיגה בשם גליון תוס' כ"י, והעתיק ממנו דברי הגליון הנ"ל, רעק"א בגליון הש"ס ברכות ב:.
עכ"פ בהקדמתו רק כותב שיש ת"י ב' החיבורים הנ"ל בכ"י, וכיון שהכת"י של מנחת יהודה כולל הקדמה בה שם העורך והתאריך, הוא מוסר את הפרטים הנ"ל בהקדמה, אך הכ"י של הדעת זקנים נותר אנונימי כי אין בו פרטים מזהים, בכל מקרה הוא וכל המסכימים (כולל הרחיד"א) מתיחסים לזה כחיבור של רבותינו בעלי התוס'.
חוקר כתב:האם ידועה מקבילה לקטע הבא, בספרים שנדפסו עד תקמ"ג?
כמדומה שלא, ומכאן שאין זה ליקוט מאוחר
[דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית ט ה] ואך את דמכם וגו' - אזהרה לחונק עצמו, ואמרו בב"ר יכול אפי' כחנניה מישאל ועזריה, ת"ל אך, פירוש יכול אפילו כמו אלו שמסרו עצמן לקדוש השם שלא יוכל לחבול בעצמו אם הוא ירא שלא יוכל בעצמו לעמוד בנסיון, ת"ל אך, כי בשעת השמד יכול למסור עצמו למיתה ולהרוג עצמו. וכן בשאול בן קיש שאמר לנערו שלוף חרבך ודקרני בה וכו' ת"ל אך, שאם ירא אדם שמא יעשו לו יסורין קשים שלא יוכל לסבול ולעמוד בנסיון, שיכול להרוג את עצמו. ומכאן מביאין ראיה אותן ששוחטין התינוק בשעת הגזירה. ויש שאוסרין ומפרשים כן, יכול כחנניה וחבריו שכבר נמסרו למיתה ת"ל אך, אבל אינו יכול להרוג את עצמו יכול כשאול שמסר עצמו למיתה ת"ל אך, פי' שאינו יכול לחבול בעצמו כלל, ושאול שלא ברשות חכמים עשה. מהר"ש בר אברהם המכונה אוכמן. ומעשה ברב אחד ששחט הרבה תינוקות בשעת השמד, כי היה ירא שיעבירום על דת, והיה רב אחד עמו והיה כועס עליו ביותר וקראו רוצח, והוא לא היה חושש. ואמר אותו רב, אם כדברי יהרג אותו רב במיתה משונה, וכן היה שתפסוהו עכו"ם והיו פושטין עורו ונותנין חול בין העור והבשר, ואחר כך נתבטלה הגזרה, ואם לא שחט אותן התינוקות היו ניצולין:
תוך כדי דיבור כתב:בלי לומר דבר על גוף הדיון - הקטע הזה נדפס גם נדפס הרבה לפני תקמ"ג, באורחות חיים ריש דין אהבת ה' ויראתו, וכבר צוטט על ידי הבית יוסף בבדק הבית ליו"ד סי' קנ"ז (בשני המקומות - עם שינויי לשון למיניהם).
חדושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף יח עמוד א
הא דאמרינן בהגדה דר' חנינא בן תרדיון מוטב יטלנה מי שנתנה ולא אחבול בעצמי. כתוב בגליוני התוספות שהיה אומר ר"ת דהיכא שמתירא שלא יכריחוהו לעבור על דת מותר לחבול בעצמו, והכי איתא במדרש (ב"ר ל"ד י"ד) כתיב (בראשית ט' ה') אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מכאן אזהרה לאדם שלא יחבול בעצמו. יכול אפי' כשאול מלך ישראל, פירוש שחבל בעצמו מפני שהיה מתירא שמא יעבירוהו על דת, תלמוד לומר אך מיעט, דבכי האי גונא שרי, ומכאן לומדין לשחוט הנערים בגזירות מפני העברת הדת, ע"כ מצאתי בגליוני התוספות, והם דברים שצריכין תלמוד ועיון גדול, אלא שכבר הורה זקן, ושמענו בשם גדולי צרפת שהתירו כן הלכה למעשה. (א"ה, עי' דעת זקנים מבעלי התוספות בפסוק הנ"ל).
<כח> [דף יח ע"א] יטלנה מי שנתנה ואל יחבול בעצמו. כתב רבי' פרץ, מיהו היכא שמייסרין אותו, וירא שמא לא יעמוד בניסיון, מותר. עיין במרדכי בגי' והאריך בראיות:
והמרדכי כתב בספ"ק דע"ז על ענין ר' חנינא בן תרדיון, כתב רבי' יוסף, מיהו היכא שמיסרין אותו, וירא שלא יוכל לעמוד בנסיון, מותר.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 384 אורחים