נוטר הכרמים כתב:ובנותן טעם להביא מה שהובא ששח בענין זה המשגיח הגאון הצדיק רבי דב יפה זצ"ל.בעת שהגעתי לפרק השידוכים, היה לי ספק האם מחויב אני בהשתדלות עצמית לחפש אחר שידוך, או שמא יכול אני להישאר בישיבה, ולהיות בטוח בד' שימציא לי זיווגי בלי השתדלות.
ושאלתי פה קדוש מרן בעל חזון איש זי"ע שהכריע ואמר לי, תמשיך לשבת וללמוד והקב"ה ישלח לך את השידוך בלי השתדלות מיוחדת.
לימים סיפרתי עובדה זו בפני יבלחט"א הגר"ח קניבסקי שליט"א והוא הביע תמיהה על הוראה זו, הנה הלא המצוה לישא אשה היא ככל מצוות התורה, וכי יעלה על הדעת שאם אין בידו תפילין או לולב לא יעשה השתדלות להשיגם, אלא יתלה בטחונו בד' שימציא אותם עבורו? ולכאורה הוא הדין גם במצות פריה ורביה, חובה היא על האדם לעשות השתדלות לחפש זיווגו כדי לקיים את המצוה.
לאחר איזה זמן הצעתי את הדברים בפני הגר"ש אויערבאך שליט"א, והוא ביאר את הדבר, שנראה לחלק בין כל מצוות התורה לענין השידוכים, כי אמנם בכל המצוות מחויבים אנו להשתדל ולטרוח בקיומם, ובודאי שאין מקום לבטוח בד' שיזמין לנו תפילין ולולב בלי השתדלות כי כך היא דרך הקיום שלהם לחפש ולבקש אחריהם על מנת לקיים מצוותם.
ברם שונה הדבר ביחס לשידוכים, שם רואים אנו בעינינו שחלק גדול מן השידוכים נעשים בלי שום השתדלות, ובין אדם שפונה לבקש אצל שדכנים וכיו"ב ובין מי שלא פונה, מתגלגלים בדרכים לא צפויות. והיינו משום שהשידוך הוא דבר שתלוי ועומד רק בדבר ד', ולפיכך ההשתדלות היא לא חלק מקיומה של המצוה, וישים ד' מבטחו בד' אשר ממנו אשה לאיש.
וכך הוא לשון הגר"א (היכלות), 'שווא עסק בני אדם בענין הזיווגים כי הכל מד' הוא', עכ"ל.
קופא דמחטא כתב:לכאו' הוראת החזו"א היתה אישית
מהטעם הפשוט,
שבחור שלומד בישיבה מצויינת, שהדרך שאנשים חשובים באים לחפש שם שידוכים
והוא מבני עלייה ברמה שכשיבואו אנשים חשובים לחפש שידוך יציעו לו מנהלי הישיבה את הבחור הנ"ל
יוצא חובת השתדלות במה שהוא מתמיד בעלייתו ומוסיף בערכו
אך בודאי אני טועה, שהרי הגדולים הנ"ל ראו כאן הוראה כללית
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 280 אורחים