שבת פה. ומנלן דהא דקים להו לרבנן מילתא היא

[עושה חדשות]

וקים להו לרבנן דחמשא בשיתא לא ינקי מהדדי. ומנלן דהא דקים להו לרבנן (דחמשא בשיתא) מילתא היא, דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב לא תסיג גבול רעך [אשר גבלו ראשונים], גבול שגבלו ראשונים לא תסיג, מאי גבלו ראשונים, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן (מאי) דכתיב אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ, אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו, אלא שהיו בקיאין בישובה של ארץ, שהיו אומרים מלא קנה זה לזית מלא קנה זה לגפנים מלא קנה זה לתאנים...

צריך להבין, האם יש כאן איזה ענין מיוחד שאפשר לשאול עליו "מנלן", יותר מכל שאר הדברים בהם חז"ל קובעים את גדרי המציאות, למרות שאין פסוק המוכיח את בקיאותו של האדם בענינים אלו. מן הסתם כבר עמדו בזה, אשמח לקבל מ"מ.

[אהרן תאומים]

https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=19803

[אהרן תאומים]

באופן כללי ההבדל המרכזי בין תלמידי חכמים לאדם "הכפרי" מתבטא בעיקר בעבודת האדמה שכביכול בזה הוא מבין טוב יותר וע"כ בזה הביאו חיזוק לדבריהם וראה בלשון דומה לכך בראש השנה י"ג רש"י ד"ה וקים להו לרבנן. בתמיה וכי בקיאין הן בטיב גידול התבואה לדעת שאין התבואה ראויה לקצור בחג אא''כ הביאה שליש בשנה שעברה:

[מיללער]

וקים להו לרבנן דחמשא בשיתא לא ינקי מהדדי. ומנלן דהא דקים להו לרבנן (דחמשא בשיתא) מילתא היא, דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב לא תסיג גבול רעך [אשר גבלו ראשונים], גבול שגבלו ראשונים לא תסיג, מאי גבלו ראשונים, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן (מאי) דכתיב אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ, אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו, אלא שהיו בקיאין בישובה של ארץ, שהיו אומרים מלא קנה זה לזית מלא קנה זה לגפנים מלא קנה זה לתאנים

בפירוש הלאו של לא תסיג גבול לפי' פירוש הגמרא דמיירי בענין זריעה בכלאים, פירש רש"י בד"ה גבול רעך. ליטע סמוך למיצר להכחיש קרקעו (של חבירו) כשיעור אשר גבלו הראשונים.

ובתוס' פירשו שכוונת הדרש הוא לאיסור זריעה בכלאים והקשו לפי"ז למה אינו לוקה שתים עיי"ש.

והמהר"ם לובלין העיר שהתוס' מיאנו בפירוש רש"י, אולם לא סתם ולא פי' למה. וחשבתי שזה תלוי בפלוגתת עולא ור' יוחנן בפרק לא יחפור (בבא בתרא כו: וכז:) דעולא ס"ל שאילן הסמוך למיצר בתוך ט"ז אמה (כשיעור יניקת אילן - כמו ג' טפחים ליניקת זרעים דכאן) הרי הוא 'גזלן' ואין מביאין ממנו ביכורים, וכמו שפירש רש"י שם שגוזל במה שיונק משדה חברו. ור' יוחנן ס"ל שמביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ.

ואולי ס"ל להתוס' שאם היתה זו איסור מפורש בתורה של השגת גבול לא היה יהושע מנחיל את הארץ ולהתנות ע"מ שכתוב בתורה (ועיי"ש בתוס' רי"ד שבע"כ ר"י ס"ל זאין בזה משום גזילה כיון שנוטע וזורע ברשותו).

[שמואל דוד]

יפה מאוד, אולם המ"ד כאן ושם הוא ר' יוחנן. ואגב, עיין משנת יעב"ץ חו"מ סימן ל.

[ביקורת תהיה]

עיין.

כלום לא חש מר ללטותא דרבנן לאלו שאין טובתם שלמה. אתמהה.

[לבי במערב]

. . עיין משנת יעב"ץ [ז'ולטי] חו"מ סימן ל.

ס"ע צ ואילך.

[שמואל דוד]

עיין.

כלום לא חש מר ללטותא דרבנן לאלו שאין טובתם שלמה. אתמהה.

נעבאך שאתה לא יודע לדבר טוב על חבירו. רק קללות ודברים בוטים יוצאים ממך.

[מיללער]

יפה מאוד, אולם המ"ד כאן ושם הוא ר' יוחנן. ואגב, עיין משנת יעב"ץ חו"מ סימן ל.

תודה רבה - וזהו מחזק שכיון שר' יוחנן הוא בעל המימרא לא ס"ל להתוס' שהפירוש הוא מעין השגת גבול וגזילה

שוב ראיתי שהרב ז'ולטי במשנת יעב"ץ שם האריך בזה גופא ומביא הרמב"ם שם שהאיסור של לא תסיג הוא רק באר"י, ולפי"ז קשה סתירה ברמב"ם שהרי הרמב"ם הל' ביכורים פסק כר"י דמביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ. ועיי"ש מה שתירץ