העירני היום אחד מחשובי כולל פוניבז' שליט"א, שנראה שדברי רבי אברהם בן הרמב"ם ב"צורך גופו או צורך גוף המטלטל" מכוונים לדברי אביו, ומיישבים בהם קושיה.
שהנה שני ענייני טלטול לצורך גופו נתבארו ברמב"ם (פכ"ה), בהלכות ד-ה שבהן התיר הרמב"ם 'צורך גופו' נקט הרמב"ם דוגמאות שאין בהן עשיית מלאכה בכלי, אלא רק אכילה בתוכו, שיבור אגוזים עליו, ועלייה עליו למטה. ובהלכה ז' נקט טלטול לצורך מלאכה שלא נעשה לתשמישה, ונקט דוגמאות שיש בהן עשיית מלאכה בכלי, והמלאכה היא מלאכה שונה, ככל הדוגמאות שהביא.
ונמצאנו למדים מדברי הרמב"ם שיש שני אופנים בהיתר טלטול כשמל"א לצו"ג, האחד הוא כשמשתמש בכלי בלי שיעשה הכלי מלאכה אחרת, והשני הוא כשמשתמש בכלי למלאכה אחרת. כבר עמד בזה באז נדברו (ח"ט סוף סי' כא).
ויש לבאר החילוק על פי דברי הרמב"ן (קכד.) בדעת רבי נחמיה, ותתבאר בכך גם חלוקת הרמב"ם הלכה זו לתרתי. דבה"ד-ה"ה כתב הרמב"ם עיקר היתר טלטול לצורך גופו, בכשמל"ה וכשמל"א, ולדעת הרמב"ם גדר היתר זה הוא לצורך גופו של הכלי, שעושה בגוף הכלי דבר, אך אינו משנה אותו למלאכה אחרת. ובה"ז בא הרמב"ם לאפוקי מדברי רבי נחמיה, וביאר היתר שינוי כלים למלאכה אחרת בכשמל"ה וכשלמ"א, ובזה דקדק לכתוב שמותר גם לשנות את הכלים למלאכה אחרת, שהוא מה שנאסר לדעת רבי נחמיה וכדברי הרמב"ן.
וזהו שכתב רבי אברהם בן הרמב"ם שני היתרים, האחד 'לצורך גופו' והשני 'לצורך גוף המטלטל' והיינו למלאכה אחרת.
והדברים מדויקים גם מתחילת דברי רבי אברהם, שכתב שגדר ההיתר הוא "
לשנות כלי זה לפעולה מותרת" (ראה הדברים במלואם במאמר,
כאן), והיינו שהותר לא רק להשתמש בכלי למה שאינו מיוחד לו, שהוא שימוש שלא בדרך מלאכה אחרת, אלא הותר גם לשנות את הכלי לפעולה אחרת. ונתבאר בזה שגדר החידוש בהיתר להשתמש בכשמל"א למלאכה אחרת, כמבואר ברמב"ם, הוא שהותר גם לשנות את הכלי מפעולתו לפעולה אחרת, וכדברי הרמב"ן.
עד כאן דברי אותו חכם שליט"א בתוספת מעט דברים לפי הבנתי.
ויש להרחיב בזה עוד בנוגע להיתר טלטול מוקצה לצו"ג אם הוא משום שהצורך מתירו או משום שאין הקצאה לשימושי היתר, והנפ"מ כשיכול להשתמש בכלי היתר וכדברי המשנ"ב סי' שח ס"ק יב, וככל שדנו בזה האחרונים, ולפי האמור לכאו' הדבר תלוי אם משתמשים בכלי האסור לשימוש היתר שאין בו מלאכה או למלאכה אחרת, ותן לחכם ויחכם עוד.