יָרַדְתָּ, יָרַדְתִּי, יְרַדְתֶּם.
תֵּרֵד, תֵּרְדִי, תֵּרְדוּ.
רֵד, רְדִי, רְדוּ.
שָׁכַבְתָּ, שָׁכַבְתִּי, שְׁכַבְתֶּם.
תִּשְׁכַּב, תִּשְׁכְּבִי, תִּשְׁכְּבוּ.
שְׁכַב, שִׁכְבִי, שִׁכְבוּ.
ביקורת תהיה כתב:המלים 'ירדתי' 'שכבתי' שבמגילת רות הן שריד מניב בשפה העברית, שבו צורת הפניה לנוכחת בזמן עבר דומה לצורת הפניה בזמן עתיד ובציווי.יָרַדְתָּ, יָרַדְתִּי, יְרַדְתֶּם.
תֵּרֵד, תֵּרְדִי, תֵּרְדוּ.
רֵד, רְדִי, רְדוּ.
שָׁכַבְתָּ, שָׁכַבְתִּי, שְׁכַבְתֶּם.
תִּשְׁכַּב, תִּשְׁכְּבִי, תִּשְׁכְּבוּ.
שְׁכַב, שִׁכְבִי, שִׁכְבוּ.
חיים שאול כתב:ביקורת תהיה כתב:המלים 'ירדתי' 'שכבתי' שבמגילת רות הן שריד מניב בשפה העברית, שבו צורת הפניה לנוכחת בזמן עבר דומה לצורת הפניה בזמן עתיד ובציווי.יָרַדְתָּ, יָרַדְתִּי, יְרַדְתֶּם.
תֵּרֵד, תֵּרְדִי, תֵּרְדוּ.
רֵד, רְדִי, רְדוּ.
שָׁכַבְתָּ, שָׁכַבְתִּי, שְׁכַבְתֶּם.
תִּשְׁכַּב, תִּשְׁכְּבִי, תִּשְׁכְּבוּ.
שְׁכַב, שִׁכְבִי, שִׁכְבוּ.
?
סליחות כתב:דוגמה לא קיימת למה שאני מחפש: הלכתי (אני) שמשמעותו הלכת (את).
הפשטן כתב:סליחות כתב:דוגמה לא קיימת למה שאני מחפש: הלכתי (אני) שמשמעותו הלכת (את).
כל הדוגמאות שניתנו לך - מאת אלה שקדמוני - לפי דוגמת "הלכתי" (אני) במשמעות של "הלכת" (את), ניתנו לך בצורות הכתיב בלבד, אבל הנה אתן לך גם בקרי:
ובכן כידוע הנביא יחזקאל לועג לפרעה מלך מצרים, שמתרברב שהוא כביכול הבורא (עפ"ל): "לי שייך יאורי, ואני בראתי את עצמי", או בלשונו של פרעה כפי שהיא מובאת ביחזקאל: "לי יאורי ואני עשיתיני" (כלומר אני עשיתי את עצמי), וא"כ שם המילה "עשיתיני" היא בגוף ראשון.
אבל מצינו גם בגוף שני נוכחת (בקרי):
שופטים יא לה: הכרע הכרעתיני.
שמואל א יט יז: למה ככה רמיתיני.
שמואל א כה לג: אשר כליתיני.
ירמיהו טו י: אוי לי אמי כי ילדתיני.
שה"ש ד ט: לבבתיני אחתי כלה לבבתיני.
חגי פאהן כתב:ביקורת תהיה הביא גם מהקרי.
חגי פאהן כתב:אך כאן הצורה של מדבר פועל על מדבר בעבר ונוכחת פועלת על מדבר בעבר היא אותה צורה. בדומה לכך בזמן עתיד לנוכחות ונסתרות יש אותה צורה, וכן נוכח ונסתרת בעתיד.
הפשטן כתב:חיים שאול כתב:ביקורת תהיה כתב:המלים 'ירדתי' 'שכבתי' שבמגילת רות הן שריד מניב בשפה העברית, שבו צורת הפניה לנוכחת בזמן עבר דומה לצורת הפניה בזמן עתיד ובציווי.יָרַדְתָּ, יָרַדְתִּי, יְרַדְתֶּם.
תֵּרֵד, תֵּרְדִי, תֵּרְדוּ.
רֵד, רְדִי, רְדוּ.
שָׁכַבְתָּ, שָׁכַבְתִּי, שְׁכַבְתֶּם.
תִּשְׁכַּב, תִּשְׁכְּבִי, תִּשְׁכְּבוּ.
שְׁכַב, שִׁכְבִי, שִׁכְבוּ.
?
מה לא מובן? ביקורת תהי', מציג לך את כל ההטיות של גוף שני, באותו "ניב" (כלשונו).
בשורת הדוגמאות הראשונה, הוא מציג לך את ההטיות בעבר: "ירדת" (גוף שני יחיד), "ירדתי" (גוף שני יחידה), "ירדתם" (גוף שני רבים).
בשתי השורות שבאות אח"כ הוא מראה לך, כי תוספת האות י' ליחידה וכן תוספת האותיות "תם" לרבים - מתווספת לא רק בעבר אלא גם בעתיד ובציווי, וכי אותה תוספת עצמה מתווספת (בעתיד ובציווי) - לא רק באותו "ניב" (כלשונו) - אלא בכל "הניבים".
בשלוש השורות שאח"כ הוא עושה אותו דבר, אבל לא עם הפועל ירד אלא עם הפועל שכב.
חיים שאול כתב:שאלתי על המשפט המסומן בקו, מה הכוונה שריד מניב בשפה העברית וכו׳, וכי מה שונה מגילת רות משאר הספרים שהם נכתבו בניב א׳ והיא בניב ב׳
יאיר אתמר כתב:צורת הנוכח השתמרה והנוכחת התקצרה. שרידים...אפשר למצוא:
...
4. בקו"כ אלו: אַתְּי...לָכְי...שכנכִי...נשיכִי...בניכִי...אָלִיתְי...הֹלֶכֶתְי...וַתָּבֹאתְי...לִמַדְתְּי...קָרָאתְי...דִבַּרְתְּי...שָמַעַתְּי...יֹשַבְתְּ...מְקֻנַנְתְּי...הָלָכְתְּי...הִרְבֵּיתְי...שֹׁכַנְתְּי...אָכָלְתְּי...נָתַתְּי...זָכַרְתְּי...עָשִׂיתְי...הָיִיתְי...וְיָרַדְתְּי...וְשָכַבְתְּי.
תוכן כתב:הנני יוסיף, שהכוונה, הנני אוסיף.
הפשטן כתב:יאיר אתמר כתב:צורת הנוכח השתמרה והנוכחת התקצרה. שרידים...אפשר למצוא:
...
4. בקו"כ אלו: אַתְּי...לָכְי...שכנכִי...נשיכִי...בניכִי...אָלִיתְי...הֹלֶכֶתְי...וַתָּבֹאתְי...לִמַדְתְּי...קָרָאתְי...דִבַּרְתְּי...שָמַעַתְּי...יֹשַבְתְּ...מְקֻנַנְתְּי...הָלָכְתְּי...הִרְבֵּיתְי...שֹׁכַנְתְּי...אָכָלְתְּי...נָתַתְּי...זָכַרְתְּי...עָשִׂיתְי...הָיִיתְי...וְיָרַדְתְּי...וְשָכַבְתְּי.
במקום "ישבת" צ"ל: "ישבתי".
יאיר אתמר כתב:בארבע מקומות (לפחות) ייתכן שפעלים במשקל פעלתִּי הקיימים בנוה"מ הם באמת צורות נוכחות (אלא שהתפרשו כצורות מדבר ולכן לא הוחלפה קריאתם.
יאיר אתמר כתב:מקובל...
על התופעה ראה... ובאריכות בספרו של אהרן הורנקול על לשונו של ספר ירמיה, עמ' 112-119.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 8 אורחים