יותם כתב:א. לא הבנתי את הרלוונטיות של כל ההקדמה (גם אני הייתי באותו שיעור של הרב פייבלזון כשהרב עינבל איתגר אותו בשאלה הזו). בסוף האריכות חזרת בקצרה ובלא הסבר שהמבט של בורא מופיע בתורה והוא מרכזי וכו'. אני לא מבין איפה אתה סותר את העובדה הפשוטה שהאיזכורים של בריאת העולם בתורה, לאחר פרשת הבריאה עצמה - נער יספרם. לעומת יציאת מצרים שאופפת את כל התורה והמצוות.
ב. אפשר להכניס הכול בהכול, ולפעמים זה אפילו רצוי. אבל אני כל הזמן מדבר על מה שמפורש בתורה. איך התורה מציגה את הדברים. לא ראיתי בדבריך מענה לזה.
1. אני אסביר מה אני מתכוין. כאשר אנחנו דנים בשאלת היחס להקב"ה. יחס של בורא ונברא מול היחס של בוחר ונבחרים או גואל ונגאלים או ברית וכדומה.
אפשר לדון זאת מהפן למה אנחנו מחויבים אל בורא ית', כלומר האם הבורא מחייב את הנבראים מעצם היותו בורא או שלא.
אפשר לדון מצד אהבת ה', למה לאהוב אותו או יותר מדויק מה מביא אהבה אליו.
אפשר לדון בשאלה 'מיהו' הרי את עצמותו אנחנו לא מכירים, אז כיצד הוא מופיע בעולם. הרי הוא מופיע כבורא ומופיע כטוב ומטיב, זקן מלא רחמים או גיבור ואיש מלחמה. וכמובן הכל אמת, ואז נדון האם יש יחס עיקרי, מהו שם הויה ומהו שם אלוקים ואדנות וכו'.
ואפשר לדון מהי צורת העבודה לפניו. עבודה כוונתי איך אדם עומד מול הקב"ה, מה הוא רואה בו. כמובן כולנו יודעים שה' ברא את העולם וכו' וכו' אבל כשאני עומד לפניו איך אני פונה אליו, איך אני משבח אותו. אפשר לדבר על ה' הגיבור שברא את הכל ואפשר לדבר על ה' הטוב שאוהב ומטיב, אפשר לדבר על ה' המרחם ואפשר לדבר על ה' שכיבד אותנו וכרת איתנו ברית, (ושוב הכל נכון, השאלה אם אפשר לומר על דבר מסוים שהוא העיקר), לכן הבאתי את הדוגמא מהשאלה ששאל הרב אוריה ענבל את הרב פייבלזון כי היא באמת מציגה בבהירות את הנקודה הזו. בעצם זו שאלה מה התוכן של עבודת ה', ובמיוחד במה שנקרא עבודה.
בנקודה הזו אני חושב שאתה מציג משהו לא מדויק, כי מן התורה ומן הנביאים והכתובים יש מבט מאד מרכזי של נברא העומד כלפי הבורא הגדול והנורא, והאמת לא תמיד זה בהכרח כלפי הנקודה של בורא עולם, מה שהיה בששת ימי בראשית, אלא הרבה פעמים זה כלפי הנקודה של כוחו העצום של ה'. מה ה' יכול לעשות. לדוגמא כשעם ישראל אמר שירה אחרי קריאת ים סוף, שירה מיוחדת כל פסוק עם הגוון שלו, ניתן לראות שבחים על כוחו וגבורתו ושבחים על טובו וחסדו. וכך במקומות רבים בתורה ובנביאים, הנה דוגמא למשל לראות איך ירמיהו פונה לה' ''אֲהָהּ֘ אֲדֹנָ֣י ה' הִנֵּ֣ה׀ אַתָּ֣ה עָשִׂ֗יתָ אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְאֶת־הָאָ֔רֶץ בְּכֹֽחֲךָ֙ הַגָּד֔וֹל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה לֹֽא־ יִפָּלֵ֥א מִמְּךָ֖ כָּל־דָּבָֽר. עֹ֤שֶׂה חֶ֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֔ים וּמְשַׁלֵּם֙ עֲוֹ֣ן אָב֔וֹת אֶל־חֵ֥יק בְּנֵיהֶ֖ם אַחֲרֵיהֶ֑ם הָאֵ֤ל הַגָּדוֹל֙ הַגִּבּ֔וֹר יְקֹוָ֥ק צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ. גְּדֹל֙ הָֽעֵצָ֔ה וְרַ֖ב הָעֲלִֽילִיָּ֑ה אֲשֶׁר־עֵינֶ֣יךָ פְקֻח֗וֹת עַל־כָּל־דַּרְכֵי֙ בְּנֵ֣י אָדָ֔ם לָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ כִּדְרָכָ֔יו וְכִפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו. אֲשֶׁר־שַׂ֠מְתָּ אֹת֨וֹת וּמֹפְתִ֤ים בְּאֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבָֽאָדָ֑ם וַתַּעֲשֶׂה־לְּךָ֥ שֵׁ֖ם כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה. וַתֹּצֵ֛א אֶת־עַמְּךָ֥ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בְּאֹת֣וֹת וּבְמוֹפְתִ֗ים וּבְיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבְזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְמוֹרָ֖א גָּדֽוֹל". וכהנה רבות. אגב, הרבה פעמים כשאני אומר פסוקי דזמרה אני מתפעל מהעושר של דוד המלך, איך הוא משבח את ה' על כל כך הרבה פרטים, גם בפן של כוחו וגבורתו וגם בפן של טובו וחסדו. בעוד אנו הקטנים כאשר נצטרך לחדש תפילה מליבנו מהר מאד נמצא את עצמינו מבקשים עוד קצת כסף לעו"ש.
2. אתה כל הזמן כותב שיציאת מצרים מוזכרת יותר מאשר בריאת העולם. ואני לא מבין מה אתה רוצה לומר מכך. אמת שלמחפש בפרויקט השו"ת המילה 'מצרים' מופיעה בתורה יותר פעמים שורש ב.ר.א. באמת זה לא מדויק כי שמות ה' ובוודאי חלקם (תלוי בפירושים השונים) משמעותם 'בורא עולם', אבל נניח לזה. יציאת מצרים זה משהו שיש לו הרבה משמעויות והוא מופיע בהקשרים שונים, שלא בהכרח זה אומר משהו כלפי השאלה איך אני מתייחס לה'. למשל הפסוק שאנחנו אומרים כל יום 'אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים', המשמעות הפשוטה של הפסוק הקב"ה הוציא אותנו ממצרים כדי שהוא יהיה האלהים שלנו - המנהיג שלנו. בפשטות הכתובים זה מדובר כלפי המצוות והגזירות שהוא ציוה אותנו. ואם לא נקיים את מצוותיו אנחנו פוגעים במטרת היציאה שהיא מחייבת, אבל האם זה אומר שלכן כאשר אני לובש ציצית אז אני נזכר בה' המוציאינו ממצרים או אולי בה' הבורא (או שניהם יחד)? זאת אומרת יציאת מצרים יכולה להיות כמקור המחויבות והעבדות אליו, אבל מהי העבודה עצמה? יתירה מכך פעמים רבות גם יציאת מצרים מופיע כמקור לשבח על כוחו וגבורתו, כלומר לא בחלק של הגאולה אלא בחלק של הגבורה, כמו למשל איך שמשה רבינו פונה אל ה' 'ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. אתה החילותך להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתיך'. והראשונים רגילים לפרש כך את המקראות של יציאת מצרים.