הבושה היא לא של האב. בכל חברה יש מעוותי נפש ושכל.
הבושה היא של הבמה שפיארה את הסטייה הזו.
חד ברנש כתב:גם אני יושב שעות רבות ליד המחשב בכתיבת דברי תורה, וגם אני חששתי אם זה לא יזיק לחינוכם של ילדיי היקרים,
אבל נקטתי בפתרון שונה, אני מראה להם מדי פעם, מה אני עושה, כיצד אני מפענח כת"י, מקלידו, מחפש מראי מקומות, מתעמק או מנסה להתעמק בדברי המחבר הקדמון, וגם מראה להם על מציאות חשובות שדייקתי מתוך דבריהם. לדעתי יש בכך כדי לחבב את התורה על ילדיי.
רעיון בריא. ילד מבין יותר ממה שאתה חושב וטוב שאתה משתף אותו. גם אני עושה כך, ואף מבקש מהם לסייע לי לפרקים ברעיונות או בעצות קלות.
בנוסף אני מראה להם מאמרים וחיבורים שכבר הודפסו ומשתף בחוויות היצירה, לפי הבנתם והכלתם.
גם לימוד גמרא בבית, בהנאה ובחדווה, מחדד את ההבדל בין השימוש במחשב לצורך כתיבה לבין תורה בטהרתה.
זאב ערבות כתב:
ובמה זה שונה מכל צנזורה אחרת, כגון העיתונות החרדית ש"עוטפת" את החדשות הנראות לה בלתי מתאימות לציבור הקוראים?
כל כלי תקשורת מצנזר. בידיעות לא יכתבו טיש יארצייט של נדבורנא, כי הקוראים לא רוצים את זה, ובניו יורק טיימס, למיטב השערתי, לא כתבו על קטטה שפרצה באום אל פאחם.
לכל כלי תקשורת יש קהל יעד שמתעניין או לא מתעניין בנושאים מסויימים. צרכני התקשורת החרדית, אם הם צורכים אותה, כנראה לא מעוניינים לדעת כל רכילות זולה. אחרת, יצרכו אותה ולא את החרדית.
זאב ערבות כתב:
מי יודע כמה מהנוער היורד והבעייתי עשה זאת לאחר שגילה שמסתירים ממנו דברים...
לא תמצא נער שירד מהדרך, רק בגלל שיתד לא פירסם תוצאות של הפועל באר שבע.
מופרך לחשוב שסלקציית חדשות גורמת לנשירה.