חיים שאול כתב:בגלל שהיא לא שומרת חיי תורה אז מה? נניח לה להתקלקל שם?
עזריאל ברגר כתב:חיים שאול כתב:בגלל שהיא לא שומרת חיי תורה אז מה? נניח לה להתקלקל שם?
נפסק להלכה שמומר (אפילו לעברה אחת, אי שביק התירא ואכיל איסורא) אסור לפדותו (יו"ד רנב,ו).
אלא שתינוק שנשבה שנשבה - ודאי פודין אותו, וכנ"ל.
עזריאל ברגר כתב:חיים שאול כתב:בגלל שהיא לא שומרת חיי תורה אז מה? נניח לה להתקלקל שם?
נפסק להלכה שמומר (אפילו לעברה אחת, אי שביק התירא ואכיל איסורא) אסור לפדותו (יו"ד רנב,ו).
אלא שתינוק שנשבה שנשבה - ודאי פודין אותו, וכנ"ל.
חיים שאול כתב:עזריאל ברגר כתב:חיים שאול כתב:בגלל שהיא לא שומרת חיי תורה אז מה? נניח לה להתקלקל שם?
נפסק להלכה שמומר (אפילו לעברה אחת, אי שביק התירא ואכיל איסורא) אסור לפדותו (יו"ד רנב,ו).
אלא שתינוק שנשבה שנשבה - ודאי פודין אותו, וכנ"ל.
שם מדובר במומר להכעיס
תורה מפוארת כתב:הרב ברגר קצת התבלבלתי מתשובתך, מתשובה א' משמע שאין פודין יתר על דמיהם, ועאכו"כ [בעקיצה למע"כ] שמדובר בעד 'מסירת שטחים'..., מתשובות ב-ג אתה נראה חוזר להסביר שכן צריך לשחררה במובן מסוים, האם כוונתך שבעצם מצד הדין חובה לשחררה אך בגלל שזה יתר על דמיה אז לא? תבאר
תורה מפוארת כתב:עזריאל ברגר כתב:חיים שאול כתב:בגלל שהיא לא שומרת חיי תורה אז מה? נניח לה להתקלקל שם?
נפסק להלכה שמומר (אפילו לעברה אחת, אי שביק התירא ואכיל איסורא) אסור לפדותו (יו"ד רנב,ו).
אלא שתינוק שנשבה שנשבה - ודאי פודין אותו, וכנ"ל.
ואולי דין זה תליא במח' הידועה מה הדין של חילוני בזמן הזה? [פסקת כחזו"א כאילו ואין עוד פוסקים בנידון]
עזריאל ברגר כתב:תורה מפוארת כתב:הרב ברגר קצת התבלבלתי מתשובתך, מתשובה א' משמע שאין פודין יתר על דמיהם, ועאכו"כ [בעקיצה למע"כ] שמדובר בעד 'מסירת שטחים'..., מתשובות ב-ג אתה נראה חוזר להסביר שכן צריך לשחררה במובן מסוים, האם כוונתך שבעצם מצד הדין חובה לשחררה אך בגלל שזה יתר על דמיה אז לא? תבאר
נשאלו ג שאלות, ועניתי על כל אחת בנפרד.
לתת בתמורתה יותר מכדי דמיה - לכאורה אסור.
אבל אילו היה אפשר לפדותה בכדי דמיה - זה היה תלוי בשאלות שציינתי בשני הסעיפים הבאים.
עזריאל ברגר כתב:לצערנו גם בנידון דידה אומרים שהרוסים נטפלו אליה בכוונה כדי שעם ישראל יפדוה.
ולהודיעך שההלכה ד"עשיו שונא ליעקב" לא השתנתה...
עזריאל ברגר כתב:לצערנו גם בנידון דידה אומרים שהרוסים נטפלו אליה בכוונה כדי שעם ישראל יפדוה.
ולהודיעך שההלכה ד"עשיו שונא ליעקב" לא השתנתה...
תורה מפוארת כתב:עזריאל ברגר כתב:לצערנו גם בנידון דידה אומרים שהרוסים נטפלו אליה בכוונה כדי שעם ישראל יפדוה.
ולהודיעך שההלכה ד"עשיו שונא ליעקב" לא השתנתה...
אז מתי אומרים שכשיש משטר מירתת ומתי לא?
עזריאל ברגר כתב:אגב, בנדו"ד מדובר על אביזרייהו דעבודה זרה (העברת שטחים לבעלות הכנסיה הרוסית), ולכאורה אין פודין את השבויים בכך (אפילו אי הוי בכדי דמיהן, או באדם הפודה את עצמו).
עזריאל ברגר כתב:אגב, בנדו"ד מדובר על אביזרייהו דעבודה זרה (העברת שטחים לבעלות הכנסיה הרוסית), ולכאורה אין פודין את השבויים בכך (אפילו אי הוי בכדי דמיהן, או באדם הפודה את עצמו).
ישא ברכה כתב:היום אם רוצים למנוע את האינטרס של החוטף צריך לתת לנחטף להירקב בשבי החוטפים, וזה לא מצאנו בתקנת חכמים זו.
ישא ברכה כתב:עזריאל ברגר כתב:אגב, בנדו"ד מדובר על אביזרייהו דעבודה זרה (העברת שטחים לבעלות הכנסיה הרוסית), ולכאורה אין פודין את השבויים בכך (אפילו אי הוי בכדי דמיהן, או באדם הפודה את עצמו).
האם העברת השטחים לריבונות רוסית מוסיפה עבודה זרה או אבזריהו?
(בלי קשר לעצם מסירת שטחים, שזו בעיה בפני עצמה)
פלוריש כתב:אני חושב שתיאור במציאות כאן לוקה בחסר.
מדינת ישראל לא נתנה לכנסיה הרוסית שטח, אלא הכריעה לטובת רוסיה בויכוח בין כמה פלגים נוצריים שטענו שהשטח שלהם.
בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:ולהודיעך שההלכה ד"עשיו שונא ליעקב" לא השתנתה.
אכן, וידוע שכך הוא.
2. היום יש בעיה גדולה להגדיר מהו דמי השבוי, כי בפשטות בעבר זה היה כפי ערך העבדות. וככל הנראה בעבר כאשר היו שובים אדם הוא היה נהיה עבד במצבו הרגיל, (אלא שעלול לבוא לידי סכנת נפשות. וכן לידי עבירה), ולא התירו להוסיף על דמיו הרגילים. כיום מטרת השבי היא אחרת, הערבים רוצים שישחררו מחבלים והרוסים רצו שישחררו אזרח שלהם שנעצר. היום אם רוצים למנוע את האינטרס של החוטף צריך לתת לנחטף להירקב בשבי החוטפים, וזה לא מצאנו בתקנת חכמים זו.
עזריאל ברגר כתב:אלא שתינוק שנשבה שנשבה - ודאי פודין אותו, וכנ"ל.
ישא ברכה כתב:מה אומרים החכמים על בעיה זו שהעלתי:2. היום יש בעיה גדולה להגדיר מהו דמי השבוי, כי בפשטות בעבר זה היה כפי ערך העבדות. וככל הנראה בעבר כאשר היו שובים אדם הוא היה נהיה עבד במצבו הרגיל, (אלא שעלול לבוא לידי סכנת נפשות. וכן לידי עבירה), ולא התירו להוסיף על דמיו הרגילים. כיום מטרת השבי היא אחרת, הערבים רוצים שישחררו מחבלים והרוסים רצו שישחררו אזרח שלהם שנעצר. היום אם רוצים למנוע את האינטרס של החוטף צריך לתת לנחטף להירקב בשבי החוטפים, וזה לא מצאנו בתקנת חכמים זו.
הפשטן כתב:עזריאל ברגר כתב:אלא שתינוק שנשבה שנשבה - ודאי פודין אותו, וכנ"ל.
תינוק שנשבה שנשבה? מעולם לא נתקלתי בכזה ביטוי. בהחלט מעניין.
באר בשדה כתב:הפשטן כתב:עזריאל ברגר כתב:אלא שתינוק שנשבה שנשבה - ודאי פודין אותו, וכנ"ל.
תינוק שנשבה שנשבה? מעולם לא נתקלתי בכזה ביטוי. בהחלט מעניין.
'תינוק-שנשבה' שנשבה.
הפשטן כתב:באר בשדה כתב:הפשטן כתב:עזריאל ברגר כתב:אלא שתינוק שנשבה שנשבה - ודאי פודין אותו, וכנ"ל.
תינוק שנשבה שנשבה? מעולם לא נתקלתי בכזה ביטוי. בהחלט מעניין.
'תינוק-שנשבה' שנשבה.
גם בזה טרם נתקלתי.
גם לשיטתך: אם כוונתך להחליף - את האות ו' (שאותה היצעתי) - במרכאות, אז זה טוב רק לדור המכיר את סימן המרכאות, לאפוקי דור התלמוד - שחכמיו לא הכירו זאת.
גם לשיטתך, נצטרך להבהיר: "תינוק שנשבה [רוחנית]" שנשבה [פיזית]. אחרת, ישארו קוראים שלא יבינו מימינם לשמאלם. משל למי שכותב (עם מרכאות כהצעתך): "תינוק-שנימול" שנימול (או עם ו' כהצעתי: תינוק שנימול ושנימול) - בלי שום תוספת בסוגריים מרובעים. האמנם זה יעזור במשהו כדי להסיר מהקורא את המבוכה?
חיים שאול כתב:מה לא טוב בתינוק שנשבה שנשבה? הוא נשבה בעבר וכעת שוב
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 669 אורחים