תנא: 'אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס, שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר "כל תלמיד שאין תוכו כברו - לא יכנס לבית המדרש";
ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי;
אמר רבי יוחנן: פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן: חד אמר אתוספו ארבע מאה ספסלי, וחד אמר שבע מאה ספסלי;
הוה קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל [6], אמר: דלמא חס וחלילה מנעתי תורה מישראל [7]!
אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא [כלים לבנים מלאים אֵפֶר] [8].
ולא היא: ההיא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה.
מהלך הסוגיא מורה שאכן התלמידים החדשים לא היו תוכם כברם אך בזה היו שני גישות של ר''ג שלא להכניסם לביהמ''ד, ואילו ראב''ע סבר שכן יש להכניסם.
ולפי זה מה שאמרה הגמ' ולא היא ההיא ליתובי לדעתיה הכוונה לומר שהדרך הרצויה היא כן להכניס לביהמ''ד את אלו שאין תוכם כברם וחלום הכלים נועד להפיס דעתו דר''ג.
אבל בפי' שוטנשטיין הביאו פירוש ולא היא שכוונת הגמ' שבאמת אותם תלמידים היה תוכם כברם ולא ידעתי מה הביאם לפרש כך?