יושב הארץ כתב:אכן יש שאלות על קדמות קול התור והפזמונים
בריושמא באשכול אחר כתב:הביא הרב יגל מאמר 'דברי שלום ואמת' שנדפס בעיתון הצבי ביום כ"ח באדר תרנ"ו.
ואען ואומר:
המאמר הזה אינו עומד לבדו, ואי אפשר להבין את הכתוב בו ללא ידיעת כל הקודם לו וכל הגורם לו.
בשנת תרמ"ה כתבו יהודי ירושלים קונטרס בשם 'קול מהיכל', ובו 8 עמודים. בקונטרס זה כתבו יהודי ירושלים נגד חובבי ציון בגלל פועלם לייסוד מושבות בארץ ישראל. חובבי ציון התנגדו לשיטת החלוקה, ועודדו את היהודים להתיישב באדמותיה של ארץ ישראל ולעבוד עבודת שדה וכרם. על הקונטרס היו חתומים 'ראשי ... דכוללות ק"ק אשכנזים פרושים וחסידים בעה"ק ירושלם'. הקונטרס היה חריף בלשונו, ועורר את זעמם של חובבי ציון שהגיבו וכתבו מאמרים נגדו.
שורה ארוכה של מאמרים נכתבה בעקבות הקונטרס 'קול מהיכל', משני צדי המתרס. יוסף יושעה ריבלין כתב מאמרים אחדים בעיתון המליץ, ובהם יצא להגנת יהודי ירושלים וניסה לשכך את זעמם של בני הגולה על כותבי 'קול מהיכל'. 'הלאומיים' כתבו נגדו, וחוזר חלילה.
אחד מתוצאות אותו קונטרס הוא המאמר 'דברי שלום ואמת', שנדפס בעיתון הצבי, יום כ"ח באדר תרנ"ו. הרב יגל הביא את המאמר, וכתב: 'עיתותי אינן בידי להמשיך את הדיון לכל אורכו. רק אציין כאן כי דברי הרב שליט"א גם במאמרו וגם כאן אינם מדוייקים כלל. על המחאה מי ייסד את פתח תקווה לא חתום ר' יושעה לבדו, על החתום עמו ר' יואל משה סלומון. הוי אומר, רי"מ סלומון עצמו מאשר את תרעומתו של ר' יושעה!!!'
הקורא את המאמר עצמו ייווכח לראות כי תחילתו במשפט זה:
'ההפרש בדעות אשר בינינו ובין אחדים ממסבבי התנועה של חבת ציון במובנה העולמי הביא לידי מלחמת דברים בכתב ובדפוס... אך למורת רוחנו ראינו ובאנו לידי הכרה כי הנלחמים משני הצדדים נדעכו בחמם (!) ממקומם ועברו את גבול המתינות וקרירורת הרוח אשר מלחמת דעות כזה דורשת מידי לוחמיה, ואף גם נספחו אל הנלחמים האלה שאר מיני לוחמים, שמהם אינם מוכשרים כלל לדבר הזה, ומה מי שאין כוונתם טהורה ולא יצאו למלחמה אלא למען בוז מערכתם, ואלה הנספחים הסבו את פני המלחמה ותהי למלחמה ולאנדרלמוסיא, וחדלו להיות מלחמת הדעות ותהי למלחמת דברים חדים ונמרצים, דברים מרים ומרעילים, ואף דברי חרפות וגדופים... וזה גרם גדול לחלול השם ובזיון קדשים'.
בהמשך המאמר מודיעים הכותבים כי 'ואף גם לא שונאים אנו לרעיון חבת ציון העולמי כי אם להפך מאוהביו הנאמנים אנו, ולא זו בלבד אלא כי גם ממקדישיו ומעריציו אנחנו... ומי היו במיסדי פתח תקוה? עוד הפעם אנחנו ודוקא מהחתומים מטה!'
ומי הם 'החתומים מטה'? הנה הם: 'מנהלי הועד הכללי פעה"ק ירושלם ת"ו. נאם זיסקין שחור. נאם מיכאל ברוך רייזעס. האם אריה ליב הכהן. נאם יואל משה סלומון. נאם יוסף ריבלין'.
ור' שמואל סלאנט בא אחריהם ומילא את דבריהם.
ועתה יביטו הקוראים במאמר 'דברי שלום ואמת' ויאמרו בעצמם: האם מאמר זה יש בו 'מחאה מי ייסד את פתח תקווה'? האם 'רי"מ סלומון עצמו מאשר את תרעומתו של ר' יושעה'? האם יש כאן תרעומת של ר' יושעה?
אין כאן לא מחאה ולא תרעומת ולא אישור תרעומת, אבל יש כאן מאמץ נוסף של יהודי ירושלים לפייס את חובבי ציון, להרגיע את הרוחות, לסיים את מלחמת הדעות, להימנע מדברי חרפות וגידופים. כל אלה אינם קשורים לר' יוסף יושעה ריבלין לבדו, כל אלה אינם זקוקים לאישור מר' יואל משה סלומון לבדו. כי לא התרעם כאן ר' יושעה ריבלין, אלא התחנן והצטדק, ריצה והשתדל - לא הוא לבדו, אלא הוא וכל מנהלי הוועד הכללי בירושלים עיה"ק - להביא לידי שלום, אהבה ואחוה, ידידות ונעימות, בין יושבי ירושלים ובוני שכונותיה ובין חובבי ציון ומייסדי מושבותיה.
על הקונטרס 'קול מהיכל' ותוצאותיו אפשר לכתוב ספר שלם, עב כרס, רטוב מדמעותיהם של יושבי ירושלים ורצוף במאמציהם של חובבי ציון להניעם לעבודת האדמה במושבות ההולכות ומתייסדות בארץ ישראל. פרשה ארוכה וכואבת היא, ובלעדי ידיעתה והבנתה אי אפשר להבין את המאמר 'דברי שלום ואמת' לאשורו.
בריושמא כתב:ברור אפוא כי ביום י"ח באב תרט"ו לא ירדו משה מונטיפיורי ואנשיו לראות את הקרקע, לא סוכמה רכישת הקרקע, ולא ... ולא ... מה כן אירע למשה מונטיפיורי ביום י"ח באב? מפח נפש, אכזבה וצער רב.
לפני המשך הדברים אני חייב לומר כי כל עניינו של י"ח באב תרט"ו לא נזכר במאמרי על קול התור. והסיבה פשוטה: אין לו כל משמעות. אין הוא יכול לחייב ואין הוא יכול לשלול את הטענה כי ר' יוסף יושעה ריבלין חיבר את הפזמונים. כל העיסוק כאן ביום י"ח באב נובע אך ורק מהטענה שהשמיע אריה מורגנשטרן בהרצאתו על הפזמונים ומשאלות שנשאלתי אם יש בה ממש אם לאו.
בתגובתי, שנכתבה לעיל, להרצאתו של אריה מורגנשטרן ציטטתי את דברי יוסף יואל ריבלין המסבירים את משמעותו של יום י"ח באב - ביום זה נגמרה בניית ביתו של יוסף יושעה ריבלין בנחלת שבעה. אריה מורגנשטרן ראה בכך 'הערה בעלת ערך' שלי. אלא שבאמת אין בכך מאומה. אמנם כתב יוסף יואל ריבלין שביום י"ח באב נגמרה בניית ביתו של יוסף יושעה ריבלין, אך הוא לא הביא שום מקור או אסמכתא לדבריו אלה. ומי לידנו יתקע שאכן כך קרה? מנין לנו שעובדה זו, שנכתבה בשלהי שנת תרצ"ט על ידי יוסף יואל ריבלין, נכונה היא?
אחר שביררנו והוכחנו כי ביום י"ח באב תרט"ו לא קנה משה מונטיפיורי קרקע בירושלים, ואחר שביטלנו את חשיבותו ההיסטורית של י"ח באב בשל העובדה כי יוסף יושעה ריבלין גמר את בניין ביתו בנחלת שבעה, עלינו לשאול שאלה חשובה: האם היה מאורע כלשהו ראוי לציון באותו יום י"ח באב תרט"ו? האומנם היתה סיבה היסטורית שבגללה צוין יום י"ח באב תרט"ו בפזמונים?
לא היינו צריכים לעמול הרבה כדי למצוא מאורע שהתרחש בירושלים באותו יום. ולא מאורע סתם היה, אלא מאורע חשוב שמשה מונטיפיורי עצמו השתתף בו וגם כתב עליו.
ביומנו, שצוטט לעיל, כתב משה מונטיפיורי כי ביום 2 באוגוסט הוא הוזמן למדרש חדש של האשכנזים, שבו נמצא ארון קודש שהם קיבלו מטרייסטי. היה קהל גדול, תזמורת, ורב אחד דרש וכו'.
איזהו בית המדרש החדש שאליו הוזמן מונטיפיורי? זהו בית הכנסת 'שערי ציון'. בכ"א באב שנת תזר"ח [= תרט"ו] שלחו הפרושים בירושלים איגרת שד"רות בשם 'מבשרת ציון', ובה סיפרו על בניית בית הכנסת 'שערי ציון'. האיגרת נדפסה על ידי פנחס גרייבסקי, זכרון לחובבים הראשונים י"ג (תרפ"ח), עמ' ט-יא. וכך נכתב באותה איגרת:
'גם התבשרו נא שהבית מדרש שערי ציון כבר הוא כלול ביופיו והדרו... גם ארון הקודש מפואר התנדב בתוכה... מק"ק טרייעסטי, ובעת גמר הארון הק' הי' השר הישראל סי' מונטיפיורי הי' ואשתו הגבירה הצדקת מ' יהודית תחי'... בבית המדרש שערי ציון בכבוד גדול ורב שמחה ביום ח"י מנחם תזר"ח'.
הנה כי כן היה אירוע בירושלים, ביום י"ח אב תרט"ו: גמר הקמתו של ארון הקודש בבית המדרש שערי ציון. שני עדים מעידים עליו, ועל פיהם הוא קם.
אכן, היה אירוע, בירושלים עיה"ק, בעצם היום הזה של י"ח אב תרט"ו, אלא שזעיר הוא ולא כביר. אין הוא כדאי להירשם בדברי הימים של בניינה של ירושלים, ומחבר הפזמונים - יהא אשר יהא - לא הטריח עצמו לכתוב עליו.
ואנו נשארנו עם 'חי מנחם' כפי שהיה הוא בתחילה, בשנת תרצ"ט: גימטריה אחת מני גימטריאות רבות הכלולות בפזמונים.
מקובלים כתב:אני אישית כבר די מבולבל מהדיון הארוך והמתמשך, ואני מאמין שאני לא היחיד.
אשמח אם ברי הפלוגתא (יושב הארץ, יגל, ברי ושמא, לעניין, וכו') הנכבדים יסכמו בתמצות את עיקרי טענותיהם נכון לעכשיו.
בריושמא כתב:מקובלים כתב:אני אישית כבר די מבולבל מהדיון הארוך והמתמשך, ואני מאמין שאני לא היחיד.
אשמח אם ברי הפלוגתא (יושב הארץ, יגל, ברי ושמא, לעניין, וכו') הנכבדים יסכמו בתמצות את עיקרי טענותיהם נכון לעכשיו.
זו הצעה יפה מאוד.
אלא שהכתיבה כאן נעשית בחינם.
ואילו סיכום בתמצות נעשה רק בתשלום מלא. עם מע"מ.
אינני חושב שהצר שווה בנזק המלך.
מקובלים כתב:בריושמא כתב:מקובלים כתב:אני אישית כבר די מבולבל מהדיון הארוך והמתמשך, ואני מאמין שאני לא היחיד.
אשמח אם ברי הפלוגתא (יושב הארץ, יגל, ברי ושמא, לעניין, וכו') הנכבדים יסכמו בתמצות את עיקרי טענותיהם נכון לעכשיו.
יושב הארץ כתב:מסקנא שלי ברורה: הגר"א שלח את התלמידים לעלות ארצה כדי ליישב את ארץ ישראל, להרים את קרן השכינה, בבחי' אתערותא דלתתא.
רמ"מ משקלוב, פעל לבניין ירושלים בפועל, בנו ותלמידיו ראו בכך ייעוד של בנין ירושלים כהבטחות אחרית הימים.
ר' יוסף ריבלין בנה את השכונות מתוך הכרה שזאת שליחתו משמים "האיש אשר בחר בו ה'" לבנות את החורבות ולנטוע השממות כי עת לחננה. ושיעודי הנביאים החלו להתקיים משנת ת"ר אחר האתערותא של תלמידי הגר"א. וכן הרבנים של מאה שערים ופתח תקווה קובעים שאור הגאולה החל להאיר מזמן עליית תלמידי הגר"א, וכן קבע ר' יצחק צבי ריבלין שתלמידי הגר"א באו לייסד את שיבת ציון השלישית.
הפזמונים לדעתי כתבם ר' יושעה.
קול התור: היא חידה גדולה מי כתבם, ברור שעיקרם נכתבו לפני הפזמונים. ברור לי שלא רש"ז ויוסף יואל כתבו זאת.
זאת מסקנת ביניים ממה שחקרתי עד כה!
הגה"צ המגיד הירושלמי רבי בן ציון ידלר זצ"ל כותב על אביו הגה"צ רבי יצחק זאב זצ"ל שעלה ארצה בשנת תרכ"ו [יצויין שהוא עלה מעיירה הסמוכה לוילנא, וזקנו הגה"צ ר' חיים זלוטנער היה תלמיד הגר"א] כך:בריושמא כתב:סיכום קצר:
הגר"א לא כתב ולא אמר מאומה לתלמידיו לעלות ארצה. גם לא קרא לעם ישראל לעלות ארצה.
תלמידיו עלו מטעמיהם שלהם. איש איש וטעמו עמו.
ואתה טוען שלהד"ם?קונטרס 'בן יכבד אב' כתב:והקב"ה הזמין לו אנשים מכובדים לנסוע בצוותא לארץ הקודש, ובתוכם היה הגאון הישיש ה"ר אלעזר לנדא זצ"ל בן הגאון ר' יעקב משה זצ"ל בנו של הגאון ר' אברהם זצ"ל בנו של האדמו"ר הגר"א מווילנא זצלל"ה. והיה שמח שמחה גדולה על שהקב"ה הזמין לו לנסוע בצוותא עם נכדו של הגר"א מווילנא שהוא היה הראש וראשון לעורר קדושת הארץ וזירז את תלמידיו לנסוע אל ארץ הקודש.
בריושמא כתב:מקובלים כתב:בריושמא כתב:מקובלים כתב:אני אישית כבר די מבולבל מהדיון הארוך והמתמשך, ואני מאמין שאני לא היחיד.
אשמח אם ברי הפלוגתא (יושב הארץ, יגל, ברי ושמא, לעניין, וכו') הנכבדים יסכמו בתמצות את עיקרי טענותיהם נכון לעכשיו.
לא כתבתי על התשלום ברצינות.
סיכום קצר:
הגר"א לא כתב ולא אמר מאומה לתלמידיו לעלות ארצה. גם לא קרא לעם ישראל לעלות ארצה.
תלמידיו עלו מטעמיהם שלהם. איש איש וטעמו עמו.
מקובלים כתב:אשאל זאת אחרת.
הרב ברי ושמא, האם יש בידך הוכחה של "ברי" שהגר"א לא ציווה על תלמידיו לעלות,
או שמא הטענה שלך היא "שמא", ואתה טוען שאין בידינו הוכחה של "ברי" שהוא ציווה על תלמידיו לעלות.
האם כל הטענה היא שאין בידינו קריאה כתובה שלו אל תלמידיו לעלות, ושהרבה מתלמידיו לא הזכירו ציווי מפורש, לכאורה אפשר לומר שלא ציווה את כל תלמידיו אלא רק את חלקם, ויחד עם זה הרבה לפאר ולשבח את מעלת הארץ עד שהיה מובן מדבריו שראוי לעלות אליה, וכך הבינו יתר תלמידיו שלא צוו במפורש, ומתוך כך עלו.
כי מעת שחרב הבית יצאה רוחנו עטרת ראשנו ונשארנו רק אנחנו הוא גוף שלה בלא נפש. ויציאה לחוץ לארץ הוא הקבר ורימה מסובבת עלינו ואין בידינו להציל מן העובדי כוכבים האוכלים בשרינו. ומכל מקום היו חבורות וישיבות גדולות עד שנרקב הבשר והעצמות נפזרו פיזור אחר פיזור. ומכל מקום היו עדיין העצמות קיימות שהתלמידי חכמים שבישראל מעמידי הגוף עד שנרקבו העצמות ולא נשאר אלא תרווד רקב מאתנו ונעשה עפר שחה לעפר נפשנו. ואנחנו מקוין עתה לתחית המתים התנערי מעפר קומי וכו' (-שבי ירושלים) (ישעיה נ"ב) ויערה רוח ממרום עלינו. (ביאור הגר”א לספרא דצניעותא, עמ' לה. (מהדורת וילנא תרע”ג).
קו ירוק כתב:סליחה ממעלתו, אתה ממש כמו הריבלינים..
מה הקשר בין דברי הגר"א (בהפנייתך אל ציטוט אחר שלך) הכתובים באד"א פרשת עקב, בענין תכלית קיום המצוות בא"י - לענינו של האשכול ושל העליה המדוברת?
ומה הוצאת דברים מהקשרם כאןכי מעת שחרב הבית יצאה רוחנו עטרת ראשנו ונשארנו רק אנחנו הוא גוף שלה בלא נפש. ויציאה לחוץ לארץ הוא הקבר ורימה מסובבת עלינו ואין בידינו להציל מן העובדי כוכבים האוכלים בשרינו. ומכל מקום היו חבורות וישיבות גדולות עד שנרקב הבשר והעצמות נפזרו פיזור אחר פיזור. ומכל מקום היו עדיין העצמות קיימות שהתלמידי חכמים שבישראל מעמידי הגוף עד שנרקבו העצמות ולא נשאר אלא תרווד רקב מאתנו ונעשה עפר שחה לעפר נפשנו. ואנחנו מקוין עתה לתחית המתים התנערי מעפר קומי וכו' (-שבי ירושלים) (ישעיה נ"ב) ויערה רוח ממרום עלינו. (ביאור הגר”א לספרא דצניעותא, עמ' לה. (מהדורת וילנא תרע”ג).
והוספת (כמוסיף גורע) על דברי הגר"א את המילים "שבי ירושלים" שהוא לא כתב! שהרי הוא מדבר על תחיית המתים.
מה אתה זורה חול בעיני עצמך, ובעיני אחרים.
ומה זו העלאת הגרה הזו שוב ושוב. ועוד כסיכום..
יושב הארץ כתב:
לגבי תחיית המתים, הגר"א כותב שם בסד"צ (עמ' לה.) התנערי מעפר קומי וכו', אני לא הוספתי את הוכו'. וכשהוא כותב וכו' הוא מתכוון לסוף הפסוק בישעיה ששם כתוב קומי שבי ירושלים. הגר"א לא מדבר בשום אופן על תחיית המתים שאנחנו אומרים בתפילה שזה ודאי יתקיים לעתיד לבוא, אלא הוא מתכוון על ראשית דבריו שעם ישראל בחוץ לארץ הוא כמו קבר ולא נשאר מעם ישראל כלום, ועתה מקווים לתחיית המתים - התנערי מעפר קומי וכו' היינו לצאת מהקבר של חוץ לארץ, ואז יערה עלינו רוח ממרום כשיבנה בית המקדש בב"א.
ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעדי.
בריושמא כתב:זה נשמע רציני? על סמך אמירה כזאת היית מוציא שקל אחד בדין תורה?
אשמח לקרוא תשובתך.
קו ירוק כתב:לא נכד הגר"א אלא נין הגר"א. ולא נינו של הגר"א אמר זאת, אלא לכל היותר רב"צ ידלר בשם אביו (כלי שני).
ואכן זה לא מקור. זה דמיון. מה המניע, לא יודע.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 324 אורחים