איש פלוני כתב:יואל שילה כתב:כלומר, כוונתך שהיתר השימוש במכשיר מגלח הוא רק אם נשארת שארית שיער 'כדי לכוף ראשו לעיקרו'?
אם כן איך לפרנס את הגמ' המתירה להדיא לגזוז את שיער הזקן במספרים, אף שברור שלאחר הגזיזה לא נותר בהם שיעור 'כדי נטילת הזוג'?
ממש לא,
שיעור קריצת הציפורן הוא שיעור העומד בפני עצמו, במפורש במשנה. רק הפרשנות בגודל השיעור נתונה בספק. הפרשנות ע"פ החת"ס היא ממש קטנה, ועליה מסתמכים בעלי המכונות, לפי פרשנות שאר הראשונים, עדיין נתון הדבר במחלוקת אי הוא נמוך מהשיעורים האחרים או פחות, וזה מקום לנידון בפני עצמו.
יש כאן בעיה מובנית
הגמ' על משנה זו אומרת שהלכה כדברי כולם להחמיר.
הנידון של החת"ם סופר שציינת היה במקרה הפוך, לגזוז את הזקן במספרים ולהביאו למצב שאין 'שיעור שיער', ואז יהיה מותר לגלחו בתער, ובזאת חלק על הנו"ב שאחז ששיעורי המשנה לא רלוונטים לנידון גילוח, אלא השיעור הוא כל מה שיש לתער עוד מה לחתוך.
לחת"ם סופר הוקשה איך יתכן שרש"י נקט שכדי נטילת הזוג הוא ארוך יותר מכדי קריצת הצפורן, ולכן חידש שביאור קריצת הציפורן איננו תפיסה בין הצפורניים אלא הרגשת השיער בצפורן, כמו סכין שחיטה, אך כל שחיד זאת הוא כשהשיעור הקטן הוא החמור, ולא לקולא.
אבל הנידון שלנו הוא הפוך, להשתמש במכונה שבעקרון הרבנים מגדירים כתער, ולהסתמך על כך שלמרות התגלחת עדיין נשאר שֵם שיער, ואם כן היו צריכים לנקוט את השיעור הארוך ולא הקצר כשיעור המתיר את הפעולה, כלומר כדי לכוף ראשו לעיקרו לרמב"ם, או כדי נטילת הזוג לרש"י, והרבנים מסתמכים כאן על השיעור המוקטן של החת"ם סופר שנאמר לחומרא ולא לקולא.
עוד יש להעיר שהחת"ם סופר חידש ששיעורי המשנה הם הקובעים את שיעור 'השחתה', אך הפשטות איננה כן, אלא שכשיש 'שֵם שיער' אסור להשחיתו, אך השחתה איננה להקטין את השיער משיעור המשנה, ודו"ק כי עמוק הוא.