משכיל אל דל כתב:... כך מפורש בסוף הכונס, ב"ק ס"א: [למטה]
אבל בתחילת הכונס משמע לא כך, לגבי הדוגמאות של גרמא, לפי ר' אשי - נ"ו. דשויא טמון באש] כיסה קמתו של חבירו בסדינים [-רש"י] ועשאה טמון וע"י זה גרם לפטור את המזיק. והנה, אם בטמון חייבים עליו כמו החומר המכסה אותו, יהיה כאן חיוב כמו סדינים, וזה הרבה יותר יקר מגדיש. משמע שפטור לגמרי.
נו?
כתב הרמב"ם (פי"ד מהל' נזקי ממון, בסביבות הלכה ט - תלוי בגירסאות השונות של חלוקת הפרק להלכות):
אכלה גדיש וכיוצא בו, והיו כלים טמונים בתוך הגדיש--אם היו כגון מוריגים וכלי בקר וכיוצא בהן מדברים שדרך אנשי השדה לטמון אותן בגדיש, חייב לשלם; היו בגדים וכלי זכוכית וכיוצא בהן, פטור על הכלים.
במה דברים אמורים, במדליק בתוך שדה חברו. אבל במדליק בתוך שלו, ועברה לשדה חברו--פטור על הכלים הטמונים בגדיש; אבל משלם הוא שיעור מקום הכלים, ורואין אותו כאילו הוא מלא גדיש של חיטים או של שעורים.
ובהמשך דבריו:
המשאיל מקום לחברו, והגדיש בו, והטמין כלים, והדליק המשאיל ושרף הגדיש--אינו משלם אלא דמי גדיש בלבד. השאילו מקום להגדיש חיטים, והגדיש שעורים, או להגדיש שעורים, והגדיש חיטים, או שהגדיש חיטים, וחיפן בשעורים, או שהגדיש שעורים, וחיפן בחיטים--אינו משלם אלא דמי שעורים בלבד.
וכמדומני שבזה יבוארו רוב ספקותיך.