יבמות דמ"ז - וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן. אומרים לו, הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות.
רמב"ם הל' איסו"ב פי"ד - וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצות כך מודיעין אותו שכרן של מצות, ומודיעין אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העולם הבא, ושאין שום/שם צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודען. ואומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה טובה היא צפונה להם שאינן יכולין לקבל רוב טובה בעולם הזה כאומות, שמא ירום לבם ויתעו ויפסידו שכר העולם הבא כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט.
הרמב"ם הוסיף כאן קצת על דברי הגמ',
א. על מה שהזכירו שעוה"ב הוא רק לצדיקים, הוסיף להגדיר מהו הצדיק המדובר "בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודען".
ב. בטעם הדבר שאינם יכולים לקבל רוב טובה הוסיף שזהו משום חשש 'וישמן ישורון ויבעט'.
כעת אשאל -
א. מה בא לאפוקי בהגדרה זו? ומה מקורה?
ב. מה המקור לטעם זה, ולמה לא כ' את הטעם המקובל של צו"ל?